אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 7568/14 מדינת ישראל נ' אשרף סיאם

בש"פ 7568/14 מדינת ישראל נ' אשרף סיאם

תאריך פרסום : 13/11/2014 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
7568-14
13/11/2014
בפני כבוד השופט:
ע' פוגלמן

- נגד -
המבקשת:
מדינת ישראל
עו"ד עו"ד אכרם אבו ליבדה
עו"ד מחמוד רבאח
עו"ד מחמד חליחל
המשיבים:
1. אשרף סיאם
2. מוחמד מקדאדי
3. מעתז אבו עיד

עו"ד עילית מיד
החלטה

           לפניי בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין בעניינם של המשיבים בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

 

  1. פרטי כתב האישום שהוגש נגד המשיבים תוארו לאחרונה על ידי השופטת ד' ברק-ארז בהחלטה קודמת בעניינם ואיני רואה לחזור על הדברים (ראו בש"פ 5489/14 מדינת ישראל נ' סיאם (19.8.2014) (להלן: עניין סיאם)). בתמצית ייאמר כי כתב האישום מייחס לכלל המשיבים עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה וחבלה חמורה; וכן עבירה של שהייה בישראל שלא כדין למשיבים 3-2; ועבירה של נהיגת רכב ללא רישיון למשיב 1. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. ביום 2.12.2014 נעתר בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטתנ' בן-אור) לבקשה והורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם, תוך שנקבע כי המעשים המיוחסים להם מקימים חזקת מעצר נגדם; וכי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם. על רקע זה קבע בית המשפט כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את הסכנה הנשקפת מהמשיבים והורה על מעצרם כאמור.

 

  1. משחלפו תשעה חודשים מעת המעצר פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. ביום 19.8.2014 קיבל בית משפט זה (כב' השופטת ד' ברק-ארז) את הבקשה והורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים (עניין סיאם). נקבע כי הגם שהייתה התמשכות מסוימת בהליכים שהאחריות לה מוטלת על המבקשת, אין בכך כדי להצדיק את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בשים לב לעבירות המיוחסות להם ולעברם הפלילי העשיר. עוד צוין כי יש לצפות שהמבקשת תתאמץ לקדם את ההליך, ככל שהדברים קשורים בה. אשר למשיבים 3-2, שהם תושבי האזור, צוין כי שחרור לחלופת מעצר במקרים מעין אלה ייעשה רק מקום שניתן לצמצם את החשש מפני הימלטות; ובשים לב בין היתר לעברם הפלילי ולאמון שניתן בהם. בענייננו, כך נקבע, לא מתקיימים תנאים אלה. יצוין כי עד למועד הגשת הבקשה הראשונה להארכת מעצר לבית משפט זה חלו עיכובים שונים בהתקדמות ההליך העיקרי, כאשר המשמעותי שבהם נבע מהשתהות המבקשת להביא לעיון המשיבים את קלטת הגל המשטרתי.

 

  1. משלא הסתיים משפטם של המשיבים במהלך תשעים הימים האמורים, מונחת לפניי בקשה להאריך את מעצרם בתשעים ימים נוספים או עד להכרעת הדין בעניינם, לפי המוקדם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיבים מקימות נגדם חזקת מסוכנות ברורה וחמורה שלא ניתן לאיין באמצעות חלופה, וזאת בפרט נוכח נסיבות ביצוע העבירות הכוללות התנגדות למעצר והפעלת אלימות כלפי השוטרים. עוד עמדה המבקשת על עברם הפלילי העשיר של המשיבים; וציינה כי את העבירות נושא בקשה זו ביצעו השלושה תוך שתלויים נגדם עונשי מאסר ברי הפעלה. אשר לקצב התקדמות ההליך העיקרי ציינה המבקשת כי אמנם היה עיכוב מסוים בתחילת ההליך, אך כי כעת קבוע מועד הוכחות ליום 23.11.2014 שבו צפויות להסתיים הן פרשת ההגנה הן פרשת התביעה.

 

  1. בדיון שנערך לפניי הביעו באי כוח המשיבים את התנגדותם להארכת המעצר. בא כוח המשיב 1 ציין כי איננו סבור כי ניתן יהיה לסיים את פרשות התביעה וההגנה במועד הקרוב, הואיל ובמועד הקודם התייצב לעדות חוקר משטרה אחד בלבד מתוך ארבעה שאמורים היו להעיד; ומשך יום דיונים שלם נשמע אפוא עד אחד בלבד. עוד נטען כי בהינתן התמשכות המעצר נוטה הכף לעבר שחרור המשיב 1 לחלופת מעצר; מה גם שבניגוד למשיבים 3-2 אין הוא תושב האזור כי אם אזרח ישראלי. בא כוח המשיב 2 טען כי מעשיו של מרשו פחותים בחומרתם מאלה של יתר המשיבים; וכי לא הייתה לו שליטה על הנעשה. עוד נטען כי נוכח משך הזמן שבו עצור המשיב 2, בשים לב לחלקו המצומצם באירועים, הוסטה נקודת האיזון לעבר שחרורו לחלופת מעצר. בא כוח המשיב 3 הצטרף לטענות האמורות וציין גם הוא כי מרשו נטל חלק מצומצם ביותר באירועים; וכי ניסה להימלט משום שהוא שוהה בלתי חוקי וחשש להיתפס בידי השוטרים. עוד נתבקש כי ככל שלא תהיה התייצבות של כל עדי התביעה במועד ההוכחות הקרוב תותר הגשת בקשה לעיון מחדש במעצרם של המשיבים.

 

  1.   לאחר שקילת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים להתקבל. כלל ידוע הוא כי בבוא בית משפט זה לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שהוא החריג לכלל המתיר החזקתו של נאשם במעצר תשעה חודשים, שומה עליו לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות מזה לבין האינטרס של שמירת ביטחון הציבור וניהול הליך פלילי תקין מזה (בש"פ 1693/14מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 7 (11.3.2014); בש"פ 4301/14 מדינת ישראל נ' מרמנשטיין, פסקה 7 (25.6.2014)). השיקולים הצריכים לעניין הם, בין היתר, מידת המסוכנות של הנאשם לציבור; משך תקופת המעצר; קצב הימשכות ההליך העיקרי; והחשש מפני שיבושו. ככל שהשהות במעצר מתארכת, כך מוסטת נקודת האיזון מזכות הציבור לביטחון ולמיצוי הדין עם הנאשם לעבר זכות הנאשם לחירות; וגוברת עוצמת השיקולים הנדרשים להצדקת הארכת המעצר (בש"פ 1578/14 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (13.3.2014); בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב, פסקה 10 (26.6.2012)). כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מגולל מסכת חמורה של עבירות, הכוללת ניסיון להימלט מאימת הדין תוך תקיפת השוטרים באלימות קשה; ונהיגה פרועה שסיכנה את ביטחון השוטרים ואת ציבור משתמשי הדרך. בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן של עבירות מסוג זה, שיש בהן כדי לפגוע ביכולתן של הרשויות לאכוף את החוק ולסכן הן את חיי גורמי האכיפה הן את שלום הציבור בכללותו (בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבולעיקן, פסקה ז (9.8.2006); בש"פ 7701/10 שתיווי נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (27.10.2010)).

 

  1. אכן, כפי שצוין כבר בהחלטה הראשונה להארכת מעצר בבית משפט זה "התמשכות ההליכים והעיכובים הנובעים מהתנהלות המבקשת מעוררים אי-נחת" (עניין סיאם, פסקה 16). אלא שמאז הבקשה הראשונה להארכת מעצר התקיימו בתיק העיקרי שלושה מועדי הוכחות. מועד הוכחות נוסף קבוע ליום 23.11.2014 ובו, לדברי המבקשת, צפויה להסתיים שמיעת הראיות. במצב דברים זה, ובהינתן עוצמת הסיכון הנשקף מהמשיבים הנלמד מעברם הפלילי המכביד; וחומרת העבירות המיוחסות להם כאשר מאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגדם, לא ראיתי כי נקודת האיזון בענייננו הוסטה באופן המצדיק את שחרורם לחלופת מעצר; וכי יש בכזאת כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם. בצד האמור, נוכח ה"היסטוריה" של אי התייצבותם של שוטרים עדי תביעה להליך, אציין כי ככל שהללו לא יתייצבו למועד ההוכחות הבא, שמורה למשיבים הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש ובית המשפט יחליט בה כחוכמתו. זכות זו שמורה אף למשיבים 3-2 כתושבי האזור על אף המורכבות הכרוכה בכך (בש"פ 6013/14 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (11.9.2014)), מבלי שיש באמור משום נקיטת עמדה כלשהי ביחס לבקשה כזו.

 

           הבקשה מתקבלת אפוא. מעצרם של המשיבים מוארך בתשעים ימים החל מיום 26.11.2014, או עד למתן פסק דין בת"פ 56149-11-13 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

 

 

          ניתנה היום, ‏כ' בחשון התשע"ה (‏13.11.2014).

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ