אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 5235/16

בש"פ 5235/16

תאריך פרסום : 17/07/2016 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
5235-16
14/07/2016
בפני השופט:
צ' זילברטל

- נגד -
העוררת:
שירי סובול
עו"ד אלי כהן
עו"ד גיל פרידמן
עו"ד יפעת שריד
עו"ד בן מעוז
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד זהר דולב
החלטה

 

           ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטתו מיום 14.6.2016 של בית המשפט המחוזי בתל אביב במ"ת 37679-03-16 (כב' השופט ב' שגיא), בגדרה הורה בית המשפט על מעצר העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

 

רקע

 

  1. ביום 17.3.2016 הוגש נגד העוררת ונגד אדם נוסף (להלן: הנאשם) כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 לחוק; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 בצירוף סעיף 29 לחוק. על-פי עובדות כתב האישום, בין העוררת לבין אחותה התאומה (להלן: המנוחה) התגלעו במהלך השנים מריבות וסכסוכים רבים ונוקבים, שהביאו את העוררת לפתח כלפי המנוחה שנאה עזה. בעקבות הגשת כתב אישום נגד המנוחה בגין תקיפת העוררת ואמן של השתיים (להלן: האם) וגרימת חבלה של ממש לשתיהן, נשלחה המנוחה למסגרות חוץ-ביתיות. עוד מתואר, כי בין העוררת לבין הנאשם התקיימה מערכת יחסים רומנטית במשך כשנתיים וחצי קודם לאירועים שבמרכז כתב האישום, אשר התאפיינה בכך שלעוררת הייתה יכולת השפעה רבה על הנאשם, והיא ידעה שיעשה כל שתבקש ממנו כדי לרצותה ולשמור על הקשר הרומנטי ביניהם. החל מחודש יולי 2015 או בסמוך לכך ועד ליום 18.2.2016, החליפו ביניהם העוררת והנאשם מסרונים, במסגרתם הביעה העוררת חשש ותסכול מכך שהמנוחה שבה להתגורר באותה הדירה עמה ועם האם (להלן: הדירה), וייחלה למותה של המנוחה. בין היתר כתבה העוררת, כי המנוחה ביקשה להפריד בין העוררת לבין הנאשם באמצעות איומים כי חבריה של המנוחה יפגעו בו. כמתואר, באופן זה נטעה העוררת אצל הנאשם את הרצון לגרום למותה של המנוחה, על מנת שזו תחדל לפגוע בעוררת ולחבל בקשר שניהלה העוררת עם הנאשם. על-פי כתב האישום, בתקופה האמורה קשרו העוררת והנאשם קשר לגרום למותה של המנוחה, ולאחר שבשני מקרים בהם תכננו לממש את הקשר הדבר לא יצא אל הפועל, החליטו השניים לעשות זאת בעת שהאם לא תהיה בדירה. ביום 18.2.2016 בין השעות 12:45-11:19 שלחה העוררת לנאשם מסרונים, במסגרתם שאלה אותו למיקומו ועדכנה אותו בדבר הימצאותן שלה ושל המנוחה בדירה. בדקות שלאחר מכן הגיע הנאשם לחדר המדרגות בסמוך לדירה, עטה על ידיו כפפות שבהן הצטייד מראש, ופגש את המנוחה בחדר המדרגות מחוץ לדירה. בשלב זה תקף הנאשם את המנוחה ובאמצעות שני סכינים שהביא עמו דקר אותה מעל 130 דקירות בכוונה לגרום למותה. כל זאת שעה שהעוררת צופה במתרחש. במסגרת הקשר ובמטרה להרחיק כל חשד מהנאשם ומעצמה, התקשרה העוררת בשעה 12:49 למוקד המשטרה, ומסרה באופן שקרי כי המנוחה נדקרת על-ידי אדם שאין היא מכירה, ככל הנראה ערבי. בשלב זה נכנס הנאשם לדירה, בהסכמת העוררת, התנקה מהדם שכיסה אותו באמצעות מגבונים שמסרה לו האחרונה, החליף בגדים שהביא עמו מראש, והסתתר בחדר האֵם לאחר שידית דלתה נותקה על-ידי העוררת כדי למנוע כניסה לחדר. העוררת הסתירה את בגדי הנאשם, את שני הסכינים ששימשו אותו וחבילת כפפות שהביא עמו. בהגיע כוח משטרה לדירה, מסרה העוררת לשוטרים כי ערבי דקר את המנוחה וכי לא ניתן להיכנס לחדרה של האם, ואגב כך שלחה לנאשם מסרונים בדבר היות השוטרים בדרכם אליו ובדבר הגרסה שימסרו השניים למשטרה.

 

           למען בהירות התמונה יצוין כבר עתה, כי גרסת העוררת היא, שאין לה כל קשר לרצח, שלא ידעה מי רוצח את אחותה שכן לא זיהתה את הרוצח כשהתבוננה במעשה מבעד לעינית דלת הכניסה לדירה. כאשר מיד לאחר מכן נכנס הנאשם לדירה, עדיין לא הבינה כי הוא הרוצח (בתחילה ייחסה את המעשה לאדם ערבי שאותו פגשה יום קודם) וסברה כי הנאשם נתקל באחותה הפצועה השרועה על רצפת חדר המדרגות וניסה לסייע לה, ומכאן היותו מגואל בדם. כיוון שהעוררת הזעיקה את המשטרה וכיוון שחששה לנאשם, אשר נראה מבוהל, מסרה לשוטרים מידע שגוי במטרה להגן עליו.

 

  1. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העוררת והנאשם עד תום ההליכים נגדם, בגדרה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, הכוללות בין היתר את הודאת הנאשם; חבילת כפפות שנמצאה בחדרה של העוררת, וכן כפפות המגואלות בדמם של הנאשם והמנוחה, אשר הוצאו מאותה החבילה; עדויות של שניים (להלן: סקורי ו-ברנס), אשר שהו בתא מעצר יחד עם הנאשם, לפיהן הנאשם התוודה בפניהם בדבר הרצח ותכנונו יחד עם העוררת; מסרונים בין העוררת לבין הנאשם, כולל מסרונים ממועד הרצח שנועדו לתאם גרסאות בין השניים; שיחת הטלפון של העוררת עם מוקד המשטרה מרגעי הרצח; הודאת העוררת כי לאחר הרצח נתנה לנאשם מגבונים לניגוב הדם, הסתירה את בגדיו ואת הסכינים בארון ומאחורי ארון, הסתירה את הנאשם בחדר האם וניתקה את ידית הדלת מהמקום; עדויות השכנים ואנשי חינוך מבית הספר של העוררת; שקרים מצד העוררת והנאשם בחקירות; ועוד. כמו כן, נטען לקיומן של עילות מעצר בגין מסוכנותם של העוררת והנאשם, כולל עילת מסוכנות סטטוטורית הנגזרת מביצוע העבירות באלימות חמורה תוך שימוש בנשק קר, ונוכח קיומו של יסוד סביר לחשש כי אם ישוחררו ינסו לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין.

 

  1. העוררת התנגדה לבקשה, בטענה כי אין לה כל קשר לעבירות המיוחסות לה, וכי לא קיימות ראיות לכאורה בעניינה. בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 14.6.2014, נקבע כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לגבי העוררת, המבוססות על ראיות ישירות ונסיבתיות, התנהלותה של העוררת בעת האירוע ומהימנות גרסתה.

 

  1. באשר לראיות הישירות, נקבע בהחלטה כי בשלב זה יש בעדויותיהם של סקורי ושל ברנס, אשר בפניהם התוודה הנאשם בדבר הרצח ובדבר חלקה המשמעותי של העוררת בתכנונו, כדי לשמש בסיס ראייתי המלמד על קשירת הקשר לרצח המנוחה. לכך הוסיף בית המשפט כי סקורי מסר בהודעתו שבמהלך מפגש שהיה לו עם העוררת בבית המשפט, שאל אותה מדוע ביצעו את הרצח, ותשובתה הייתה: "עכשיו יהיה לי שקט". בית משפט קמא התייחס לקיומן של טענות הגנה כנגד מהימנותם של עדים אלה, וקבע כי בשלב זה אין הוא שוקל שיקולי מהימנות, וכי גם אם ניתן להצביע על מספר אי התאמות בגרסאותיהם, הרי שמדובר בטענות המצויות ברזולוציה הרלבנטית להליך העיקרי.

 

  1. לעניין הראיות הנסיבתיות, הזכיר בית משפט קמא קיומו של מניע, שמקורו בטינה העזה שחשה העוררת כלפי המנוחה, כפי שזו באה לידי ביטוי במסרונים רבים שכתבה. בית משפט קמא קבע כי המסרונים מעידים על כעס ותסכול מתמשכים של העוררת, וכי עולה מהם כי ראתה במות אחותה פתרון "לגיטימי" לבעיותיה. בצד זאת, בית המשפט מציין כי לא ניתן להתעלם מטענות ההגנה בדבר קיומם של מסרונים מסוימים שרוחם מפויסת יותר. אינדיקציה נוספת לקיומו של מניע ייחס בית משפט קמא להודעה שמסרה יועצת בית הספר, לפיה העוררת ציינה בפניה כי יש לה בעיות עם אחותה וזו אינה מניחה לה לישון. ראיות לכאוריות נוספות שעמד עליהן בית משפט קמא הן הראיות השופכות אור על טיב היחסים בין העוררת לבין הנאשם ופערי הכוחות ביניהם, במסגרתן מצטיירת העוררת כדומיננטית בעוד שהנאשם מצטייר כתלותי וחלש. נקבע כי לצורך שלב זה ניתן לומר כי "פערי הכוחות" מתיישבים יותר עם תזת התביעה, לפיה במערכת היחסים ביניהם לא סביר כי הנאשם יבצע את שביצע ללא ידיעתה ואישורה של המשיבה, וכי לפיכך אף אין לתת משקל משמעותי לגרסת הנאשם בחקירתו בגדרה שלל את מעורבותה של העוררת (לגבי יחסיה עם הנאשם, נקבע כי אין סתירה בין נתוניה הקוגניטיביים הנמוכים של העוררת לבין גישתה המניפולטיבית ביחס אליו). עוד התייחס בית משפט קמא לניסיונה של העוררת להעצים את כעסו של הנאשם על המנוחה, כפי שעולה מחלק מהמסרונים ששלחה לו, בפרט אלה שבמסגרתם כתבה כי המנוחה דרשה ממנה להיפרד ממנו, שאחרת חבריה של המנוחה יפגעו בו, וכי המנוחה אילצה אותה לצאת עם אדם בשם רונן (להלן: רונן), באיום שאחרת "תכניס אותי למחלקת טראומה".

 

  1. בית משפט קמא תיאר בהרחבה את התנהלותה הבעייתית של העוררת במועד הרצח ולאחריו, המעלה תהיות כבדות ביחס למידת המהימנות שניתן לייחס לדבריה. בהקשר זה, התייחס בית משפט קמא לגרסאות סותרות למתרחש שמסרה העוררת כבר ביום הרצח, שבאחת מהן אף ייחסה את המעשים ל"ערבי בשם עומר" שאותו ראתה יום קודם לכן ומסרה את תיאורו החזותי באופן מפורט. עוד נקבע, כי גם גרסתה המרכזית של העוררת, לפיה ראתה את מהלך הרצח מבעד לעינית שבדלת הדירה אך לא זיהתה את הרוצח, אינה נראית כמתיישבת עם היכרותה העמוקה עם הנאשם ועם העובדה שמעשה הרצח לא הושלם כהרף עין, אלא נמשך פרק זמן שאינו קצר במיוחד, כפי שעולה ממספרם הרב של הדקירות. נתונים נוספים שציין בית משפט קמא כעומדים לחובת העוררת, הם הימצאות חבילת הכפפות בחדרה ממנה הוצא הזוג ששימש את הנאשם בעת הרצח, ושל האולרים בהם נעשה שימוש באירוע (אשר אחד מהם נתפס לאחר שהונח על-ידי העוררת בסמוך לארון, כפי שתיארה בחקירתה), כמו גם עצם הגעתו של הנאשם לזירה מצויד בבגדים להחלפה. לעניין אחרון זה נקבע, כי יש בכך לחזק את התזה בדבר קיומו של קשר ותכנון מוקדם, שכן ניתן להניח שהנאשם ידע כי יוכל להיכנס לדירה ושם להחליף את בגדיו מיד לאחר ביצוע הרצח. עוד צוין כי העוררת מסרה מידע כוזב לשוטרים שהגיעו לזירה, כאשר טענה בין היתר כי איש אינו נמצא בחדר הנעול שבו הסתתר הנאשם. בית משפט קמא הבהיר כי בבחינת הראיות לא ניתן משקל למסרונים שהוחלפו בין העוררת לנאשם ביום הרצח ובסמוך להתרחשותו, משמצא כי לא ניתן להגיע למסקנות ברורות מהאמור בהם.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ