אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 8171-15 זהבי נ' מדינת ישראל

בש"פ 8171-15 זהבי נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 06/12/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8171-15
06/12/2015
בפני השופט:
י' דנציגר

- נגד -
העורר:
מיכל זהבי
עו"ד מיקי חובה
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד קרן רוט
החלטה

 

  לפני ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996(להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' ליפשיץ) במ"ת 12487-03-15 מיום 9.11.2015, בגדרו דחה בית המשפט את בקשת העוררת לעיון חוזר בתנאי שחרורה לחלופת מעצר.

רקע והליכים קודמים

  1. ביום 5.3.2015 הוגש נגד העוררת כתב אישום המייחס לה את העבירות הבאות: עשר עבירות של הלבנת הון לפי סעיף 3(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; ריבוי עבירות של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ריבוי עבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 418 סיפא בצירוף סעיף 414 לחוק העונשין; ריביו עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין; וריבוי עבירות בשימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 420 בצירוף סעיף 418 סיפא לחוק העונשין.
  2. כעולה מכתב האישום, בין החודשים ינואר 2013 לדצמבר 2014, העוררת הועסקה בחברת "פסקל טכנולוגיות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" בתפקיד של מנהלת חשבונות. במהלך תקופת עבודתה שם גנבה העוררת ממעבידתה סכום כולל של 971,349 ש"ח, חלקו באמצעות העברות בנקאיות מחשבון הבנק של פסקל לחשבונות בנק בבעלותה ובבעלות בעלה וכן לחשבונות בנק של צדדים שלישיים; וחלקו באמצעות שליחת ידה במרמה בסכומי כסף במזומן שנמסרו לה לשם הפקדתם בחשבון הבנק של החברה. בכתב האישום צוין כי העוררת ביצעה למעלה ממאה העברות בנקאיות, תוך שזייפה את טפסי הפנייה לבנק לצורך ביצוע העברות בנקאיות, מתוכן עשר העברות אל חשבון הבנק של בעלה בסכום של 133,255 ש"ח אותם משכה והעבירה בהמשך לחשבונה ובכך ביצעה הלבנת הון.
  3. בד בבד עם כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרה של העוררת עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדה. במהלך הדיון בבקשה מיום 5.3.2015 ביקשה העוררת לשחררה לחלופת מעצר מלאה. המשיבה הסכימה לשחרורה של העוררת ועל כן הורה בית המשפט המחוזי על שחרורה המיידי של העוררת לחלופת מעצר בית מלא. בנוסף הורה בית המשפט על התקנת איזוק אלקטרוני לעוררת בתוך שבוע ועל עריכת תסקיר מעצר בדבר טיב החלופה לצד חיוב העוררת בקבלת אישור ליציאה מן הבית ותנאים נוספים, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ והתחייבויות כספיות.
  4. בדיון שהתקיים לאחר קבלת התסקיר ביום 12.4.2015 ציין בית המשפט המחוזי כי שירות המבחן סבר שיש להותיר את תנאי השחרור על כנם. אולם, לנוכח נסיבות התיק ובכללן העבירות המיוחסות לעוררת, הורה בית המשפט על ביטול כלל תנאי מעצר הבית שנקבעו זולת תנאי איסור העבודה אלא אם הדבר יאושר על ידי בית המשפט. בנוסף נקבע כי העוררת תעמוד בפיקוח שירות המבחן לתקופה בת חצי שנה בהתאם להמלצת שירות המבחן.
  5. ביום 24.8.2015 הגישה העוררת בקשה לעיון חוזר בתנאי איסור העבודה בלא אישור בית המשפט. בבקשתה טענה העוררת כי התנאי מונע את אפשרות העסקתה מכל וכל ופוגע בפרנסת משפחתה, משהוא כולל את החובה ליידע את המעסיק הפוטנציאלי בדבר ההליך המתקיים נגדה. עוד נטען כי התנאי עומד בסתירה לרוח הוראת סעיף 22 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק המרשם הפלילי) האוסר על מעסיק לדרוש פירוט אודות המרשם הפלילי של העובד. מנגד טענה המשיבה כי אין בתנאי שנקבע כל פסול לנוכח המסוכנות הנשקפת מן העוררת בעניין זה. המשיבה הטעימה כי כל עבודה רגילה שלכאורה לא נשקפת ממנה כל סיכון קונקרטי בשלב ההתחלתי, עלולה להתפתח באופן שיעלה ממנה סיכון בהמשך.
  6. לאחר ששקל את טיעוני הצדדים קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.11.2015כי אין מקום להורות על ביטול התנאי. בתוך כך, הסביר בית המשפט כי ההחלטה בדבר החלת התנאי היא פועל יוצא של המסוכנות הנשקפת מן העוררת, כמי שהפרה את האמון שנתן בה מעסיקה וניצלה את הכוח שניתן לה; ומשכך אך מתבקש כי מעסיק פוטנציאלי יהא מודע למעשיה, בפרט משאין בידי בית המשפט לדעת במה תהיה כרוכה עבודתה של העוררת. לצד זאת הוסיף בית המשפט כי הרעיון לפיו יחבור בית המשפט עם הצדדים "להסתרת" פרטים מפני מעביד פוטנציאלי אינה מתקבלת על הדעת. לבסוף דחה בית המשפט את טענת העוררת בדבר הסתירה הנטענת להוראות סעיף 22 לחוק המרשם הפלילי, תוך שהטעים כי הסעיף אינו נוגע לתנאים אותם רשאי בית המשפט לקבוע במסגרת קביעת תנאי שחרור, וכן אינו אוסר קבלת פרטים רלבנטיים אודות המועמד להעסקה ושהינם לתכלית ראויה.

           מכאן הערר שלפנַי.

טענות הצדדים

  1. העוררת שבה על טיעוניה וטוענת – באמצעות בא כוחה, עו"ד מיקי חובה – כי התנאי שנקבע, לפיו שילובה בשוק העבודה מותנה בהודעה מפיה למעסיק פוטנציאלי בדבר ההליך הפלילי המתנהל נגדה, מאיין את סיכויה להתקבל בכל מקום עבודה וסותר את הוראת סעיף 22 לחוק המרשם הפלילי. לשיטת העוררת הדבר נלמד מדברי ההסבר להצעת החוק בהם נכתב כי "אין לזכור לאדם את חטאו כל ימיו ויש לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו ולעודד את שיקומו והשתלבותו המלאה בחיי החברה". לפיכך נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי יש להותיר את התנאי על כנו. יתרה מכך, נטען כי הפסיקה עליה נשען בית המשפט בהנמקתו לקביעה זו אף מובילה למסקנה שונה מזו שאליה הגיע [בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (31.10.2007) (להלן: עניין סיטבון); ע"א 8189/11 דיין נ' מפעל הפייס (21.2.2013) (להלן: עניין דיין)].
  2. נטען כי בעניין סיטבון נקבע כי סמכות בית המשפט למנוע את עיסוק פלוני במשלח יד מסוים מוגבלת לעיסוק הקשור בעבירה אותה ביצע, וכי בענייןדיין נקבע כי לשם העברת מידע למעסיק פוטנציאלי נדרש קשר ישיר בין המשרה הפוטנציאלית לבין העבירה שבוצעה. בהתאם לכך טוענת העוררת כי תנאי העיסוק שקשור בעבירה הוא הכרחי להפעלת האיסור, ומאחר והעבירות שביצעה בתפקידה כמנהלת חשבונות אינן מתקשרות לתפקידים כגון פקידת מענה טלפונית לקביעת תורים, היה על בית המשפט המחוזי להסיר את התנאי. זאת בייחוד משבית המשפט סבר שהמסוכנות הנשקפת ממנה פחתה והוא נתן בה אמון בעת שהחליט לשחררה לחלופת מעצר תוך הסרת כלל תנאי מעצר הבית. העוררת מדגישה כי היא הוכיחה עמידה בתנאים שהוטלו עליה ומטעם זה להשקפתה היה על בית המשפט להמשיך וליתן בה אמון בדרך של הסרת התנאי. לעניין זה מוסיפה העוררת כי היא מתחיבת שלא לעסוק בכל תפקיד שידרוש ממנה מבט או אבחון של מרשם כלכלי. כן מתחייבת העוררת להביא כל תפקיד שתמצא לאישור בית המשפט ובלבד שהדבר לא יהא כרוך ביידועו של המעסיק על ההליך המתנהל נגדה.בהקשר זה נטען כי לא סביר שבית המשפט מביע את אמונו בעוררת על ידי הסרת התנאים המגבילים, אך אינו נותן אמון בכך שהיא לא תעסוק בתפקידים הכרוכים בסיכון למעסיק כמתחייב על ידה.
  3. בנוסף, העוררת הדגישה לפנַי את נסיבותיה האישיות, ובכלל זה את המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה משפחתה למן תחילת ההליך נגדה, וביקשה להתחשב בהן במסגרת זו. כן מבקשת העוררת להתחשב בלקיחת האחריות מצידה ובמאמציה לאיתור עבודה בכפוף לתנאי שהוצב אך ללא הואיל. העוררת צירפה לבקשה חוות דעת מטעם מרכז "התחלה חדשה" ותסקיר שירות מבחן שהיו מונחים לפני בית המשפט המחוזי ובהם קיימת המלצה על שילובה בשוק העבודה לשם ייצוב מצבה הנפשי והאישי.
  4. בפתח הדיון לפנַי נטען כי המשיבה החליטה לחזור בה מאישומי הלבנת ההון שבכתב האישום.
  5. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד קרן רוט – התנגדה להקלה נוספת בתנאי השחרור וסמכה ידה על החלטת בית המשפט המחוזי. לעמדת המשיבה הערר מחייב איזון בין בקשת העוררת לבין הצורך בהגנה על מעסיקים פוטנציאליים משום מסוכנות העוררת בעניין זה. בהקשר זה הדגישה המשיבה כי מסוכנות העוררת תחומה לכניסתה למסגרות עבודה, ועל כן מי שיוכל להעריך את הסיכון הנשקף ממנה במסגרת עבודה קונקרטית הוא אך המעסיק. הואיל וכך, סבורה המשיבה כי קבלת הערר תוביל לפגיעה במעביד הפוטנציאלי, אשר הוא, כאמור, הגורם היחידי שידע לעמוד את רמת הסיכון הנשקפת לו מן העוררת. המשיבה הוסיפה כי היא ערה לכך שהתנאי מגביל את יכולתה של העוררת במציאת עבודה, אולם לנוכח הסיכון הקיים למעביד הפוטנציאלי ממעשיה של העוררת סבורה היא כי התנאי שנקבע הוא האמצעי הראוי והנכון בנסיבות העניין לצורך ניטרולו של סיכון זה. בנוסף ציינה המשיבה כי משהאישום בנוגע להלבנת ההון נמחק, הצדדים צפויים להודיע על הסדר טיעון בהליך העיקרי.

דיון והכרעה

  1. לאחר שעיינתי בערר על נספחיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנַי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.
  2. כידוע, התנאים לעיון חוזר בהחלטת בית משפט בעניין הנוגע לחלופת מעצר קבועים בסעיף 52(א) לחוק המעצרים, כאשר עיקרו של ההליך לעיון חוזר הוא בבדיקה האם נוצרו מאז ההחלטה האחרונה נסיבות חדשות או שחלף זמן רב, באופן המצדיק הקלה בתנאים המגבילים שהוטלו על העוררת. במסגרת זו על בית המשפט לבחון האם השתנתה נקודת האיזון הראויה בין עניינה של העוררת לבין האינטרס הציבורי עליו ביקשו להגן באמצעות התנאי המגביל שהוטל עליה [ראו: בש"פ 6678/08 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (10.08.2008); בש"פ 5248/13 זועבי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 1.8.2013)]. בנסיבות המקרה, על אף טיעוני בא כוחה המלומד של העוררת אשר עשה כמיטב יכולתו, לא שוכנעתי כי מתקיימים התנאים המצדיקים את קבלת הערר, ונימוקיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.11.2015 מקובלים עלי במלואם.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ