בש"פ 9975/16 מדינת ישראל נ' פלוני ואח'

1. לפניי בקשה (ראשונה) להארכת מעצרן של המשיבות 2 ו-3 (להלן: המשיבות) ב-90 ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), מיום 4.1.2017, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 5492-04-16, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

כתב האישום

2. על פי עובדות כתב האישום, המשיבים 1 ו-2 נישאו בשנת 1995, ו-ל', ילידת 1984 (להלן: המתלוננת 1), היא בתה של המשיבה 2 מנישואיה הקודמים. המשיבה 3 היא אמן של י', ילידת 1995 (להלן: המתלוננת 2), ושל ר', ילידת 1998 (להלן: המתלוננת 3), והיא התגוררה בסמוך לדירתם של המשיבים 1 ו-2, וניהלה עם המשיב 1 קשר רומנטי משנת 2001 ועד למועד שאינו ידוע למאשימה.

בכתב האישום נטען, כי בין השנים 2012-1995, ביצע המשיב 1 מעשי אינוס ומעשים מגונים רבים במתלוננת 1. זאת, בידיעתה ובאישורה של המשיבה 2, שעה שחלק ממעשים אלו בוצעו יחד עמה. כמו כן, נטען כי במסגרת מערכת היחסים בין המשיב 1 והמשיבה 3, ביצעו השניים עבירות מין רבות במתלוננת 1, וכי בין השנים 2016-1995, תקף המשיב 1 את המתלוננת 1, ואיים עליה כי יפגע בה. נטען בנוסף, בכתב האישום, כי בין השנים 2006-2002, ביצע המשיב 1 מעשים מגונים ומעשי סדום במתלוננת 2, כאשר חלק מהמעשים בוצעו ביחד עם המשיבה 3 בדירתה; וכי בין השנים 2007-2006, תקפה המשיבה 3 את בנותיה, המתלוננות 2 ו-3, וביצעה בהן מעשים מגונים. לאור זאת, מייחס כתב האישום, לשלושת המשיבים, ריבוי עבירות מין במשפחה (אינוס); ועבירות מין במשפחה (מעשים מגונים). בנוסף, מיוחסות למשיב 1 עבירות של אינוס; תקיפה הגורמת חבלה של ממש על ידי אחראי; איומים; ועבירות מין במשפחה (מעשה סדום), כאשר למשיבה 3 מיוחסות גם עבירות של הדחה בחקירה; תקיפה הגורמת חבלה של ממש על ידי אחראי; ועבירות מין במשפחה (מעשה סדום).

הליכי המעצר

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיבים, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרם, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 3.5.2016, ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה), במסגרתה נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצביעה על סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם, וכי קמה מסוכנות סטטוטורית בעניינם. לצד זאת, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקירי מעצר לצורך בחינת מסוכנותם של המשיבים, והצעת חלופה למעצרם (להלן: תסקירי המעצר).

ביום 31.5.2016, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, במסגרתו הוצגו תסקירי המעצר בעניינם של המשיבים. אשר למשיב 1, התרשם שירות המבחן מקיומה של רמת מסוכנות גבוהה, אשר אינה ניתנת לאיון באמצעות חלופה אנושית כלשהי. בנוגע למשיבה 2, התרשם שירות המבחן כי קיים סיכון לשיבוש מהלכי משפט, נוכח התלות הקיימת בינה לבין המשיב 1, והעריך כי החלופה שהוצעה בעניינה, "בתוך המשפחה המורחבת, אשר היו שותפים לסוד המשפחתי", עלולה לשמר את הנורמות המשפחתיות השליליות שנוצרו, ולפגוע במתלוננת 1. משלא הוצעו חלופות מעצר נוספות בעניינה של המשיבה 2, נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורה לחלופת מעצר. בהתייחס למשיבה 3, זיהה שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות התנהגותה הפוגענית, ומשלא הוצעה כל חלופת מעצר בעניינה, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרורה לחלופה.

לאור האמור בתסקירים אלו, ולמרות חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, כמו גם היעדרו של עבר פלילי בעניינם של המשיבים, החליט בית המשפט המחוזי כי "אין מנוס, בשלב זה, מאשר להורות על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם". יחד עם זאת, ציין בית המשפט, כי "שמורה הזכות למשיבים לפנות בכל עת בבקשה לעיון חוזר לכשתימצא חלופה הולמת בעניינם".

4. ביום 23.6.2016, דחה בית משפט זה ערר שהגישו המשיבים 1 ו-2 על ההחלטה האמורה (בש"פ 4796/16, השופט ע' פוגלמן), בציינו כי נשקפת מהמשיב 1 מסוכנות רבה אשר אין "בכוחה של חלופה לאיינה", ואף החלופה שהוצעה בעניינה של המשיבה 2 אינה "איתנה דיה כדי לענות על עילת המעצר בעניינה".