אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 6729/14 יאסר אזברגה נ' מדינת ישראל

בש"פ 6729/14 יאסר אזברגה נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 30/10/2014 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
6729-14
29/10/2014
בפני השופט:
י' דנציגר

- נגד -
העורר:
יאסר אזברגה
עו"ד אורי בן-נתן
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד שרית משגב
החלטה

 

             לפנַי ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) במ"ת 41529-08-14 מיום 15.9.2014 ומיום 19.10.2014, במסגרתן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

 

העובדות על פי כתב האישום

 

1.          ביום 28.8.2014 הוגש לבית משפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד העורר. על פי האמור בכתב האישום, ביום 19.8.2014, בסמוך לשעה 21:00, נהג העורר ברכבו בכביש 4 לכיוון הכניסה הצפונית לעיר אשקלון. באותה עת החזיק העורר ברכב סם מסוכן מסוג הרואין, שלא לצריכה עצמית וללא היתר כדין, במשקל כולל שלא פחת מ-99.77 גרם נטו. במועד האמור לעיל, במסגרת פעילות משטרתית יזומה, עצרו שוטרי תחנת אשקלון את הנאשם ברכבו בכניסה צפונית. בחיפוש שנערך ברכב, ולאחר שפורק כיסוי לוח השעונים (Dashboard) על ידי שוטרים, נמצא סם מסוכן מסוג הרואין מגולגל בנייר במשקל דנן. לנוכח האמור לעיל הואשם העורר בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה).  

 

תמצית הליכי המעצר והחלטות בית המשפט המחוזי

 

2.          בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, לרבות: דו"חות השוטרים המעידים על תפיסתו של סם ההירואין שנמצא מוסלק מאחורי כיסוי לוח השעונים; חוות דעת מז"פ בנוגע לסמים; דברי העורר בחקירתו הראשונה, כי לא ידע על הימצאות הסמים ברכב וכי כנראה קנה את הרכב עם הסמים – גרסה שנבדקה והופרכה; ודברי העורר בחקירתו השנייה כי אחד מבני משפחתו כנראה הסליק את הסמים – גרסה שאף היא נבדקה והופרכה. עוד נטען כי קמה נגד העורר עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש שיסכן את ביטחון הציבור. עוד נטען כי עבירת הסמים המיוחסת לעורר מקימה נגדו חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, שהנטל להפריכה מוטל על העורר, וכי מסוכנות זו מתגברת לאור עברו הפלילי של העורר שכולל הרשעות בתחום הסמים, בגינן אף ריצה מאסר בדרך של עבודות שירות ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי לתקופה של תשעה חודשים. לנוכח האמור לעיל, נטען כי יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וכי לא ניתן להסתפק בעניינו בחלופת מעצר. 

 

3.          העורר לא חלק על העובדות המתוארות בכתב האישום, אך טען כי לא קיימות ראיות לכאורה הקושרות אותו לסם המסוכן, כמי שידע על קיום הסם ברכב, ולחלופין כי קיים "כרסום" בעוצמת הראיות. ראשית, נטען כי ברכב בו נתפסו הסמים נהגו לעשות שימוש בני משפחתו המורחבת של העורר. שנית, נטען כי לא נמצאו טביעות אצבע של העורר על עטיפת הנייר שבתוכה נמצא הסם וגם לא נערכה בדיקת ד.נ.א. שלישית, נטען כי העורר לא התנגד ולא ניסה להימלט מהמקום בעת מעצרו, וכי התנהגות זו מעידה על אי ידיעתו על הימצאות הסם ברכב. רביעית, נטען כי גרסתו של העורר – לפיה היה בדרכו לפגוש אדם מסוים כדי לאסוף תעודת זהות – לא נבדקה ולא נסתרה. לנוכח האמור לעיל נטען כי יש להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, על מנת להבטיח את התייצבותו למשפטו. לחלופין נטען כי יש להפנות את העורר לקבלת תסקיר מעצר, על מנת לבחון חלופת מעצר בעניינו.

 

4.          בהחלטתו מיום 15.9.2014 ציין בית המשפט המחוזי כי נקודת המוצא המשפטית, שנקבעה בפסיקת בית משפט זה, הינה שכאשר נמצאים סמים מסוכנים ברכב, קמה חזקה עובדתית שהסמים מצויים בחזקתו ובידיעתו של הנוסע. צוין כי חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי מתן הסבר סביר שיש בו, לכל הפחות, כדי להעלות ספק סביר בדבר ידיעת הנאשם אודות הימצאות הסמים המסוכנים שנמצאו ברכב בו נהג. בית המשפט קבע כי במקרה דנן הניחה המשיבה תשתית ראייתית לכאורית לחובת העורר וכי העורר לא הצליח לסתור את החזקה האמורה לעיל. עוד נקבע כי מקומן של טענות העורר להתברר בהליך העיקרי ולא בהליך המעצר. נקבע כי העובדה שהעורר שתק רק בחלק מהתשובות בחקירתו אומרת דרשני, ואין בה הקלה ביחס לשתיקה מוחלטת כנטען על ידי בא-כוח העורר, אלא דווקא להיפך – יש בה כדי לעורר חשד שהעורר היה מודע היטב לקיום הסמים ובחר היכן כדאי שישתוק והיכן לא. בנוסף נקבע כי מיקום הסם ברכב וכמות הסם שנתפסה מקשים לקבל את גרסת העורר, לפיה לא היה מודע לקיום הסם ברכב. נקבע כי כל אלה מגבשים לכאורה את ידיעת העורר בדבר קיומו של הסם ברכב ואף הובלתו ממקום למקום עד למעצרו על ידי השוטרים. מעבר לאמור עד כה נקבע כי לחובת העורר קמה עילת מעצר בהתחשב גם באופי העבירה ובכמות הסם הגדולה. בית המשפט קיבל את טענת המשיבה כי מסוכנותו של העורר מתגברת לנוכח עברו הפלילי הכולל הרשעה בשתי עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וכן לצריכה עצמית, שבגינן ריצה מאסר בעבודות שירות ואף תלוי ועומד נגדו עונש מאסר בן תשעה חודשים. לנוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט כי קמה עילת מעצר, וכי בהתאם לחוק המעצרים הוא מורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. עם זאת, הבהיר בית המשפט כי אין בעצם ההפניה לקבלת תסקיר כדי להעיד על התוצאה שתתקבל בסופו של יום, והדגיש כי המדיניות השיפוטית בעבירה נשוא כתב האישום הינה לעצור עד תום ההליכים, למעט מקרים יוצאי דופן. 

 

5.          ביום 19.10.2014 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון שני בעניינו של העורר, בעקבות תסקיר המעצר שערך שירות המבחן. בית המשפט ציין כי שירות המבחן התרשם מקיומה של רמת סיכון גבוהה להמשך התנהגות פורצת גבול. עוד צוין כי שירות המבחן התרשם שניתן כעיקרון לצמצם את רמת הסיכון במסגרת חלופת מעצר שתשלב ריחוק גאוגרפי ממקום מגוריו ופיקוח על ידי דמויות סמכותיות, דומיננטיות ומציבות גבולות לצד טיפול. עם זאת צוין כי מהתסקיר עולה שניסיונות רבים של שירות המבחן ליצור קשר עם אחיינו של העורר – שהוצע כערב וכמפקח – לא צלחו, וכי לא הועברו פרטים של ערבים נוספים, ולכן לא נבחנה חלופת מעצר בעניינו של העורר. לפיכך צוין כי בסופו של דבר לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בית המשפט קבע כי עבירת הסמים המיוחסת לעורר מקימה כנגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, ולכן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ישוחרר נאשם בעבירה זו לחלופת מעצר. עוד נקבע, בהסתמך על פסיקת בית משפט זה, כי קיים קושי לתת אמון באדם הסוחר בסמים או מעורב בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית, גם אם ישוחרר לחלופת מעצר שרחוקה מביתו ובתנאים מגבילים. בית המשפט שב וציין כי לעורר עבר פלילי, לרבות הרשעתו בעבירות סמים, שבגינן תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. לנוכח האמור לעיל קבע בית המשפט כי לא מדובר במקרה חריג ויוצא דופן, המצדיק שחרור לחלופת מעצר, וכי ממילא לא הוצעה חלופת מעצר הולמת. עוד נקבע כי אין הצדקה להפנות את העורר פעם נוספת לשירות המבחן, על מנת שתיבחן חלופת מעצר מרוחקת מביתו של העורר, "כיוון שהבעייתיות הינה באישיותו והתנהלותו של העורר, כך שאין לטעמי בחלופה מרוחקת וערבים סמכותיים, ככל שיהיו, כדי לאיין את רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיב לשלום הציבור וביטחונו". 

 

             מכאן הערר שלפנַי.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ