אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 98/15 מדינת ישראל נ' מוחמד שאער

בש"פ 98/15 מדינת ישראל נ' מוחמד שאער

תאריך פרסום : 02/03/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
98-15
02/03/2015
בפני השופט:
ח' מלצר

- נגד -
המבקשת:
מדינת ישראל
עו"ד ארז בן ארויה
המשיב:
מוחמד שאער
עו"ד חאג' מופיד
החלטה

 

  1. בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב, זו הפעם החמישית, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים), לתקופה של תשעים ימים החל מתאריך 20.1.15, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 47805-04-13 המתנהל בבית-המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

 

רקע

 

  1. נגד המשיב הוגש בתאריך 25.4.2013 כתב אישום לבית המשפט המחוזי הנ"ל, אשר תוקן בהמשך וצורפו אליו שני נאשמים נוספים. כתב האישום המתוקן מייחס למשיב עבירות של קשר לסיוע לאויב בזמן מלחמה, לפי סעיפים 92 + 99 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); סיוע לאויב בזמן מלחמה, לפי סעיף 99(א) לחוק העונשין; וניסיון שוד, לפי סעיפים 402(ב) + 25 לחוק העונשין.

 

  1. על-פי הנטען בכתב האישום, המשיב גויס על-ידי אחד, נור חמדאן (להלן: נור), ובאמצעות בן-דודו, לחוליה אותה הקים נור לשם ביצוע פיגוע ירי נגד יהודים המגיעים להתפלל בהר הבית ונגד כוחות המשטרה באזור. בכתב האישום נטען כי בחודשים פברואר – מרץ 2013 פעלו חברי החוליה לשם הוצאת פיגועים שונים אל הפועל. ככל שדברים אמורים במשיב, נטען כי הוא נכח בפגישה של חברי החוליה שבמהלכה הציג נור את תכניתו לבצע פיגוע נגד מתפללים יהודים בהר הבית, ואף העלה רעיונות נוספים לביצוע פיגועים, כגון זריקת רימון לעבר תחנת משטרה וכוחות משטרה וחטיפת יהודי ורציחתו לשם נטילת נשקו. נטען כי המשיב, כמו-גם חברים אחרים בחוליה, הביעו הסכמה להשתתף בביצוע התוכנית. מאוחר יותר באותו יום, כך לפי כתב האישום, חבר המשיב אל נור, נאשם 2 בכתב האישום ושניים נוספים, במטרה לחטוף נשק משוטרים סמויים. החמישה יצאו יחדיו ברכב, וכאשר הגיעו לאזור טיילת ארמון הנציב, הבחינו ברכב שסברו כי הוא רכב משטרתי סמוי. המשיב ונאשם 2 בכתב האישום יצאו מן הרכב מצוידים במכלי גז פלפל. בשלב זה קרבו אליהם שני שוטרים. המשיב ונאשם 2, אשר הבחינו בשוטרים הקרבים, השליכו את מיכל גז הפלפל שהיה ברשותם. הם התבקשו להציג לשוטרים תעודות זהות ולאחר שנשאלו לפשר מעשיהם חזרו אל הרכב ונסעו לביתו של נור. כתב האישום מפרט מעשים נוספים, אך אלה אינם מיוחסים למשיב.

 

           למען השלמת התמונה יצוין כי במקביל להליך הפלילי בעניינם של המשיב ושני הנאשמים הנוספים עמו, מתנהל הליך פלילי נוסף נגד ארבעה מעורבים אחרים בפרשה.

 

  1. במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בדיון בפני בית המשפט המחוזי בבקשת המעצר – לא חלק בא כוחו של המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. טענותיו היו כי עובדות כתב האישום אינן מקימות עבירה של סיוע לאויב בזמן מלחמה וכי נוכח גילו הצעיר של המשיב והעובדה שהוא נעדר עבר פלילי, יש להורות על הזמנת תסקיר שירות המבחן שיבחן את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

 

  1. בסופו של הליך – הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט מצא כי עובדות כתב האישום, שאינן שנויות במחלוקת לצורך הדיון בבקשה, משכללות גם את העבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב בזמן מלחמה. עוד נקבע כי המעשים המיוחסים למשיב מבססים לכאורה שלוש חזקות מסוכנות נפרדות: העובדה שמיוחסות למשיב עבירות ביטחון (סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים); העובדה שחלק מן העבירות המיוחסות לו הן עבירות שעונשן מיתה או מאסר עולם (סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים) והעובדה שהעבירות המיוחסות לו נושאות יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את בטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה (סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים).

 

           בית המשפט המחוזי קבע כי עצם היותו של המשיב צעיר נעדר עבר פלילי – לא די בה כדי להפריך את חזקת המסוכנות הנשקפת ממנו, וזאת בשים לב לחומרת המעשים. בית המשפט המחוזי ראה במעורבות המיוחסת למשיב בניסיון לחטוף נשק משוטרים עדות לתעוזתו, המלמדת אף היא על מסוכנותו. בהסתמך על הפסיקה באשר למעצרם של נאשמים בעבירות ביטחון, שלפיה מטיבן של עבירות אלה שאין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו של הנאשם, נקבע כי אין מקום להזמין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

 

  1. משפטם של המשיב ושל שני הנאשמים הנוספים לא הסתיים לאחר תשעה חודשים ומשכך האריך בית משפט זה את מעצרו בתשעים ימים, לבקשת המבקשת ובהסכמת בא כוחו - כך ארבע פעמים (בש"פ 449/14 – כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין; בש"פ 2772/14 – כב' השופט א' שוהם; בש"פ 5057/14 – כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין; בש"פ 6814/14 – כב' השופטי' עמית).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ