בש"פ 8778/16 י.ה. נ' מדינת ישראל

1.        בפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.11.2016 (מ"ת 20497-10-16, השופטת ע' זינגר) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע והליכים קודמים

2.        ביום 16.10.2016 הוגש נגד העורר, תושב בית שמש, כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 16.9.2016 בילה העורר במעיין אבן ספיר הסמוך לירושלים יחד עם חבריו (להלן: האנשים הנוספים). בעת שעזבו את המקום, פגשו העורר והאנשים הנוספים את המתלונן, שרכב על חמור בדרכו לכפר וואלג'יה, וניגשו אליו. שניים מהאנשים הנוספים תפסו את החבל שהיה כרוך מסביב לצווארו של החמור ומשכו את ראשו למטה בכוח מספר פעמים, בעוד המתלונן מתנגד ומבקש שיעזבו אותו לנפשו. בתגובה, יידה אחד מן האנשים הנוספים אבן לעבר חזהו של המתלונן וכתוצאה מכך הוא התקשה לנשום וירד מהחמור. או אז, כך נטען, התגודדו העורר והאנשים הנוספים סביב המתלונן ויידו מספר אבנים לעבר גופו, ואלה פגעו בצלעו ובברכו. כמו כן, לפי כתב האישום, העורר תפס בגרונו של המתלונן, הפיל אותו ארצה והיכה אותו באוזנו באמצעות אבן שהייתה בידו. בעת שהמתלונן היה שכוב על הרצפה, המשיכו העורר והאנשים הנוספים להכות אותו באגרופים בראשו וברגליו, בעודם מטיחים בו קללות בעלות אופי גזעני ומאיים. כתוצאה מהמעשים המתוארים נגרמו למתלונן חתך באוזנו השמאלית, חבלות בחזה, בראש ובידו הימנית, שפשופים בגבו ורגישות ברגלו. להשלמת התמונה יוער כי כתב אישום נפרד הוגש כנגד אחד מהאנשים הנוספים (להלן: הנאשם הנוסף).

3.        בד בבד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 23.10.2016 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט המחוזי, ובו הסכים העורר לכך שקיימות ראיות לכאורה כנגדו אולם שמר על זכותו לטעון לחולשה בראיות אלה. בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר שיבחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

4.        בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 8.11.2016 צוין כי העורר נשוי ואב לילדה בת כ-11 חודשים, וכי הוא בעל ארבע הרשעות קודמות בעבירות שונות, לרבות עבירות אלימות, רכוש וסמים. כן צוין כי העורר ריצה בעבר שלושה מאסרים בפועל, האחרון שבהם לפני כשנה וחצי, אך כעת עובד מזה כשנה באופן סדיר ומשיחה שנערכה עם מעסיקו עולה התרשמות חיובית. בעיקרו של דבר, שירות המבחן העריך כי הסיכון להישנות עבירה פוגעת מצדו של העורר הוא גבוה. בהקשר זה ציין שירות המבחן כי העורר מבטא רצון לניהול אורח חיים תקין ומתפקד, אך נוטה לאימפולסיביות ומתקשה להשתלב במסגרות ולקבל סמכות. כמו כן, שירות המבחן התרשם כי העורר עושה שימוש חברתי מזדמן בסמים מסוג גראס וכי קיימת אי בהירות באשר להתמכרותו לחומרים משני תודעה. שירות המבחן התרשם כי לעונשים הקודמים שריצה העורר אפקט הרתעתי מועט, נוכח העובדה שנסיבות מעצרו הנוכחי דומות לאלה של העבירות הקודמות שבהן הורשע. שירות המבחן אף בחן את חלופת המעצר המוצעת בבית אחותו של העורר, בפיקוחה ובפיקוח אחות נוספת. בעניין זה התרשם שירות המבחן כי האחיות אמנם נכונות לסייע לעורר אלא שהן מודעות באופן שטחי בלבד לעברו הפלילי ואף לא מודעות לשימוש שהוא עושה בסמים. עוד התרשם שירות המבחן כי האחיות מתקשות להבין את האחריות המוטלת עליהן כמפקחות לאורך זמן וכי הן יתקשו לשמש דמויות סמכותיות עבור העורר. נוכח כל האמור, שירות המבחן המליץ להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים.

5.        ביום 10.11.2016 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי דחה את טענת העורר לפיה קיימת חולשה בראיות לכאורה בשל אופן זיהויו על-ידי המתלונן (הוא תואר על-ידו כבעל עיניים כהות, למרות היותו בעל עיניים בהירות, וזוהה בפועל כאשר הוצגה לו תמונה שלו, כתמונה יחידה). בית המשפט המחוזי קבע כי ככל שחולשה זו קיימת, הרי שהיא נמוכה. בית המשפט המחוזי ציין כי המתלונן מסר את התיאור בסמיכות רבה לאירוע שבו הותקף על ידי אנשים רבים, ועל כן אך סביר שהוא התקשה לתאר את צבע העיניים של העורר. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את הטענות שהועלו בדבר טעויות בתיאור האירוע, בקבעו כי מההודעות שמסרו האנשים הנוספים למשטרה עולה כי העורר היה במקום התקיפה מתחילתה, וכי העימות בין העורר למתלונן שבו זיהה אותו האחרון באופן נחרץ מעלה אף הוא מסקנה דומה.

6.         בנוסף, בית המשפט המחוזי אימץ את המלצתו של שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, וזאת לאחר שאחיותיו של העורר, המוצעות כמפקחות, נחקרו על ידו. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של העורר בנוגע לפגמים לכאורה שנפלו בתסקיר. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם מוטב שתסקיר המבחן וכל הנוגע אליו ייערך על-ידי אדם אחד, אולם ניתן להבין שעקב מגבלות כוח אדם ושיקולים אחרים יקרה גם אחרת. בית המשפט המחוזי אף דחה את טענתו של העורר לפיה הוא לא התייחס בדבריו לשימוש שהוא עושה בסמים. בית המשפט המחוזי סבר כי קשה להלום שקצינת המבחן תמציא דברים אלה מדעתה וכי מדובר בקביעה המתיישבת עם עברו הפלילי של העורר.

7. לבסוף, בית המשפט המחוזי הדגיש כי המעשה המיוחס לעורר הוא חמור ביותר ואף ציין כי העורר שהה במקום בעת האירוע עם בתו הקטנה, מה שלא מנע ממנו לקחת חלק לכאורה בפעילות אלימה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי קיימת אפשרות לא מבוטלת שהאירוע התרחש לאחר שהמעורבים בו שתו אלכוהול. בית המשפט המחוזי ציין גם כי העורר הוא בעל עבר פלילי מכביד וכי מעל ראשו עוד תלוי מאסר על תנאי שהושת עליו בגין הרשעתו האחרונה.

הטענות בערר