אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 8116/14 עווידה נ' מדינת ישראל

בש"פ 8116/14 עווידה נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 15/12/2014 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8116-14
14/12/2014
בפני השופטת:
ד' ברק-ארז

- נגד -
העורר:
סלימאן עווידה
עו"ד גיא פרידמן
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד ארז בן-ארויה; עו"ד הדר צור
החלטה

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.11.2014 במ"ת 4408-04-14 שניתנה על ידי  כבוד השופטת ד' עטר                                                         


 
1.         בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.11.2014 (מ"ת 4408-04-14, השופטת ד' עטר). בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, מיום 10.8.2014, אשר במסגרתה הוא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום והליכים קודמים

 

2.        ביום 2.4.2014 הוגש נגד העורר ותשעה אחרים כתב אישום המונה שנים-עשר אישומים, שעשרה מביניהם נוגעים לעורר. ביום 10.9.2014 הוגש כתב אישום מתוקן בשל הפרדת משפטם של חלק מהנאשמים מן ההליך.

 

3.        כתב האישום ייחס לעורר, ששירת במועדים הרלוונטיים לו ביחידת הסיור הכפרי של משמר הגבול, עבירות רבות, ובכללן עבירות נשק ועבירות רכוש, בגדרם של עשרה אישומים, כמפורט להלן. במסגרת האישום הראשון נטען כי העורר פרץ יחד עם הנאשמים 2 ו-3, שהם אחיו, לבסיס "מכבים", שבו שירת במשמר הגבול, ובהמשך לכך גנבו שלושתם נשק מהבסיס, נמלטו באמצעות רכב שעליו התקינו לוחיות רישוי מזויפות והביאו את הנשק לביתם, שם הטמינו אותו בעזרת הנאשם 4, שהוא קטין. לאחר מכן, כך נטען, שרפו הנאשמים את הרכב במקום שאינו ידוע. באישום השני נטען כי העורר והנאשמים 4-2, החזיקו במקומות מסתור שונים נשק, תחמושת ואמצעי לחימה אשר הושגו בפשע. באישום השלישי נטען כי העורר והנאשם 3 התקינו יחדיו מטען חבלה מאולתר והניחו אותו בחצר ביתם. לאחר מכן הודיע העורר על הנחת מטען חבלה בביתו למשטרה. על-פי הנטען העורר מסר הודעות כוזבות נוספות למשטרה על סכנה ואיום הנשקפים לו, תוך יצירת מצג שווא כי הוא "שוטר מאוים". בעקבות הדיווחים הכוזבים המשטרה התייחסה לעורר כמי שנתון לרמת איום גבוהה ובעקבות כך הגבירה את רמת האבטחה סביבו. באישומים הרביעי עד השמיני נטען, בעיקרו של דבר, כי העורר סיפק נשק ותחמושת לנאשמים נוספים, וקשר עם חלק מהם קשרים לביצוע סחר בנשק בהזדמנויות שונות. באישום התשיעי נטען כי במהלך סיור משטרתי גנב העורר מתוך מכולה של ציוד משטרתי פריטי נשק שונים. באישום העשירי נטען כי העורר איים על חוקרים במחלקה לחקירת שוטרים ובני משפחה שלהם, וכן על שוטר שנטל חלק בחקירתו.    

 

4.        בהתייחס לכל אלה כתב האישום ייחס לעורר עבירות כדלקמן: מספר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של התפרצות למקום בנסיבות מחמירות לפי סעיף 406(ב) בנסיבות סעיף 408 לחוק העונשין; עבירה של גניבה בידי עובד ציבור, לפי סעיף 390 לחוק העונשין; מספר עבירות של נשיאת והובלת תחמושת שלא כדין לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין; עבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין; עבירה של שינוי זהות של רכב לפי סעיף 413ט לחוק העונשין; מספר עבירות של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק רישא וסיפא העונשין; עבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, לפי סעיף 411 לחוק העונשין; עבירה של ייצור נשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; עבירה של ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 סיפא לחוק העונשין; מספר עבירות של סחר ועשיית עסקה בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; עבירה של פזיזות ורשלנות בנשק לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין; עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; מספר עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

 

5.        בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים של כל הנאשמים. ביום 5.8.2014 ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי בעניינם של העורר והנאשמים 2 ו-3. בית המשפט המחוזי סקר את התשתית הראייתית בתיק, וקבע כי העוצמה הלכאורית של הראיות ביחס לאישומים השונים אינה אחידה, אך אין חולק כי העורר הוא הדמות הדומיננטית בפרשה. בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקירי מבחן בעניינם של השלושה. בתסקיר המבחן בעניינו של העורר נבחנה חלופת מעצר במקום מרוחק ממקום ביצוע העבירות, בפיקוחם של מפקחים שנמצאו מתאימים. אולם, שירות המבחן לא ידע להעריך האם חלופה זו תוכל להפחית ממסוכנותו של העורר, ולכן לא המליץ על שחרורו. לאחר קבלת התסקירים של שירות המבחן, ביום 10.8.2014 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים של העורר ושל הנאשמים 2 ו-3 (השופטת ש' בן שלמה). בית המשפט המחוזי שב וקבע כי העורר הוא הדומיננטי בפרשה, וקבע כי חלופת המעצר שהוצעה אינה יכולה לאיין את מסוכנותו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הנאשמים 2 ו-3 יוכלו לחדש את עתירתם לשחרור לחלופת מעצר, ככל שיוצעו על ידם חלופות מעצר מתאימות, רחוקות מביתם, ומפקחים מתאימים.

 

6.        הנאשמים 2 ו-3 אכן הגישו בקשה להשתחרר לחלופת מעצר, וביום 9.9.2014 היא נדחתה בבית המשפט המחוזי שקבע כי החלופות אשר הוצעו על ידם, כמו גם המפקחים שהוצעו בעניינם, אינם מתאימים (השופטת ד' עטר). על החלטה זו הגישו הנאשמים 2 ו-3 ערר. ביום 1.10.2014 קיבל בית משפט זה את הערר והורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שזה יקבע את התנאים לשחרורם של הנאשמים 2 ו-3, נוכח חלופות המעצר והמפקחים שהציעו (בש"פ 6405/14, השופט ס' ג'ובראן).

 

7.        בעקבות החלטה זו, ביום 27.10.2014 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.8.2014. העורר טען כי ההחלטה שהתקבלה בעניינם של הנאשמים 2 ו-3 בנוגע לחלופות המעצר והמפקחים אשר נמצאו מתאימים רלוונטית גם לעניינו, וכי השארתו מאחורי סורג ובריח מהווה הפליה בנסיבות אלו. כן הצביע העורר על כך שהוא העצור היחיד בפרשה המסועפת, ושהיותו שוטר יוצרת קושי של ממש בכל הנוגע לישיבתו במעצר. כן הדגיש העורר כי הוא נעדר עבר פלילי, וכי המשפט עלול לארוך זמן רב נוכח מספר האישומים ופיצולם למספר כתבי אישום ובין כמה בתי משפט, בשים לב לחלוף הזמן ולעובדה שטרם החלו ההוכחות בשלב זה.

 

8.        ביום 13.11.2014 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של העורר לעיון חוזר (השופטת ד' עטר). בית המשפט המחוזי ציין כי בהחלטה הקודמת מיום 10.8.2014 הודגש כי לעורר חלק דומיננטי בפרשה, וכי מידת מעורבותם של הנאשמים 2 ו-3 בפרשה היא פחותה. בשל אבחנה זו בין העורר לבינם נדחתה טענת ההפליה של העורר. כמו כן, נקבע כי גם חלוף הזמן אינו מהווה עילה המצדיקה במקרה זה עיון חוזר בהחלטה שהתקבלה, בשים לב לעבירות שבהן מואשם העורר, למידת מסוכנותו וכן לכך ששמיעת הראיות עומדת בפתח. יצוין, בהקשר זה, כי שמיעת הראיות במשפט של העורר אכן החלה ביום 16.11.2014.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ