בש"פ 8222/14 שרונה אבו חמרה נ' מדינת ישראל

1.        לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.12.2014 (מ"ת 60475-11-14, סגן הנשיאה ע' מודריק) אשר דן בבקשה למעצר עד תום ההליכים בעניינה של העוררת, ובמסגרת זו הורה על קבלת תסקיר מבחן בעניינה.

רקע והליכים קודמים

2.        ביום 23.11.2014 נעצרו העוררת וחתנה, דוד בן יוסף (להלן: דוד), לאחר שנמצאו בדירתה של העוררת כ-96 גרם של סם מסוג קוקאין, ועל-פי האמור בערר ובהודעה שנמסרה במשטרה גם כמות קטנה נוספת של סם מסוג חשיש (עניין שלא נזכר בכתב האישום שהוגש נגדה). תגובתה הראשונית של העוררת הייתה כי הסמים "שלה ולא שלה" (כך במקור – ד'ב'א'), וכי דוד שם אותם במקום שבו נמצאו. בעקבות כך, כאמור, נעצרו השניים בחשד לעבירות סמים.

3.        ביום 24.11.2014, בטרם הוגש כתב אישום בפרשה, האריך בית משפט השלום בתל אביב-יפו את מעצרם של העוררת ושל דוד בשלושה ימים (מ"י 49407-11-14, השופט י' גת).

4.        ביום 27.11.2014 התקיים דיון נוסף בעניינם של השניים בבית משפט השלום, ובו הוגשה הצהרת תובע בעניינה של העוררת לפיה בכוונת התביעה להגיש נגדה כתב אישום וכן בקשה למעצרה עד תום ההליכים נגדה. בהחלטה שנתן בית משפט השלום ביום זה שוחרר דוד בתנאים מגבילים בהסכמת הצדדים, ואילו העוררת שוחררה לחלופת מעצר ביתית עם מפקחת בלוויית תנאים מגבילים נוספים. המדינה ביקשה לעכב את ביצוע ההחלטה בדבר שחרורה של העוררת לחלופת מעצר, ובית משפט השלום נעתר לבקשתה והורה על עיכוב ביצועה של ההחלטה עד ליום המחרת.

5.        למחרת, ביום 28.11.2014, המדינה הגישה ערר על החלטתו של בית משפט השלום לשחרר את העוררת לחלופת מעצר לנוכח המסוכנות הנשקפת ממנה. באותו ערר נטען כי בעת שהסמים נתפסו בביתה של העוררת היא הציגה את גרסתה כי הסמים שייכים לדוד, וכך היא  אף טענה בגרסתה הראשונה בחקירה, אך לאחר מכן גם היא וגם דוד שמרו על זכות השתיקה במהלך חקירתם. בהמשך לכך, נטען כי גם בעימות שנערך בין השניים הם שמרו על זכות השתיקה, והעוררת לא הטיחה בפני דוד את העובדה שהסמים שייכים לו, על מנת לבסס את חפותה. בערר צוין כי במקביל הוגשו כתב אישום נגד העוררת וכן בקשה למעצרה עד תום ההליכים. באת-כוחה של המדינה באותו הליך ביקשה כי הבקשה למעצר עד תום ההליכים והערר ידונו יחד. אולם, בית המשפט המחוזי קבע כי תחילה יקוים דיון בערר, ולאחר מכן בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בהמשך לכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערר בקבעו כי הצהרת התובע על הכוונה להגיש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים הייתה ידועה לבית משפט השלום, וכי לא נמצא פגם בהחלטתו (עמ"י 60493-11-14, השופט מ' יפרח).

6.        כאמור, בו ביום הוגשו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים בעניינה של העוררת. בכתב האישום תואר כי העוררת החזיקה בביתה בתוך קופסה של מסיכת אב"כ סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של כ-96 גרם, כאשר חלק מן הכמות מחולקת ל"מנות". בשל כך, כתב האישום ייחס לעוררת עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

7.        הבקשה למעצר עד תום ההליכים נדונה בבית המשפט המחוזי מיד לאחר הדיון בערר. בבקשה למעצר עד תום ההליכים טען בא-כוח העוררת כי אין להורות על מעצרה לאחר שכבר הוחלט לשחררה עוד בטרם הוגש כתב האישום (בהפניה לבש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל (20.10.2009) (להלן: עניין קוניוף)). בית המשפט המחוזי (השופט מ' יפרח) דחה טענה זו, ואבחן את המקרה של העוררת מענייןקוניוף, שבו היה הנאשם משוחרר ימים אחדים עת הוגשה הבקשה למעצר עד תום ההליכים. לעומת זאת, במקרה דנן, כך נקבע, העוררת לא שוחררה בפועל (כיוון שעוכב ביצועה של החלטת השחרור), וחלף אך זמן קצר מאז ניתנה ההחלטה על שחרורה יום קודם לכן. בהמשך לכך, נקבע כי זכויותיה של העוררת לא נפגעו פגיעה קשה המצדיקה דחייה על הסף של הבקשה למעצר עד תום ההליכים, וכי הכלל לפיו אדם ששוחרר בעבר לא ישוב וייעצר במסגרת מעצר עד תום ההליכים, איננו כלל בל יעבור (בהפניה לבש"פ 994/14 ניגרי נ' מדינת ישראל (12.2.2014)). בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה למעצר עד תום ההליכים תידון בהקדם.

8.        ביום 2.12.2014 התקיים הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לגופה בבית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה ע' מודריק). בדיון זה טען בא-כוח העוררת כי ישנה חולשה בראיות נגדה. בית המשפט המחוזי נתן בו ביום החלטה שבה דחה את הטענה בשים לב לעובדה שהסמים נמצאו בדירתה של העוררת ולתגובתה הראשונית של העוררת כשאמרה "זה שלי ולא שלי", באופן שהעיד כי הסמים נמצאו במקום בידיעתה, אף אם מישהו אחר הניחם שם. בית המשפט המחוזי קבע כי עובדות אלו בצירוף העובדה שלאחר מכן שתקה העוררת בחקירה, וכך גם דוד, שלו ייחסה בתחילה את הבאת הסמים, הן ראיות מספיקות לצורך שלב דיוני זה. נוכח הנסיבות הכוללות של העוררת, ובכללן העובדה כי היא נעדרת עבר פלילי ושנטען כי יש לה בעיות רפואיות נפשיות, קבע בית המשפט המחוזי שיש לבחון את השימוש בחלופת מעצר, ולצורך כך הורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינה של העוררת בהקדם, עד לדיון הבא הקבוע בתיק, ביום 18.12.2014. יצוין, כי העוררת עדיין נמצאת במעצר בשלב זה, עד להחלטה אחרת בעניינה.