בש"פ 8231-15 מדינת ישראל נ' פלוני

           לפנַי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' סובל) במ"ת 3526-11-15 מיום 30.11.2015, במסגרתו דחה בית המשפט את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום

1. כתב האישום שהוגש ביום 2.11.2015 מייחס למשיב ארבעה אישומים.

           על פי האישום הראשון, המשיב איים על אחותו, ילידת 5.8.2002, כי יכה אותה, יחתוך לה את הפנים וישפוך חומצה על פניה אם לא תשים כיסוי ראש. משסרבה, זרק עליה המשיב שרפרף, אשר פגע בירך שלה. לאחר מכן נכנס המשיב לחדרה של אחותה, והכה אותה נמרצות בראשה ובגבה. כאשר אמו של המשיב ביקשה שיחדול, דחף אותה והפילה על המזרון שהיה בחדר. בשל כך הואשם המשיב בעבירה של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           על פי האישום השני, אחותו של המשיב הודיעה כי בכוונתה לבקר את אחותה הגדולה המתגוררת בעיר אחרת. משהדבר לא מצא חן בעיניו, אחז המשיב באחותו וכיבה סיגריה על כף רגלה הימנית. בגין מעשה זה הואשם המשיב בעבירה נוספת של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.

           על פי האישום השלישי, לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצדו של המשיב, הסכימה אחותו לעסות את גבו. בעת שעיסתה את גבו, שאל אותה האם קיבלה וסת והאם החלו לצמוח שערות באיבר מינה. לאחר שהשיבה בשלילה, ביקש המשיב מאחותו שתראה לו. משסירבה, הרים המשיב את שמלתה, הוריד את תחתוניה, ונגע באזור העליון של איבר מינה. בשלב זה נכנס לחדר אחיהם של השניים, אך המשיב צעק עליו שייצא מהחדר. לאחר שאחותו החלה לבכות, חיבק אותה המשיב ודרש כי לא תספר לאמם אודות מה שקרה. לאחר מכן הראה המשיב לאחותו סרט פורנוגרפי באמצעות הטלפון הנייד שלו, הוריד את תחתוניו ושפשף את איבר מינו עד שהגיע לסיפוק מיני. בגין מעשים אלו הואשם המשיב בביצוע מעשה מגונה בבן משפחה לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין.

           על פי האישום הרביעי, הניח המשיב את ידו על החזה של אחותו מעל בגדיה. בגין מעשה זה, הואשם המשיב בעבירה נוספת של מעשה מגונה בבן משפחה לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין.

תמצית ההליכים הקודמים

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. ביום 4.11.2015 הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר בעניינו. בתסקיר שהונח לפני בית המשפט ביום 26.11.2015 התרשם שירות המבחן כי למשיב מאפיינים של חוסר גבולות והעדר השגחה וביקורת מצד דמויות הוריות. חרף כך, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בביתו של אביו בשכונה מסוימת במזרח ירושלים בפיקוח שני הוריו. הנימוק העיקרי לכך היה שיתוף הפעולה המלא הקיים כיום בין שני הוריו של המשיב.
3. ביום 30.11.2015 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהוצעה. טעמיו לכך היו, בין היתר, גילו הצעיר; היעדר עבר פלילי; והעובדה שאחיו הקטן, שהיה שותף למעשי האלימות במשפחה, שוחרר למעצר בית בהסכמת העוררת במסגרת החלטה שיפוטית שהעוררת לא השיגה עליה.

           מכאן הערר שלפנַי.

טענות העוררת

4. העוררת – באמצעות באת כוחה, עו"ד שרית משגב – טוענת כי ישנם ארבעה שיקולים המלמדים כי אין די בחלופה שעליה הורה בית המשפט המחוזי. השיקול הראשון הינו הקביעה כי אמו של המשיב תשמש כמפקחת, חרף העובדה שלא הצליחה לשים קץ להתנהגותו של בנה. השיקול השני הוא הסמיכות בין מיקום חלופה לבין המקום שבו מתגוררת אחותו של המשיב. השיקול השלישי הוא כי אחיו הקטין של המשיב משוחרר לאותה חלופה בדיוק, והחיבור בין שני האחים הוא זה שהוליד את מעשי האלימות הקשים מלכתחילה. השיקול הרביעי הוא כי כניסת גורמי אכיפת חוק לשכונה היא מוגבלת, ויש בכך כדי להפחית את האפשרות לפקח על המשיב באופן ממשי. עוד טוענת העוררת כי יש להבחין בין נכונותם ורצונם של ההורים להביא לשינוי של ממש בדינמיקה המשפחתית לבין יכולתם לעשות כן – יכולת שלכאורה לא קיימת כלל. לבסוף נטען שיש להבחין בין עניינו של המשיב לבין עניינו של אחיו, הן לעניין העבירות השונות בהן מואשמים השניים, הן לעניין חלקו הדומיננטי של המשיב, והן משום שבניגוד למשיב, אחיו הקטין אמור לשהות במחיצת אביו במהלך כל שעות היממה, ולא במחיצת אמו.