אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 5201-15 בוסקילה נ' מדינת ישראל

בש"פ 5201-15 בוסקילה נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 09/08/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
5201-15
06/08/2015
בפני השופטת:
ע' ברון

- נגד -
העורר:
שובל חרמון בוסקילה
עו"ד עיסאם טנוס
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד לינור בן אוליאל
החלטה

 

  1. לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא א' אברהם) מיום 29.6.2015 שניתנה ב-מ"ת 43442-06-15, שבמסגרתה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

  1. ואלו הן העובדות הצריכות לעניין. העורר עמד מלכתחילה לדין פלילי בבית משפט השלום בנצרת. ביום 2.2.2015 בית משפט השלום הורה כי העורר ישהה במעצר בית מלא בבית אחותו (להלן: האחות) במגדל העמק, והוא שהה שם בין החודשים פברואר – יוני 2015. ביום 26.5.2015 ערכו שוטרים חיפוש לפי צו שיפוטי (שלא בעניינו של העורר) בבית הסמוך לבית האחות, במטרה לאתר סמים מסוכנים. במסגרת הפעולה נעזרו השוטרים בכלב משטרתי המתמחה באיתור סמים מסוכנים. כאשר סרקו השוטרים מסביב לבית הסמוך לבית האחות, הכלב החל להוביל אותם למקלט ביתה. במקלט נמצא סם מסוכן מסוג קנאביס במשקל 41 ק"ג.

 

  1. נגד העורר הוגש לאחר מכן כתב אישום לבית המשפט המחוזי המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים). בד בבד עם הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי, המשיבה הגישה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר בעבירה המיוחסת לו, מתקיימת בעניינו עילת מעצר וכי לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרורו לחלופת מעצר. המשיבה ביקשה לבסס את התשתית הראייתית נגד העורר על מספר אדנים. ראשית, נטען כי מתוך ארבעת הדיירים בבניין שבו מתגוררת האחות, רק האחות ודייר נוסף החזיקו במפתח המקלט. כן נטען כי האחות מסרה בהודעתה הראשונה במשטרה כי העורר שאל אותה מספר פעמים היכן המפתחות למקלט, ובהודעתה השנייה במשטרה מסרה כי העורר סיפר לה כי הסמים שבמקלט שייכים לו. לכך מתווספת הודאתו של העורר בפני אחד השוטרים כי הסמים אכן שייכים לו.

 

           העורר מצידו כפר בקיומן של ראיות לכאורה ברמה הדרושה לעוצרו עד תום ההליכים. ראשית, נטען כי החיפוש שערכו השוטרים בבית האחות חרג מצו החיפוש שהיה ברשותם, שכוון כלפי הבית הסמוך בלבד. לטענת העורר, השוטרים שערכו את החיפוש בבית האחות לא ערכו פרוטוקול שבו היה עליהם לפרט פרטים שונים הנוגעים לחיפוש כמתחייב על פי חוק; ובהיעדרו של זה, נפגמת גם הראיה שנמצאה בחיפוש – הסם המסוכן. כן נטען כי החיפוש לא נעשה בנוכחות שני עדים שאינם שוטרים כנדרש. עוד הוסיף העורר וטען כי עדותה המפלילה של האחות נעוצה בהבטחה שניתנה לה מאחד החוקרים שלפיה אם תיאות להפליל את אחיה לא יוגש נגדה כל אישום. משכך, נטען כי האחות היא בבחינת "עדת מדינה" על כל המשתמע מכך, ולכל הפחות היא שותפה של העורר ויש לכן צורך בסיוע לעדותה. לבסוף, העורר טען גם נגד משקלו של מזכר מיום 15.6.2015 שערך אחד השוטרים שבו צוין כי העורר הודה בכך שהסמים שייכים לו, כשהוא מסביר לשוטר כי אין מדובר בסמים אלא בעשבים תמימים. בהקשר זה נטען כי השוטר שערך את המזכר לא עשה זאת מיד לאחר השיחה עם העורר כי אם לאחר ששב מחופשה בחלוף כשבועיים.

 

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

  1. ביום 29.6.2015 בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, תוך שהוא דוחה אחת לאחת את טענותיו כנגד קיומן של ראיות לכאורה.

 

           בהתייחס לטענה בדבר פגמים בחיפוש שנערך במקלט בית האחות, בית המשפט קבע כי סעיף 25(1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה) מתיר לשוטר לערוך חיפוש גם בלא צו שיפוטי בהתקיים יסוד להניח כי מתבצע פשע במקום החיפוש; והחזקת סם מסוכן במקלט בית האחות מקיים יסוד זה. כן נקבע כי דו"ח הפעולה שערך אחד השוטרים מתאר את פעולתם מן הרגע שהגיעו לערוך חיפוש בבית הסמוך ועד להגעתם למקלט בית האחות ותפיסת הסמים שם, וכי דו"ח זה מהווה פרוטוקול כנדרש בסעיף 26(1) לפקודה. בית המשפט ציין כי סעיף 26(א) לפקודה מחייב לערוך את החיפוש בפני שני עדים שאינם שוטרים, אלא שהוא גם מתיר את עריכת החיפוש שלא בנוכחותם של אלה מטעמים של דחיפות שיצוינו בפרוטוקול החיפוש. אמנם שני עדים שאינם שוטרים אכן לא היו במעמד החיפוש וטעמי דחיפות לא צוינו על גבי הפרוטוקול, אולם סוגית המשקל שיש ליתן לראיות שנתפסו חרף קיומם של פגמים בחיפוש הינה עניין למותב שידון בעניינו של העורר. לכך הוסיף וקבע בית המשפט כי אפשר בהחלט כי החיפוש נעשה לפי הסכמתה של האחות, זאת מאחר שהיא מסרה לשוטרים את המפתחות למקלט ואף נלוותה אליהם לחיפוש.

 

           באשר לטענה בדבר אי אלו הבטחות שניתנו לאחות תמורת הפללת העורר, בית המשפט קבע כי החוקר הכחיש שנתן הבטחה כלשהי לאחות, וממילא ההכרעה בשאלה זו מקומה איננו בשלב זה של ההליך כי אם בהמשכו. כן ציין בית המשפט כי אף אם ניתנה לאחות הבטחה כי תצא לחופשי, אין זה ברור כלל כי זו הביאה לומר דבר שקר; ומכל מקום מהימנות עדות האחות היא עניין למותב שיישב בבוא העת במשפטו של העורר. משכך, קבע בית המשפט כי העורר לא הוכיח ולו לכאורה כי האחות כמוה כעדת מדינה. כן נאמר בהחלטה כי ספק אם ניתן לראות באחות כשותפה של העורר לדבר הפשע; אולם אף אם יש לראות בה כשותפה, אזי יש צורך בסיוע לעדותה – וסיוע כאמור ניתן לראות בדברים שמסר העורר לאחד השוטרים באומרו כי הסמים שייכים לו, שהועלו בהמשך על גבי מזכר. לעניין טענת העורר כנגד משקלו של המזכר, קבע בית המשפט כי העובדה שזה נערך זמן מה לאחר השיחה עם העורר עשויה לפגום במשקלו, אולם אף זה עניין להכרעה בבוא העת בהליך העיקרי. בית המשפט קבע כי לעת הזו, די בקביעה כי המזכר מהווה נדבך ראייתי נוסף לביסוס אשמתו של העורר.

 

           סיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי הימצאותו של הסם במקלט בבית האחות, כאשר רק לה ולדייר נוסף הייתה גישה למפתחות; גרסתה של האחות כי העורר שאל אותה מספר פעמים על אודות המפתח למקלט, ואף מסר לה שהסמים שנמצאו שייכים לו – די בכל אלה לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת הדרושה לשם מעצרו של העורר עד תום ההליכים. לכך הוסיף בית המשפט את המזכר מיום 15.6.2015 שבו צוין כי העורר התוודה בפני אחד השוטרים על כך שהסמים אכן שייכים לו, ושתיקתו המהדהדת של העורר בחדר החקירות, המחזקת את ראיות התביעה. בית המשפט ציין כי משנתקיימה תשתית ראייתית ברמה לכאורית, הסכים בא-כוח העורר כי מתקיימת גם עילת מעצר. בית המשפט קבע כי לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור העורר, וזאת מאחר שזה הפר ברגל גסה את האמון שנתן בו בית משפט השלום, כאשר הטמין סמים בכמות עצומה באותו בית ממש שבו נצטווה לשהות בתנאי מעצר בית; וכי הפרת אמון זו מביאה למסקנה כי אין בנמצא חלופה העשויה לאיין את מסוכנותו של העורר. לבסוף, בית המשפט קבע כי מעצר בפיקוח אלקטרוני לא יאפשר את השגת תכלית המעצר; וזאת מאחר שלפי סעיף 22ב(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), אין מורים על מעצר בפיקוח אלקטרוני בעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ניתן להסתפק בכך בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם. בית המשפט קבע כי במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מן הכלל הקבוע בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ