אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 7555-15, 7674-15 אפשטיין ואח' נ' מדינת ישראל

בש"פ 7555-15, 7674-15 אפשטיין ואח' נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 24/11/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
7555-15,7674-15
24/11/2015
בפני השופטת:
א' חיות

- נגד -
העורר בבש"פ 7555/15: העורר בבש"פ 7674/15:
1. אושר אפשטיין
2. אברהם אפשטיין

עו"ד מוטי איוס
עו"ד אלון אייזנברג
המשיבה בבש"פ 7555/15 ובבש"פ 7674/15:
מדינת ישראל
עו"ד הילה גורני
החלטה
 

 

           לפניי עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ב' שגיא) במ"ת 3152-10-15 מיום 2.11.2015 שהורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.

 

  1. העורר בבש"פ 7674/15 (להלן: אברהם) הוא אביו של העורר בבש"פ 7555/15 (להלן: אושר). ביום 6.10.2015 הוגש נגד העוררים כתב אישום המייחס להם עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 355(א)(1) לחוק העונשין; והשמדת ראיות לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

 

           על פי הנטען בכתב האישום, ביום 3.9.2015 בשעה 23:00 לערך הגיעו העוררים סמוך למשרד נסיעות בעיר בני ברק (להלן: משרד הנסיעות) כשהם רכובים על אופניים חשמליים (להלן: האופניים) ומצוידים בסכין יפני. בסמוך לשעה 00:00 נכנס אברהם אל משרד הנסיעות כשהסכין בידו וברדס שחור לראשו וצעק לעבר אדם ששהה במקום (להלן: המתלונן) "תביא את הכסף, תביא את הכסף". המתלונן השיב לאברהם כי אין לו כסף ובתגובה תקף אותו אברהם באמצעות הסכין וחטף תיק מסמכים שהיה מונח לידו, אשר החיל מסמכים אישיים וסכומי כסף רבים. המתלונן ניסה למנוע מאברהם לחטוף את התיק ובתגובה חתך אברהם את ידו של המתלונן בסכין וחטף את התיק מידיו. לאחר מכן, כך על פי הנטען, חבר אברהם לאושר שהמתין לו מחוץ למשרד הנסיעות והשניים נמלטו בנסיעה מהמקום כאשר המתלונן דולק אחריהם וצועק "גנב, גנב". במהלך המרדף ניסו עוברי אורח לעצור את העוררים וליטול מידיהם את התיק אך העוררים מנעו זאת מבעדם והמשיכו במנוסה בניגוד לכיוון התנועה, חצו צומת באור אדום והתנגשו ברכב חולף. לאחר התאונה, כך נטען, המשיכו העוררים בנסיעה ובשעה 01:30 לערך הגיעו לרחוב עוזיאל 38 בגבעת שמואל (להלן: הזירה המשנית), שם שרפו פרטי לבוש ומסמכים שונים שהיו בתיקו של המתלונן ונטשו את האופניים ברחוב סמוך. בכתב האישום נטען כי כתוצאה ממעשיהם של העוררים נגרמו למתלונן חתכים בפניו, בצווארו ובידו השמאלית והוא נזקק לתפרים. כמו כן נטען כי בעת שביצע את השוד היה אושר אמור לשהות במעצר בית לילי על פי הוראת בית המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 51028-06-14.

 

  1. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם וביום 2.11.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה. בכל הנוגע לאברהם קבע בית המשפט קמא כי יש די ראיות לכאורה למעצרו עד תום ההליכים בעמדו על כך שהוא זוהה על ידי המתלונן במסדר תמונות כמבצע השוד וכי נמצאו עקבות DNA שלו על גרב ונעל שנתפסו בזירה המשנית ועל אופניים חשמליים גנובים העונים לתיאור האופניים עליהם נסעו מבצעי השוד. בית המשפט קמא קבע כי לראיות אלו מצטרפת העובדה שאברהם שמר בחקירתו על זכות השתיקה ולא סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלה כיצד הגיעו עקבות DNA שלו לאופניים הקשורים לכאורה לביצוע השוד. לכך הוסיף בית המשפט קמא כי אף שלא ניתן לקבוע בוודאות גמורה שהאופניים הגנובים עליהם נמצאו עקבות DNA של אברהם הם האופניים ששימשו לביצוע השוד, לא ניתן להתעלם מהצטברותן של הראיות הנסיבתיות הקושרות אותו לכאורה לאירועים המתוארים בכתב האישום. בית המשפט דחה את טענת סנגורו של אברהם לפיה לאברהם צלקת על פניו וכי העובדה שהמתלונן לא ציין מלכתחילה כי לאדם ששדד אותו הייתה צלקת על פניו אלא רק בשלב מסדר זיהוי בתמונות שנערך לו, מכרסמת באופן משמעותי בעוצמת הראיות בתיק. בית המשפט קבע כי בשלב המעצר משקלה של עובדה זו אינו רב בפרט משקיימות ראיות נוספות המבססות את אשמתו של אברהם ברמה הנדרשת. כמו כן, קבע בית המשפט קמא כי טענות האליבי שהעלה אברהם והעובדה שלא נמצאו טביעות אצבע או עקבות DNA שלו על הסכין ששימשה לשוד, אינן פוגמות בעוצמת הראיות נגדו.

 

  1. בעניינו של אושר עמד בית המשפט קמא על כך שהראיה המרכזית נגדו היא עדותו של אחד ממכריו, אריאל כהן (להלן: כהן), אשר מסר כי בעת שהשודדים התנגשו ברכב זיהה כהן את אושר כאחד מהם. בית המשפט קמא עמד על כך שעדות זו מתיישבת עם עדויותיהם של המתלונן ועובר אורח נוסף, אשר תיאור השודדים אותו מסרו עונה לתיאורם של אברהם ואושר. כמו כן, ציין בית המשפט קמא כי אושר ביקר במשרד הנסיעות מספר שעות לפני השוד וכי נמצאה טביעת אצבע שלו על האופניים הגנובים עליהם אותר גם DNA של אברהם. בית המשפט קמא דחה את טענתו של אושר לפיה אין לתת אמון בעדותו של כהן בשל העובדה שהוא מסוכסך עמו, בקבעו כי עיון בתמלילי חקירתו של כהן מלמד כי מדובר בעד שלא שש לשתף פעולה עם המשטרה ונעדר אינטרס מובהק להפליל את אושר על לא עוול בכפו. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי העובדה שכהן לא זיהה את אברהם כאחד מרוכבי האופניים אינה פוגמת בעוצמת הראיות שבתיק ובאשר לעובדה שסבתו של אושר העידה כי שהה בביתה בעת ביצוע השוד, קבע בית המשפט קמא כי עדה זו מונתה כמפקחת על אושר וחתמה על ערבות צד ג' להבטחת קיום תנאי מעצר הבית הלילי על ידו, וכי לא מן הנמנע כי מאחורי עדותה עמד רצונה לחלץ אותו מאשמה, מה עוד שעדותה אינה מתיישבת עם עדותו של אושר עצמו אשר הודה כי לפחות בחלק מהזמן בו אירע השוד שהה מחוץ לבית. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי נוכח הראיות הפוזיטיביות הקושרות את אושר לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, העובדה שלא נערכו מסדרי זיהוי לעדי הראייה בתיק אינה נושאת משקל רב.

 

  1. בשל הטעמים שפורטו בתמצית לעיל, קבע בית המשפט קמא כי קיימות במקרה דנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של שני העוררים בעבירות שיוחסו להם. אשר לקיומה של עילת מעצר קבע בית המשפט קמא כי נוכח חומרת המעשים המיוחסים לאברהם בכתב האישום, עברו הפלילי המכביד והעובדה שהשתחרר ממאסר חודשיים בלבד לפני ביצוע העבירות המיוחסות לו, נשקפת ממנו מסוכנות רבה אשר אינה ניתנת לאיון באמצעות בחלופת מעצר, ולפיכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים. בכל הנוגע לאושר קבע בית המשפט קמא כי על אף היותו מבצע בצוותא, המסוכנות הנשקפת ממעשיו נמוכה מן המסוכנות הנשקפת מאביו. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי נוכח עברו הפלילי של אושר והעובדה שלכאורה ביצע את העבירות המיוחסות לו בעודו מואשם בתיק אחר ונתון במעצר בית לילי, הוא אינו ראוי לאמון ואין מקום לבחון את שחרורו לחלופת מעצר. על כן, הורה בית המשפט כי גם אושר ייעצר עד תום ההליכים.

 

  1. אברהם ואושר הגישו עררים על החלטתו של בית המשפט קמא בהם טענו כי שגה בית המשפט משלא בחן את שחרורם לחלופת מעצר. לטענת אברהם קיימת חולשה משמעותית בחומר הראיות נגדו והוא מציין כי העובדה שהעד אריאל כהן, אשר מכיר את העוררים מילדות, לא זיהה אותו וטען כי האדם שרכב עם אושר על האופניים היה שמנמן וצעיר יש בה משום כרסום ממשי בעוצמת הראיות נגדו. כמו כן שב אברהם וטוען כי מסדר התמונות בו זיהה אותו המתלונן כאדם ששדד אותו, נערך יומיים לאחר השוד ורק אז ציין המתלונן לראשונה כי לשודד הייתה צלקת על פניו בעוד שבחקירתו הראשונה במשטרה לא הזכיר זאת. לטענת אברהם יש בכך כדי לעורר ספק רב במהימנות הזיהוי של אברהם כשודד על ידי המתלונן. עוד נטען בהקשר זה כי העובדה שלא נערך לאף אחד מעדי הראייה האחרים לאירוע מסדר תמונות מהווה מחדל חקירתי המכרסם אף הוא בעוצמת הראיות, וכי שגה בית המשפט קמא משקבע כי האופניים שעליהם נמצאו עקבות DNA של אברהם קשורים לכאורה לביצוע השוד, שכן מדובר באופניים השייכים לאחד ממכריהם של העוררים החושש להיחשף, אשר נמצאו שלושה ימים לאחר השוד. אשר לעובדה שנמצאו עקבות DNA שלו על נעל וגרב שהושלכו בזירה המשנית טוען אברהם כי מדובר בפריטים אותם השליך לפני האירוע והיו יכולים להגיע לידיו של כל אדם. עוד טוען אברהם כי העובדה שבעת מעצרו לא נמצאו עליו חבלות או שריטות וכן העובדה שלא נמצאו עקבות DNA או טביעות אצבע שלו על הסכין ששימש לשוד, מחלישות אף הן את עוצמת הראיות בתיק.

 

  1. אושר טוען כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי יש די ראיות לכאורה להצדיק את מעצרו שלו עד תום ההליכים. לטענתו, בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לכך שכהן מסר בחקירתו כי הוא מסוכסך עמו ובשים לב לכך לא ברור מדוע קבע בית המשפט קמא כי לא היה לכהן אינטרס מובהק להפלילו. אושר מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט קמא מששלל את טענת אליבי שהעלה בקבעו כי לסבתו היה אינטרס להגן עליו. כמו כן טוען אושר כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לכך שהמתלונן לא הצליח לזהות את תמונתו במסדר התמונות שנערך לו ולכך שתיאור האדם שנהג באופניים אותו מסר אחד מעדי הראיה אינו תואם את תיאורו שלו. עוד טוען אושר כי בית המשפט קמא לא התייחס בהחלטתו לשינוי שחל בחייו מאז ששוחרר למעצר בית לילי ולכך שעד למעצרו לא נרשמו לחובתו הפרות של תנאי השחרור.

 

  1. המדינה מצידה סומכת את ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא ומדגישה כי מכלול הראיות והצטברותן אינו מותיר ספק בדבר קיומן של ראיות לכאורה ברמה הנדרשת לצורך מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ