אגוז נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני בית הדין תביעת התובעת תצפיתנית באבטחה במושב בבקעה, לתשלום מענק לעבודה מועדפת לחייל משוחרר.

הנתבע טען כי דחיית המענק נבע מהעובדה שהתובעת לא עבדה במשרה מלאה בעבודה מועדפת אלא ארבע שעות ביום בלבד. זאת ביחס לעובדי חקלאות או לעובדי שמירה ואבטחה.

העובדות

1. התובעת השתחררה משירות צבאי ביום 12.9.13.

2. שבוע לאחר השחרור החלה לעבוד במושב פצאל בו היא מתגוררת, בחדר הבטחון המפקח על המשקים החקלאיים.

3. מהות עבודתה הייתה בקרת מצלמות בתחום הבטחון בישיבה בחדר מול ששה מסכי טלויזיה ועוד שלושה מחשבים המחולקים לכמה מצלמות בכל מחשב בחדר חשוך לרוב לפנות בוקר תוך דרישה לערנות מקסימלית ומאומצת. דהיינו תצפיתנית.

4. עבודה זו היא במשמרות של ארבע שעות מדי יום שבעה ימים בשבוע, וביניהם גם משמרות לילה.

5. לתצהיר התובעת צורף תזכיר של רכזת המשק כי מדובר מבחינת המשק במשרה מלאה. לתצהיר צורף סידור עבודה של התובעת המצביע כי עבודת בקרה נדרשת לארבע שעות בלבד במשמרת נוכח סוג העבודה, הנדרש.

6. התובעת טענה כי חיילים משוחררים אחרים שהיא מכירה באותה עבודה באותו אופן קבלו מענק עבודה מועדפת. לרבות אחותה שי וגב' אלנדו, ואף באותו שיעור שכר.

7. התובעת עבדה מ 9/2013 עד 4/2014.

8. אין מחלוקת כי התובעת עבדה באבטחה הכלולה בלוח ח' לחוק ומוכרת כעבודה מועדפת. אבטחה הן של הישוב והן של השטחים החקלאיים ולכן הסכים הנתבע לראות עבודה זו כאבטחת גידוליים חקלאיים (לוח ח' פריט ד' כעבודה בלתי מקצועית). בתקופה המתאימה.

    

   המחלוקת

   האם כדין נדחתה תביעת התובעת במענק עבודה מועדפת לאור העובדה כי התובעת עבדה רק ארבע שעות ביום חדר בטחון.

    

   הכרעת הדין

   תמצית טענות התובעת 

   1. עבודה זו של בקרות שמירה, תוך צפייה במסכים היא עבודה מאומצת הדורשת ריכוז רב.

   2. התובעת טענה כי המשמרות היו של ארבע שעות מדי יום שבעה ימים בשבוע במשמרות לילה וכי לא ניתן בעבודה מאומצת זו לדרוש משמרת ארוכה יותר, או עיסוק נוסף.

   3. במקום זה טענה שמונה שעות עבודה מוגדרת כ"משמרת כפולה" ולא כמשמרת רגילה הנהוגה בתפקיד זה.

   4. צורף תזכיר רכזת המשק כי מבחינת המשק מדובר במשרה מלאה לכל דבר.

   5. הוגש תצהיר התובעת ותצהיר אחותה אשר מחקירתן עולה כי מדובר בחדר חשוך בישיבה מול 6 מסכי טלויזיה ושלושה מחשבים מחולקים למצלמות ללא הפסקות. עוד עלה כי התובעת עבדה לפעמים כחמש שעות במשמרת ולפעמים שמונה שעות ואף יותר פעמים רבות עבדה במשמרות כפולות וממילא עבדה שבעה ימים בשבוע ולא חמישה כמקובל.

   6. התובעת הגישה יומן סידור עבודה של מקום העבודה, נספח ב' ממנו עולה בבירור כי אורך משמרת הוא ארבע שעות וגם אם יש משמרות כפולות הן נובעות מאילוץ של העדר עובדים להחלפה.

   7. הוכח בפנינו כי חיילים משוחררים אחרים לרבות אחותה וגב' אלמדו עבדו באותו אופן באותה עבודה ושולם להן אותו מענק, התובעת ציינה כי הגב' אלמדו עבדה רק 4,5 ימים בשבוע, ולתובעת היו 7 משמרות בשבוע. (עמ' 9 שו' 26).

   8. שי אגוזי העידה כי "ארבע שעות נחשב משרה מלאה כפול 30 יום כי אנו עובדים בשבת כמה שזה יוצא".

   9. עוד ציינה התובעת כי החלה בעבודה מועדפת זו מתוך ידיעה שתקבל את המענק, נוכח אלה שעשו את העבודה לפניה ואף נוכח העובדה שמשמרות של תצפיתניות בצבא עומדת אף היא על ארבע שעות. (ע"נ (שלום חיפה), 11051-12-11 ד.ט. נ' קצין התגמולים – עבודת תצפיתנים).

   10. אשר על כן, טענה התובעת כי עבדה ב"משרה מלאה" על פי הנהוג בעבודה זו של תצפיתנית, בענף שבו אתה עובד במסגרת ספציפית באבטחה או בשמירה.

        

       טענות הנתבע

   11. הנתבע טען כי בענף החקלאות ובענף האבטחה שעות העבודה המקובלות הן למעלה מארבע שעות ביום ועל פי רוב למעלה מכפול (8 או 8.5).

   12. עוד ציין כי יש לבחון את הקף העבודה הנהוג בענף ולא במקום העבודה. (עבל 198/05 המוסד נ' יסמין אמיר, עבל 314/99 המוסד נ' גוטמן).

   13. לגרסת המוסד צריכה להבדק המציאות הרווחת בכל ענף ואין לאפשר יצירת "ענפי" עבודה מקומית מיוחדת לקהילה נתונה. (עבל 20028/98 המוסד נ' זערור יניב, עבל 30310-11-12 מור עינטוב נ' המוסד).

   14. לגרסת המוסד הייתה התובעת אחראית במצלמות על שטח הי שוב והגדר המקיפה אותו בנוסף לשטחי החקלאות. (עמ' 8 שו' 4-13). משכך ראה אותה המוסד כעובדת חקלאות המחויבת לעבוד שמונה שעות למעט בקיץ בהן מדובר בשבע שעות מאחר ועבדה בחדר בטחון ולא בשטח, היה לדעת הנתבע היקף משרתה צריך לעמוד על 186 שעות. הנתבע נסמך על צו ההרחבה הכללי בענף החקלאות 2001 פרק ג' סדרי עבודה סעיפים 15-16.

   15. הנתבע טען כי אחיה של התובעת עבד כסייר בשטחים החקלאיים במשמרות של שמונה שעות ובכך יש לסתור את גרסתה שמי שעובד בשטחים החקלאיים עובד רק ארבע שעות.

   16. לגרסת הנתבע אף התובעת לא טענה למשרה מלאה אלא לכל היותר 117 שעות (עמ' 11 שו' 3-4).

   17. באשר לאחותה טען המוסד כי בתביעת דמי אבטלה טענה שי כי היא עובדת 60 אחוז משרה במשמרות של ארבע שעות ובעדות האחות טענה כי עבדה משרה מלאה כפול 30 יום. לטענת המוסד הגרסאות אינן תואמות שכן 120 שעות חודשיות לא מתיישבות עם האמור בתלוש כ 186 שעות משרת תקן.

   18. עוד ציין כי התובעת עצמה הודתה שנכתב באתר המוסד כי צריך לעבוד במשרה מלאה הנהוגה בענף סעיף 18 לתצהיר התובעת. על כן, יש לדחות את טענת ההסתמכות שלה.

   19. עוד הסביר כי בטופס התביעה של התובעת המעסיק כתב שמקובל לעבוד 5 שעות יומיות והיא עבדה 4 בלבד ולעיתים 5 ואין בכך להראות על שעות עבודה מקובלות בענף. כל זאת לעניין החקלאות.

   20. לעניין האבטחה הסתמך המוסד על עבל 000649/05 המוסד נ' יותם למברגר. בו נקבע כי העובדה שמענק לעבודה מועדפת שולם לחבריו של המשיב שם, אינה מקימה לו זכות לקבלתו כל עוד לא התקיימו בו תנאי הזכאות שבחוק. לצורך כך יש לאבחן את עבודת אח התובעת שעבד בשמירה באתר הגידול החקלאי עצמו.

   21. לגרסת הנתבע העובדה שלתובעת הייתה אפשרות לעבוד בעבודה אחרת בנוסף לעבודה הזו, מראה כי אין מדובר במשרה מלאה.

   22. עוד ציין הנתבע כי גם את תלוש השכר שצרפה התובעת עולה כי שעות התקן שלה הן הרבה למעלה מארבע שעות אם מחשבים שישי שבת. לכן לא עבדה במשרה מלאה אף בהתייחס למקובל במקום בו עבדה ולא די בכך יש צורך ב"מקובל בענף".

   23. נוכח סוג עבודתה בשמירה ובבטחון בפועל, מול מסכים , בחדר, בכל שעות היממה ,מצאנו כי יש לבדוק את התובעת על פי הסכמי השמירה והאבטחה בלבד ולא בהסכמי החקלאות אשר לא רלוונטים לעבודתה בפועל לטעמנו. התובעת עבדה, בחדר ולא בשטח, בעבודה בטחונית, שתפקידה לשמור על בטחון הישוב והשטחים החקלאיים- באבחנה מאחיה שאף הסתובב בשטח החקלאי עצמו. אולם בכך לא די, פרט לתחום השמירה האבטחה הרחב והמגוון, יש צורך, בהתאמה ספציפית כמפורט מטה.

   24. פסק דין בעניין ענ (חי') 11051-12-11‏ ‏ ד. ט נ' קצין התגמולים (להלן: פס"ד ד')קובע:

       "בתצהיר הראשון של המערערת נכתב כי לאחר סיום טירונות וקורס מקצועי היא שובצה לתפקיד תצפיתנית בגדוד בתנאי בסיס סגור, ונדרשה לשבת מול מסך במשמרות שנמשכו 6-4 שעות. הודגש כי תפקיד זה דרש ריכוז ממושך במסך בכל שעות היממה."

       ובהמשך:" מכורח תפקידי כתצפיתנית נדרשתי לשבת ולתצפת במסך קטן ומרצד במשך 6-4 שעות רצוף, לאורך כל משמרת (ואף יותר באם היו אירועים שהחלו במשמרת שלי). התפקיד היה תובעני בעל דרישות גבוהות, אסור חד משמעית להזיז את העיניים מהמסך ולו לרגע עד כדי חוסר היגיון. ההנחיות הן ברורות, אסור בשום פנים ואופן להסתכל לצדדים או לזוז, אלא רק לצפות במשך כל שעות המשמרת הרבות. במידה והיינו מזיזים את העיניים מהמסך הדין הוא משפטים וריתוקים. אף היה מקרה שחברתי לעמדה הסיתה (צריך להיות "הסיטה" - א"ג) במבטה וקיבלה ריתוק 10 ימים.

       6. המשמרות התנהלו סביב השעון. כאשר הייתה משמרת של 4 שעות, זמן ה"מנוחה" היה למשך 8 שעות, אך מכיוון שלא היה כוח אדם, רוב המשמרות היו למשך 6 שעות, משמע שזמן המנוחה שנותר היה 6 שעות (במקרה הטוב), כך כרוטינה 6 שעות משמרת 6 שעות מנוחה לאורך כל שעות היממה."(דגש ש.ש.)

       בעניין זה אף נחקר המומחה הרפואי באותו הליך, כגורם אובייקטיבי וכך נאמר:

       "המומחה, שהתבקש להתייחס להשוואה בין תנאי עבודת התצפיתנית בצבא לתנאי עובד היי-טק באזרחות, השיב:

       "ממש לא. כיוון שהאחריות העצומה מעצם מהות התפקיד של תצפיתנית וכל מה שכרוך בתפקיד שלה במסגרת השירות שלה שונה לחלוטין מאשר עובד היי-טק במסגרת האזרחית שלו. בוודאי שיש לו אחריות, אבל התצפיתנית לא יכולה לקום מכיסאה במשך 6-4 שעות. איש היי-טק יכול לקום, אופי העבודה שלו שונה מאשר האופי של התצפיתנית שיושבת במשך כל כך הרבה שעות, ומהותית האחריות העצומה שנופלת על כתפה" (עמ' 18).

       לתשובה זו מפיו של מומחה לנוירולוגיה אין לייחס משקל כעדות שבמומחיות, אולם תוכן התשובה דומה במידה רבה לדברי בית המשפט המחוזי בעניין א.ק. שצוטטו לעיל. לצורך מבחן ההשוואה לחיים האזרחיים, נשוב ונקרא את תיאור תנאי השירות כתצפיתנית, כפי שהובאו בתצהירה של המערערת בפסקה 8 לעיל. לאחר מכן נעיין פעם נוספת בדברי בית המשפט המחוזי בעניין א.ק., ונמצא כי דברים אלו יפים ומתאימים מאוד לנסיבות המקרה שבפנינו. עבודתה של המערערת כתצפיתנית, בחלק ניכר משירותה הצבאי, אשר במהלכה התפרצה מחלת המיגרנה, אינה דומה ל"עבודה מול מחשב" בחיים האזרחיים. המימד הצבאי שבתפקידה הינו הדומיננטי." (דגש ש.ש.)

   25. למרות שבפס"ד ד' לעיל , מדובר בשאלת קש"ס למצב רפואי, נדרש בית המשפט שם, הצדדים וגם המומחה לתת דעתו על סוג עבודה זה ודרישותיו. כך צויין במפורש כי צריכה להיות הפסקה של 8 שעות בין משמרת למשמרת נוכח הריכוז הנדרש. נקבע שם כי המשמרת היא של 4 שעות והתצפיתנית נשארה רק כשקרה אירוע בו נדרשה או אם לא הגיע המחליף, כפי שציינה התובעת.עוד הדגיש שם בית הדין כי אין להשוות עבודה זו לעבודה אזרחית רגילה.

   26. גם לטעמנו לא מדובר בעבודת אבטחה "רגילה" אלא לעבודה בעלת דרישות ייחודיות.

   27. פס"ד (שומרון) 1289/12 ‏ ‏ התביעה הצבאית נ' ראאד שאהר אסעיד בני גאמע, מתאר תיאור מציאותי את אופי העבודה ,חשיבותה והאחריות הנובעת ממנה,באמצעות תמצית עדות התצפיתנית בתיק:"

       עדת תביעה מס' 1, שני לביא, תצפיתנית בחמ"ל בבקעת הירדן, תיארה בעדותה, שביום האירוע בזמן שהייתה במשמרת קיבלה שיחה מחברת "מקורות" בשעה 19:45 על אזעקה באתר "גיתית 1", הסמוך לישוב. העדה כיוונה את המצלמה הטרמית לנקודה המדווחת, אך לא זיהתה דבר חריג ורק בחלוף כעשר דקות זיהתה שלוש דמויות. כבר בשלב ההודעה, הצטרפו אליה לצפייה במסך מפקדתה, הקצינה המ"מ ותצפיתנית נוספת, אך הן עשו פעולות נוספות.

       לדבריה, ראתה שהדמויות נכנסו לאתר, כאילו אין גדר במקום. מכך הסיקה שהגדר היתה פרוצה. היא הבחינה שאחת הדמויות טיפסה על מבנה קטן של סולר, ירדה ועלתה, בעוד השניים האחרים התכופפו, קמו והתעסקו במשהו שלא זיהתה. העדה ציינה, כי במצלמה הטרמית ביכולתה לזהות גוונים של חום, אך אין באפשרותה לזהות צבעים או פרטים ספציפיים של הדמויות. כעשרים דקות לאחר מכן, כשבהתאם להכוונתה הגיע הכוח למקום, הלכו שלוש הדמויות לכיוון ממנו הגיעו. הכוח הגיע מהכיוון ממנו הם הגיעו ואז הם החלו לרוץ לכיוון השני ונכנסו לתוך כמה עצים שהיו במקום. באותו שלב לא היה באפשרותה להבחין בין הדמויות החשודות לבין הכוח. לאחר מכן דווַח שנתפסו שני אנשים וכלי פריצה.

       העדה תיארה, כי תוואי השטח שאותו מזהה המצלמה כולל את האתר עצמו, כולל הגדר הקרובה לצד של המצלמה ושאר חלקי הגדר מהזווית שהיא רואה אותם. משמאל לאתר ישנה מן שלוחה של הר שיש באזור [הכוונה לרכס ההר], שבינו לבין האתר יש מרווח של כמה מטרים, שבו ניתן לזהות מי עובר מאחורי האתר אל השלוחה לפני שנכנס ל"שטח מת", שבו אין באפשרותה לראות. מהצד השני של האתר, ציינה, יש כביש ראשי יחסית ושטח פתוח, שאילו היו בורחים אליו, היה באפשרותה לזהותם. בתוך האתר היא מזהה שלושה מבנים: מגדל מים, מבנה מרובע של סולר וארון תחזוקה. מאחורי האתר יש מספר עצים שנראים בעיניה כגוש, שאין באפשרותה לזהות נוכחות אנשים במקום. העדה ציינה, כי בגלל שעת הלילה, לא היה באפשרותה להסתייע במצלמה אופטית. עוד ציינה, שהצילום של האירוע הוקלט ושלמחרת הגיעו מהמשטרה לבקש את ההקלטה, אך לא ידוע לה אם זו הועברה לידיהם. .." וכך עוד ועוד, ברי כי אין להסיט את העיניים מהמסך בעבודה כזו.

       בהמשך כותבת השופטת:" התרשמתי שהחיילת, המבצעת תפקיד של תצפיתנית, מקצועית ומיומנת בתפקידה. התרשמתי מאמינות עדותה בפניי ומכך שביצעה מלאכתה כנדרש.... עדותה ביחס להתרחשות האירועים משמעותית ביותר..." (דגש ש.ש.)

   28. תיאור זה הובא כדי להמחיש בעניין מהות התפקיד, גם שם מדובר ביישוב בבקעה, כזה כמו היישוב בו תצפתה התובעת. ואידך זיל גמור.

   29. מדובר איפה לא ב"נוהג מקומי" כפי שהציג זאת הנתבע בהליך , אלא בצורך בטחוני מהותי הנובע מתפקיד ה"תצפיתנית". כך אליבא דכל הגורמים בפס"ד דלעיל.

   30. פסק דין בעניין עע (ארצי) 402/07 ‏ ‏ ניצנים – חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ נ' יאיר חודאדי קבע את מסגרת העבודה בשמירה כך:

       "היקף שעות העבודה בענף השמירה

       21. בטענתן לעניין תחומו של שבוע עבודה בשמירה נסמכות החברות על הוראות תקנות עבודה בשמירה תשי"א-1951, לפיהן "תחומו של שבוע עבודה הוא שישים ושבע שעות עבודה, ובלבד שלא יעלה בממוצע לארבעה שבועות על ארבעים ושבע שעות עבודה". בהתאמה לכך נקבע באותן תקנות כי "תחומו של יום עבודה בשמירה הוא עשר שעות עבודה". בדין דחה בית הדין האזורי טענה זו של החברות. בקשר ליום עבודה בענף השמירה נקבע בשעתו בהסכם הקיבוצי של עובדי השמירה מיום 12.7.72, אשר הוראותיו הורחבו בצו הרחבה מיום 25.12.73, כי שעות נוספות בענף השמירה יהיו השעות העודפות על שמונה שעות עבודה ביום. בשים לב להוראה זו כבר נפסק כי הוראות צו ההרחבה בענף השמירה "גוברות" על הוראות תקנות שעות עבודה בשמירה, בהיותן הוראות המיטיבות עם העובד [בר"ע 390/03 חברת השמירה בע"מ – אמביה נגיסה (7.10.03); ראו לעניין זה גם ע"ע 300104/98 משאבי (ג) אביב בע"מ - זאיד אלהואשלה (22.3.99)].

        

       הנה כי כן אין לקבל את טענת החברות בדבר תחומו של שבוע עבודה בענף השמירה וכפועל יוצא ממנו, תחומו של יום או חודש עבודה בענף זה.

       אך למען שלמות התמונה נציין כי תקנות שעות עבודה בשמירה בוטלו, בתוקף החל מיום 1.7.06 (ק"ת תשס"ו מס' 6475 מיום 10.4.2006).

       22. אלא שבכך לא מתמצה ההסדר החל בעניין שעות עבודה בענף השמירה. לפי הוראת ס' 3א(2) להסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לתנאי השכר במשק הפרטי מיום 9.1.95, שהוראותיו הורחבו בצו הרחבה שתוקפו מיום 1.12.96, יעברו העובדים החל מיום 1.7.97 לשבוע עבודה בן 43 שעות, ומאותו מועד יחושב שכר השעה על בסיס של 186 שעות לחודש עבודה. ההסכם הורחב בצו הרחבה על כלל העובדים במשק, בתוקף מיום 1.7.2000 (בסייגים מסוימים כמפורט שם. ראו י"פ 4895, התש"ס, 4002).

       העובדים בענף השמירה אינם נמנים על אלו שעליהם לא יחולו הוראותיו של צו ההרחבה, וממילא אין לפנינו טענה כי הצו אינו חל עליהם. אשר על כן הנכון הוא כי חודש עבודה שלהם עומד על 186 שעות [(ראו ע"ע 459/07 דוד יפה- ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (8.12.09) להלן- עניין דוד יפה].

       על היקף השעות בחודש עבודה, ניתן ללמוד אף מהוראת סעיף 1 לחוק שכר מינימום תשמ"ז – 1987,שלפיו שכר המינימום לשעה הינו "החלק ה-186 של שכר המינימום".

   31. לכאורה עולה כי בענף השמירה מדובר ב-8 שעות עבודה ליום. אולם, פסק דין זה התייחס כללית לאבטחה ושמירה ואילו הליך זה מתייחס לשמירה מסוג תצפיתנות- משהו ספציפי. צו ההרחבה לא ירד לרזולוציה ספציפית של מסגרת משמרות לתצפיתנים. גם פסק הדין לא נדרש לכך ספציפית. מאחר וגם בצבא המשמרת היא 4 שעות וודאי לא 8 שעות כטענת הנתבע, אזי הוכח בפנינו נוהג ונוהל בענף התצפיתנות להיקף של 4 שעות כמשרה מלאה , ולא 8 שעות כנטען ע"י הנתבע.

   32. עוד הוכח כי לא מדובר בעניין נקודתי בפצאל, אלא בהתנהגות רוחב, נוגעת למהות התפקיד והדרישות המחמירות לריכוז- נוכח חשיבות התפקיד ומשמעות כל " החמצה" של תצפיתנית, בנוגע למתרחש.

   33. בפסיקה נקבע לעניין היקף המשרה, כי בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בסופו של הדבר, לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד באותה עבודה ובאותו ענף .בפס"ד ד' המומחה ציין כי אין להשוות זאת לעובד אזרחי "רגיל".

   34. ביחס להיקף המשרה הדרוש, קבע בית הדין הארצי בעב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - מיכל גוטמן (היימן),(פורסם בנבו) כי:

       "..תכלית מתן מענק עבודה מועדפת או נדרשת, הינה הפניית חיילים משוחררים לעבודה, בסוגי עבודות ובמקומות עבודה... החסרים עובדים, נוכח נחיצות ביצוע אותן עבודות באותם מקומות למשק המדינה וכלכלתה. בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו של דבר, לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת ששה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף"

   35. פסק דין בעניין (עב"ל (ארצי) 1073/01 המוסד לביטוח לאומי - גלעד רועי (פורסם בנבו) קובע :

       "..לאור האמור אין המשיב, שעבד חלקית בעבודה נדרשת, זכאי למענק עבודה נדרשת על - פי תכלית החוק.

       קביעה הפוכה, לפיה, די בעבודה בחצי משרה כדי לזכות במענק עבודה נדרשת, משמעותה הבלתי מסתברת אפשר שתהא זכאות לכפל מענק, אילו

       למשל היה המשיב עובד במקביל בחצי משרה נוספת בחקלאות ברמת השרון." (ניתן ביום 5.1.04)).

   36. יש לאבחן מקרים אלו מהמקרה דנן. (יש לאבחן גם את פס"ד 20028/98 המוסד נ' זערור יניב – בהתאמה).עובדת כתצפיתנית אינה יכולה אחר כך להשלים במשרה אחרת, מאחר וזקוקה למנוחה כעולה מפס"ד ד' לעיל. ולכן האמירות בפס"ד אלה אינו מתאימות לסיטואציה זו. הוכח כי "תצפיתנית רגילה", בענף, גם בצבא וגם באזרחי נאלצת לעבוד 4 שעות לנוכח מהות התפקיד. בכך נתמלא הנדרש לצורך הענקת מענק לעבודה מועדפת, אשר התובעת עמדה בשאר התנאים, של עבודת אבטחה ואורך התקופה.

   37. הנתבע הגיש הודעה המאבחנת את האחרים ששולם להם וזו לשונה:

       

   38. אכן בעניין ניצן אגוזי נכונה בחינתו לפי הסכם החקלאות.

   39. אולם בעניין של שי העידה שי שהעבודה היתה 4 שעות.תלושי השכר נ/1 מצביעים על היקף של "כמות" 43, 57, 61 שעות וכו' לא על 186, ובכ"ז קיבלה. בתלושים יש חישוב שע"נ המצביע על תעריף שעות לילה, של המשמרת ולא על 186 שעות.

   40. אף נ/2 טופס התביעה של שי המתייחס ל%60משרה בפצאל תומך בגרסת התובעת.וכפי שנראה.

       

        

   41. רואים בבירור שאי אפשר להשלים למשרה מלאה. נספח ב' לתצהיר שי – פירוט השעות, תומך בגרסת התובעת.

   42. ביחס לגב' אלמדו, אף היא עבדה במשמרות של 4 ולעיתים בלבד שעות כפולות .4-5 ימים בשבוע לגרסת הנתבע. החקירות בעניינה לא הוצגו. העובדה שצויין משמרות של 4 שעות תומכת בגרסת התובעת. התובעת אף היא לפי דוחות הנוכחות שצורפו לתצהירה(נספח ב'), עבדה לעיתים משמרות כפולות, ועבדה כמעט כל יום לרבות שישי , שבת.

   43. אמנם העובדה שאחותה ואחרים קיבלו מענק זה ,על עבודה זו בדיוק, אינה מחייבת את הנתבע הנדרש לבדוק בכל פעם לגוף העניין, אך יש בה תנא דמסייע, שפקיד גמלאות במוסד, חשב ולא פעם אחת כי זה הנוהג לתצפיתנית, וכי סיטואציה זו ייחודית לתפקיד ומצדיקה מתן מענק העונה לדרישות החוק ולתכליתו. כך הוכח בפנינו.

   44. גם אם כתוב בתלוש היקף 186 שעות, כסטנדרט אבטחה כללי, לא בתפקיד זה. גרסת התובעת כי עבדה 7 ימים בשבוע לא נסתרה(ע' 8), ולכן לא יכלה "להשלים" בעבודה אחרת ולהגיע ל186 שעות. כך גם ציינה.(ע'11 ש' 3 ע' 14 ש' 26-28).גם שי אחות התובעת אישרה היקף זה. למעלה מהצורך , כי הוכח שהתפקיד הספציפי מחייב 4 ש' כמשרה מלאה בו, יאמר כי 4 *30 = 120 ו- 120:186 = 0.645% משרה ולא חצי משרה כטענת הנתבע.

       סוף דבר,

   45. הוכח כי נתקיימה בתובעת לשון סעיף 174(ב) לחוק הקובע כי מבוטח יהיה זכאי לקבל מענק עבודה נדרשת/מועדפת "אם עבד 6 חודשים לפחות מיום שחרורו משירות סדיר... בעבודה מועדפת...".זאת נוכח בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה הנדרשת, בהשוואה לעבודתה הרגילה של תצפיתנית רגילה בעבודת תצפיתנות, במשך תקופה בת 6 חודשים באותה עבודה ובאותו ענף.בנוסף לכל האמור, הדבר נתמך גם בנספחים א' ו- ב' לתצהירה.

   46. התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת מענק לעבודה מועדפת בהתאם.

   47. בהתחשב בתעריף הסיוע המשפטי, ישלם הנתבע שכ"ט ב"כ התובעת בסך 2000 ₪,תוך 30 יום.

       ניתן היום, י"א אייר תשע"ח,  26 אפריל 2018 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

       החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

               

       נציג ציבור עובדים		נציג ציבור מעסיקים		שרה שדיאור, שופטת