אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 7709/14 אביב פחימה נ' מדינת ישראל

בש"פ 7709/14 אביב פחימה נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 23/11/2014 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
7709-14
20/11/2014
בפני כבוד השופט:
ע' פוגלמן

- נגד -
העוררים:
1. אביב פחימה
2. גל סבן

עו"ד אלי כהן
עו"ד אלי כהן
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד צחי רז
החלטה

 

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) אשר הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים נגדם.

 

כתבי האישום

 

  1. העוררים הואשמו, בכתבי אישום נפרדים, בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); וסיוע לשוד, לפי סעיף 402(ב) וסעיף 31 לחוק. לפי עובדות כתבי האישום, בתמצית, העוררים קשרו קשר עם אדם נוסף (להלן: אחמידי) במטרה לשדוד את כספו של בעליה של חנות "צ'יינג'" בעיר ערד (להלן: המנוח). ביום 8.6.2014 שכרו העוררים רכב. למחרת, ביום 9.6.2014 סמוך לאחר השעה 20:00, נעל המנוח את חנותו ועשה את דרכו לדירה שבה שהה עד סמוך לשעה 22:10 אותו ערב. בשעה זו עזב המנוח את הדירה כשהוא נושא על כתפו תיק ובו כ-20,000 ש"ח בכסף מזומן; ונסע במכוניתו לבניין מגוריו במקום אחר שאליו הגיע סמוך לשעה 22:37. בכניסה לבניין המתין למנוח אחמידי כשהוא נושא סכין. עם כניסת המנוח לבניין תקף אותו אחמידי בסכין במקומות שונים בגופו עד שנפל ארצה כשהוא מדמם. אחמידי נמלט מהמקום, התקשר לעורר 1 וביקש ממנו לבוא לאסוף אותו ברכב שהיה ברשותו. העורר 1 הגיע למקום יחד עם העורר 2 והשלושה נסעו מערד לשגב שלום. כעבור זמן מה חילקו העוררים ואחמידי את הכסף שנשדד ביניהם, כך שהעורר 1 קיבל 9,500 ש"ח; והעורר 2 קיבל 1,000 ש"ח. ביום 26.6.2014 מת המנוח מפצעיו בבית החולים. כתב אישום אחד הוגש נגד אחמידי והעורר 1, שבו הואשם העורר 1 בעבירות האמורות להלן, ואחמידי הואשם ברצח וכן בשוד ובקשירת קשר לפשע. נגד העורר 2 הוגש כתב אישום נפרד כאמור, שבו הואשם באותן עבירות שבהן הואשם העורר 1.

 

תסקירי שירות המבחן

 

  1. בד בבד עם הגשת כתבי האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים נגדם; והעוררים הופנו לקבלת תסקירים מאת שירות המבחן. מן התסקיר שהוגש ביום 25.8.2014 עולה כיהעורר 1, יליד 1994, התגורר טרם מעצרו בבית הוריו בערד ושירת כחייל בשירות סדיר בחטיבת גולני; וכי בעת מעצרו שהה בחופשה מיוחדת מהצבא לצורך סיוע למשפחתו, שהוא רואה עצמו אחראי לה אף שאחריות זו אינה תואמת את גילו. עוד נמסר כי מעורבותו של העורר 1 בפלילים החלה כשהואשם בעבירות רכוש בגיל 15 וריצה מספר חודשי שירות לתועלת הציבור וכן שהה במעצר בית. לאחר מכן השלים העורר 1 12 שנות לימוד ובגרות מלאה. שירות המבחן התרשם כי העורר 1 מתנהל בשנים האחרונות באופן נורמטיבי; וכי הצליח להיעזר בגורמי טיפול. שירות המבחן תאר את תקופת השירות בצה"ל כמשמעותית עבור העורר 1, והוּסף כי העורר 1 זכה להערכה רבה מצד מפקדיו. אשר למסוכנות הנשקפת ממנו, נמסר כי קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות פוגענית מצדו, וזאת על רקע עברו הפלילי והקושי שלו להתמודד עם צדדים פוגעניים באישיותו. בצד האמור צוין כי מהלך חייו בשנים האחרונות מפחית סיכון זה. שירות המבחן מסר כי איננו ממליץ על חלופת מעצר בבית הוריו של העורר 1 בערד בשל כך שהאב יתקשה להיות דמות מציבת גבולות; ובשל הקושי בחזרתו ליישוב בו בוצעה העבירה; אך בתסקיר משלים מיום 15.9.2014 המליץ על שחרורו לחלופה של מעצר בית מלא בבית בת דודתו בבאר שבע בפיקוחה ובפיקוח אמו, בכפוף לפיקוח אלקטרוני ולצו פיקוח של שישה חודשים.  

 

           מתסקיר שירות המבחן שהוגש ביום 21.9.2014 עולה כי העורר 2, יליד 1992, התגורר גם הוא טרם מעצרו עם הוריו בערד ועבד כנהג משך שנה ומחצה. נמסר כי העורר 2 שירת בצה"ל אך שוחרר לאחר שנה ו-11 חודשים נוכח מצבו הבריאותי; כי סיים 11 שנות לימוד ללא תעודת בגרות; וכי הוא נעדר עבר פלילי. שירות המבחן הביע עמדתו שלפיה שהותו של העורר 2 במעצר מקימה סיכון להעמקת דפוסים עברייניים; וכי אף שעד כה לא התאפיינו אורחותיו בדפוסים כאמור, הוא נמצא לעתים בקשר עם חברה שולית ונוח להשפעה ממנה. נמצא כי הגם שישנו סיכון לפריצת גבולות נוספים, שחרור העורר 2 לחלופת מעצר בפיקוח סמכותי תוך שילובו במסגרת טיפולית יכול לצמצם סיכון זה. החלופה שנבחנה היא בבית הוריו של העורר 2 ובפיקוחם. שירות המבחן התרשם אמנם לחיוב מהפיקוח המוצע במסגרת החלופה, אך ציין כי כדי לצמצם את רמת המסוכנות נדרשת חלופה הנמצאת בריחוק גיאוגרפי מהעיר ערד וזאת נוכח הסיכון האמור לפריצת גבולות נוספים. עוד ציין שירות המבחן כי מיקומה של החלופה המוצעת מעורר קושי הואיל ומדובר במקום מגוריה של משפחת המנוח ועל כן עלולה להיגרם לה עוגמת נפש. לבסוף נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה חיובית בעניינו של העורר 2 נוכח מיקומה הגיאוגרפי, וזאת כאמור חרף התרשמות כללית טובה מהחלופה עצמה וממפקחיה; תוך שצוין כי ככל שתוצג חלופה אחרת ומרוחקת מהעיר ערד יהיה מקום לבוחנה.

 

הליך המעצר

 

  1. כאמור, עם הגשת כתבי האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים נגדם. העוררים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירה של קשירת קשר; אך לא למסקנות המשפטיות שהוסקו מהן. לגישתם, לא ניתן ללמוד מחומר הראיות – שאינו כולל ראייה המצביעה על מודעות העוררים להימצאות הסכין בידי אחמידי – אם מדובר בקשירת קשר לביצוע גניבה או לביצוע שוד. כמו כן, העוררים חלקו על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירה של סיוע לשוד. ביום 20.10.2014 נעתר בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) לבקשה לאחר שנמצא כי קיימות ראיות לכאורה נגד העוררים בעצמה הנדרשת בשלב המעצר עד לתום ההליכים. משהעוררים הסכימו כאמור לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירה של קשירת קשר (אף כי סברו כאמור כי המסקנה המשפטית המתבקשת מהראיות היא כי העבירה הנכונה היא קשירת קשר לביצוע עוון) נתחמה המחלוקת לשאלת קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירת סיוע לשוד. בית המשפט עמד על חמישה אדנים המרכיבים את התשתית הראייתית והתייחס אליהם לפי סדרם: תמלול שיחת הדיבוב עם העורר 2; הודעת העד אנדריי קונסטנטינוב (להלן: קונסטנטינוב) והודעתו של חברו ישראל טגניה (להלן: טגניה); מחקרי תקשורת הנוגעים לטלפונים הניידים של העוררים ושל אחמידי; הודעת העד אלי תורג'מן (להלן: תורג'מן); וגרסאות העוררים. לאחר בחינת מכלול הראיות קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעוררים בכתב האישום; וכן כי ישנה עילה למעצרם. בית המשפט מצא כי ניתן ללמוד לכאורה כי הרכב נשכר לצורך ביצוע העבירות; כי העוררים היו מודעים לכך שאחמידי ממתין למנוח מחוץ לבניין; וכי הם פעלו כדי לקדם את השוד בכך שתצפתו על הבניין. מסקנה זו סמך בית המשפט גם על מחקרי התקשורת. לאחר שנמצא כאמור כי קמה עילת מעצר נגד העוררים בחן בית המשפט את אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. בית המשפט שקל את תסקירי המבחן שהוגשו בעניינם; את עברו הפלילי המתון של העורר 1 ועברו הנקי של העורר 2; את גילם הצעיר; ואת טיב החלופות שהוצעו, ומצא כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם באמצעות שחרור לחלופת מעצר. על כן הורה כאמור בית המשפט כי העוררים ישהו במעצר עד לתום ההליכים נגדם.

 

           מכאן הערר שלפניי.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ