אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 8910/14 מדינת ישראל נ' ישראל דרימן

בש"פ 8910/14 מדינת ישראל נ' ישראל דרימן

תאריך פרסום : 01/01/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8910-14
01/01/2015
בפני כבוד השופט:
נ' הנדל

- נגד -
העוררת:
מדינת ישראל
עו"ד הילה גורני
המשיב:
ישראל דרימן
עו"ד ראובן בר-חיים
החלטה

 

מונח לפניי ערר מטעם המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 11933-12-14, כב' השופט ר' וינוגרד), בגדרה נדחתה בקשת המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. שחרורו של המשיב עוכב על מנת לקיים דיון בערר. הצדדים טענו בדיון שנערך בפניי וזוהי החלטתי.

 

1.        כנגד המשיב, יליד 1985, הוגש כתב אישום המייחס לו עשרות עבירות מין חמורות, במסגרת ארבעה אישומים שונים. על פי המתואר בשני האישומים הראשונים, במהלך השנים 2013-2012 ביצע המשיב במתלוננת 1 – בהיותה בגילאי 13-12 שנים – מעשי סדום ומעשים מגונים שלא בהסכמתה החופשית. באותה עת עבד המשיב בעמותת חסד שבה התנדבה מתלוננת 1. המעשים פסקו בעת שהמשיב חדל לעבוד בעמותה. בראשית שנת 2014, בטרם מלאו למתלוננת 1 חמש עשרה שנים, פגש בה המשיב באקראי. ממועד זה ואילך נפגש עמה פעמים רבות, שבמהלכן ביצע בה מעשים דומים. בגין מסכת זו הואשם בביצוע עשרות עבירות של מעשה סדום ושל מעשה מגונה לפי סעיפים 347(ב) בצירוף סעיפים 345(א)(1) ו-345(ב)(1), וסעיף 348(ב) בצירוף סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977, בהתאמה.

 

           על פי המתואר באישום השלישי, ביצע המשיב בשנת 2011 מעשה מגונה במתלוננת 2, מתנדבת בת כ-16 שנים בארגון החסד שבו עבד המשיב. המעשה בוצע בעת שהמשיב הציע לסייע לה והסיע אותה ברכבו. בגין מעשה זה הואשם בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין. על פי המתואר באישום הרביעי, לקראת סוף שנת 2014 נפגש המשיב עם מתלוננת 1 וחברתהּ מתלוננת 3. השלושה נסעו למקום מבודד, ושם נישק את מתלוננת 3 ונגע בחזהּ. בהמשך ניסה לבצע בה מעשה סדום, אך היא סירבה לכך. למחרת טלפנה מתלוננת 3 למשיב וביקשה להיפגש אתו. המשיב שוב נישק אותה ונגע בחזהּ, ובשלב מסוים ניסה להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה חרף סירובה. בשלב מסוים ביקשה מתלוננת 3 מן המשיב לחדול ממעשיו, אך הוא הניח את ידה על איבר מינו בניגוד להסכמתה. בגין מעשים אלה הואשם המשיב בעבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין; ניסיון לבעילה אסורה בהסכמה, לפי סעיפים 346(א)(1) ו-25 לחוק העונשין; וניסיון למעשה סדום, לפי סעיף 347(א)(1) לחוק העונשין.

 

           במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי הראיות לכאורה באשר לשני האישומים הראשונים הן חלשות למדי או ברף התחתון ביותר, למעט הראיות לכאורה לביצוע מעשים מגונים במסגרת האישום השני, שהן חזקות יותר. עוד נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לגבי האישומים השלישי והרביעי. בית המשפט הוסיף וקבע את קיומה של מסוכנות, והורה לבצע תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. שירות המבחן קבע כי רמת הסיכון להישנות העבירות היא גבוהה, והמליץ על מאסר בית בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי קבע כי לנוכח חולשת הראיות ביחס לשני האישומים הראשונים, המסוכנות העולה מן המשיב והחלופה המוצעת, יש לשחרר את המשיב למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני. על החלטה זו נסוב הערר שלפני.

 

2.       המדינה טוענת כי גם לגבי האישום הראשון והשני ישנן ראיות לכאורה, אשר די בהן בכדי להורות, בשלב הנוכחי, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. טענה זו מבוססת על עדותה של מתלוננת 1, אשר תיארה את המעשים בפירוט ובאופן הנחזה כאותנטי, ועל חיזוקים בדמות יתר העדויות. באשר לסתירות שונות שנתגלעו בין הגרסאות השונות שמסרה, נטען כי אלה אינן מחלישות את עוצמת הראיות לכאורה. בנוסף לכך, טוענים באי-כוח המדינה כי חלופת המעצר שקבע בית המשפט המחוזי אינה מאיינת את מסוכנותו של המשיב.

 

          מנגד, טען הסנגור בדיון שנערך לפני כי חולשת הראיות לכאורה עולה ביחס לכל אחד מארבעת האישומים. באשר לשני האישומים הראשונים, מצביע הוא על סתירות שונות, לשיטתו, בין הגרסאות השונות שמסרה מתלוננת 1. כן טוען הוא כי העדויות בדבר מצבה הנפשי בשנים 2013-2012 אינן עולות בקנה אחד עם המעשים שעברה, לטענתה. לבסוף מצביע הוא על מחדלים שונים שנפלו, לדידו, בחקירת המשטרה את האירועים. בכל הנוגע לאישום השלישי טוען הסנגור כי הקשיים שהיו למתלוננת 2 בזיהוי המשיב מעידים כבר בשלב זה על כך שלא ניתן לסמוך על עדותה. לעניין האישום הרביעי, מפנה הוא להודיית מתלוננת 3 שראשיתם של מעשים נעשו בהסכמה, ואף ביוזמתה. לשיטתו, הדבר מעיד על כך שמסוכנות המשיב נמוכה. עוד טוען הוא כי לא הובאו ראיות לכאורה לכך שידע כי מדובר במי שטרם מלאו לה 16 שנים.

 

3.        לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי ושמעתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת. העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות. כמות העבירות והנסיבות בהן בוצעו – ובעיקר המעשים המפורטים בשני האישומים הראשונים – מקימות עילת מעצר חזקה. המחלוקת נסובה סביב שאלת התשתית הראייתית הלכאורית לביצוע המעשים. הלכה היא כי ראיות לכאורה הן "ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט... יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (בש"פ 8087/95זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, פסקה 12 (1996)). בשלב זה, אין בית המשפט בודק האם הראיות מוכיחות את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר אלא רק את הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, יש לשקול לא רק את קיומן, אלא גם את עוצמתן של הראיות לכאורה. במקרה הנוכחי סבורני כי עומדות הראיות הקיימות במבחן זה. די לומר כי כך הוא המצב באשר לשני האישומים הראשונים, שנדמה כי הם החמורים יותר מבין האישומים מבחינת כמותם וטיבם.

 

           האישום הראשון מתבסס על הגרסה האחרונה שמסרה מתלוננת 1 במשטרה, וכן על עימות שנערך בינה ובין המשיב. אין המדובר בתיאורים כלליים, אלא בגרסה מפורטת המכילה מקומות, זמנים ופרטים מדויקים של האירועים עצמם. כנגד אלה טען הסנגור שחלק מפעולות החקירה לא בוצעו ושעדות מתלוננת 1 אינה זוכה לחיזוקים נוספים. אף אם יש ממש בדברים אלה, אין המדובר ב"פירכות הגלויות על פניהן" או "ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים" (ראו ב"ש 322/80 מדינת ישראל נ' יחיעם אוחנה, פ"ד לה (1) 359 (1980)). מקומן של טענות אלה הוא ההליך העיקרי, אשר בו על התביעה להוכיח טענותיה למעלה מכל ספק סביר.

 

           טענה נוספת של הסנגור נוגעת להתפתחות שחלה בין הגרסאות, ולכך שמרבית המעשים שתוארו בגרסה המפורטת יותר לא נמסרו בהזדמנויות קודמות. בחלק מהגרסאות הקודמות מתלוננת 1 אף הכחישה כי ראתה את איבר מינו של המשיב. צודק הסנגור בכך שההבדלים בין הגרסאות השונות מעלים קושי. אך עיון בהן מעלה כי גם כאן אין מדובר בסתירות מהותיות אשר בכוחן לאיין את עצמת הראיות בשלב הנוכחי. כבר בגרסה הראשונה שמסרה, בה ניסתה "לגונן" על המשיב, טענה מתלוננת 1 כי היה ביניהם מגע מיני הכולל נשיקות ונגיעות בחזה בעודה בת 12. עוד הוסיפה כי ביקש שתיגע באיבר מינו. גם אם בגרסאות מאוחרות הוסיפה מעשים חמורים יותר, שאת קיומם הכחישה בגרסתה הראשונה, גרעין הדברים טמון כבר בראשיתם. כפי שנקבע לא פעם, הבדלים מעין אלה מאפיינים פעמים רבות עדויות של קרבנות עבירות מין. בכך אין לפגוע בהכרח במהימנותם (ראו למשל ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 85 לפסק דינו של השופט עמית (20.10.2010)). על הבחינה להיות קונקרטית – האם מדובר בסתירות מהותיות על פני הדברים אם לאו. מתלוננת 1 התייחסה להבדלים שבין גרסאותיה ומסרה הסבר הגיוני להתפתחות גרסתה. לטענתה, חששה כי אם תחשוף את המעשים יפגע המשיב בשמה הטוב, ורק לאחר שכבר החל להוציא את דיבתה רעה חדלה לחשוש. הדברים עולים גם מן הגרסאות עצמן ומן ההקשר שבתוכו בוצעו המעשים. כמובן שבכך אין לקבוע כל ממצאים באשר למהימנות המתלוננת  – זו תתברר בהליך העיקרי. אך בשלב הנוכחי די במה שהוצג.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ