אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 4408-15 פלוני נ' מדינת ישראל

בש"פ 4408-15 פלוני נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 08/07/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
4408-15
08/07/2015
בפני השופט:
ס' ג'ובראן

- נגד -
העורר:
פלוני
עו"ד יעקב קמר
עו"ד מירב זמיר
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד נילי פינקלשטיין
פסק דין

 

 

  1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ב' צ' גרינברג), במ"ת 53478-05-15 מיום 15.6.2015, במסגרתה נקבעה קיומה של תשתית ראייתית לכאורית למיוחס לעורר בכתב האישום, ועל כן הוא נעצר עד תום ההליכים נגדו.

הליכי המעצר עד כה

  1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.5.2015 שהתה המתלוננת, ילידת שנת 1998, בגן בירושלים יחד עם מספר חברות, בעוד שהעורר וחבריו שהו שם גם כן. העורר וחבריו ניסו להתקרב לבנות, ועל אף שאלו ביקשו מהם להתרחק, הם הלכו וחזרו מספר פעמים. בשלב מסוים, ביקש העורר מהמתלוננת להתלוות אליו לשיחה, כאשר הציג את עצמו בשם "מוטי דן" וטען כי נולד בשנת 1997. העורר, אשר נשוי לאחרת, ציין בפניה כי "היא אשתו לעתיד" וכי הוא רוצה להכירה, והיא מסרה לו את מספר הפלאפון שלה. בשלב זה התקשר למתלוננת חברה לשעבר, וזו הלכה לפוגשו ולאחר מכן שבה לחברותיה.
  2. עוד על פי עובדות כתב האישום, העורר שב וחזר לבקש מהמתלוננת שתתלווה אליו, אף שזו ביקשה שילך. לאחר זמן קצר הוא שב ולחש לה, בכזב, כי חברה מקיא בשירותים וביקש ממנה להתלוות אליו. מתוך דאגה לחברה הצטרפה אליו המתלוננת, תוך שהוא מוביל אותה לאזור מבודד. משהבינה המתלוננת כי העורר שיקר לה אודות החבר, הוא המשיך לומר לה כי חיפש מישהי כמותה וכשהיא רצתה לשוב לחברותיה הוא תפס בידה בחזקה ואמר לה להישאר במקום. לאחר מספר ניסיונות עזיבה מצדה, כשהיא מציינת שהיא רוצה ללכת, החל העורר לגעת בגופה ולנשק אותה. העורר הוביל את המתלוננת במעלה גבעה, שם נגע עוד בגופה, דחף אותה לאחור עד שנשכבה על גבה, הפשיל את חולצתה, הסיר את חצאיתה, התפשט בעצמו ונשכב עליה במהירות. או אז, הוא החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, ולאחר מספר שניות החדיר גם את איבר מינו. העורר נע בתנועות משגל במשך מספר דקות עד שהגיע לסיפוקו. במהלך האירוע המתלוננת ציינה מספר פעמים כי לא נעים לה, ואף ציינה כי היא במחזור והיא לא רוצה שהוא יגע בה. כן היא ניסתה להתנגד באמצעות ידיה והזיזה את פניה על מנת למנוע ממנו לנשקה.
  3. לבסוף על פי עובדות כתב האישום, לאחר שהשניים התלבשו המתלוננת ביקשה לעזוב את המקום והעורר התעקש שהיא תישאר. מתוך פחד, היא אמרה לו כי תהיה עמו בקשר, ולאחר שהוא השתכנע הוא התיר לה לשוב לחבריה. כתוצאה ממעשי העורר המתלוננת נקלעה למצוקה נפשית, הסתגרה בביתה, הרבתה לישון וסבלה מכאבים גופניים ומפחדים.
  4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בבקשה נטען כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לו, לרבות גרסת המתלוננת, עדויות בדבר מצבה הנפשי ושקרי נאשם. צוין כי קמה לחובת העורר עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), לפיה קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו יסכן את שלום הציבור. כמו כן טענה המשיבה, כי מסוכנות העורר מתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד, ונוכח העובדה כי הוא בילה למעלה מחמש שנים מאחורי סורג ובריח בשל עבירות אלימות וסמים. עוד ציינה המשיבה, כי מהראיות בתיק עולה שהעורר שתה שתיה חריפה עובר לאירוע, וכי הוא אובחן כ"בעל הפרעת אישיות דיסוציאלית".
  5. ביום 15.6.2015 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר; כי קמה לו עילת מעצר; וכי חלופת מעצר לא תועיל לאיון המסוכנות הנשקפת ממנו.
  6. בית המשפט המחוזי התרשם כי גרסת המתלוננת בכללותה היא סדורה וקוהרנטית, גם אם נמצאים בה אי דיוקים אשר אין בהם כדי לפגום בעובדה שהודעותיה מהוות ראיה לכאורה. בית המשפט ציין כי מן המפורסמות שאין לצפות מקורבן עבירות מין להפנים ולשחזר את פרטי פרטיו של האירוע הטראומתי, וכי בעניינו אין מדובר בסתירות היורדות לשורש העניין. עוד קבע בית המשפט כי הוא אינו מקבל את טענת העורר כי התנהגות המתלוננת לאחר האירוע מחלישה את הראיות, שכן אין "קורבן מין טיפוסי" ומתחם ההתנהגויות הוא רב.
  7. בית המשפט המחוזי מצא ראיות לכאורה נוספות בהודעתה של חברה של המתלוננת אשר שהתה איתה באותו ערב ואצלה היא ישנה; בהודעות של בנות נוספות שהיו בגן באותו ערב; ובהודעות חברי המתלוננת להם היא סיפרה על המאורע. מנגד קבע בית המשפט, כי גרסתו של העורר כבושה ומלאת סתירות, וכן נמצאו סתירות בין עדותו לעדויות חבריו ששהו בגן באותו ערב.
  8. אשר לעילת המעצר, ציין בית המשפט המחוזי כי עבירת האינוס מקימה עילת מעצר סטטוטורית מבחינת המסוכנות הגלומה במעשה. בית המשפט התייחס לכך שבמקרים בהם בית המשפט סבור כי חלופת מעצר לא תאיין את המסוכנות, הוא רשאי שלא להזמין תסקיר שירות מבחן. בענייננו, סבר בית המשפט כי מסוכנות העורר היא רבה לנוכח הנסיבות הלכאוריות של העבירה, לרבות התחזותו לאדם אחר וגרסאותיו הכבושות במשטרה. כן התייחס בית המשפט לעברו הפלילי העשיר של העורר, בדגש על כך שלפני כשנה הוא סיים ריצוי של 51 חודשי מאסר בפועל. לכל זאת התווספה התרשמותו של פסיכיאטר מומחה מעצר אשר קבע כי העורר בעל הפרעת אישיות דיסוציאלית עם שימוש לרעה בסמים לאחר ניסיון אובדני. על כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי חלופת מעצר לא תועיל במקרה זה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

הערר

  1. מכאן הערר שלפניי, במסגרתו טוען העורר כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת אשמתו. העורר טוען כי אכן היה לו קשר מיני עם המתלוננת, אך לא מדובר בקשר שבכפיה, אלא בהסכמתה המלאה. עוד טוען העורר, כי המשיבה נמנעה מביצוע פעולות חקירה מתחייבות, ועל כן לא נאספו כל הראיות. כן הוא טוען, כי המשיבה "הרשתה לעצמה" להשחיר שורות מתוך הודעות העדים באמתלה של צנעת הפרט, ובקשותיו לחשוף את המוסתר נדחו. לשיטתו, מדובר באמירות על אורח חייה המיניים של המתלוננת, המעידים על דפוס בהתנהגותה, ועל כן הוא מבקש כי בית משפט זה יורה על המשיבה למסור את חומר הראיות המלא לידיו.
  2. עוד בטענות העורר, שגה בית המשפט המחוזי משנקט גישה מקלה עם המתלוננת בשל היותה מתלוננת בעבירת מין, שכן, גישה כזו מפלה נשים לטובה רק בשל היותן "מתלוננות". לעמדתו, לא ייתכן שאשה אשר עברה חוויה כה קשה לא תוכל לשחזר את הפרטים, ובמקרה הנדון אין מדובר בקושי לשחזר, אלא בסתירות קשות ובוטות אשר מעידות על כך שהמתלוננת לא עברה אונס. העורר מציין כי לא ייתכן שהמתלוננת הצליחה לשלוט על פרץ הרגשות והכאב, וכי לא הגיוני שהיא הלכה לישון אצל נערה מזדמנת שזה עתה היא הכירה ואף למחרת בחרה לבלות בים ולישון אצל ידיד שהכירה זמן קצר.
  3. העורר עומד על הקשיים הבולטים לשיטתו בגרסת המתלוננת, והם הליכתה עם גבר זר למקום מבודד באמצע הלילה; אי זעקה לעזרה ואי בכי; תיאור חברותיה לאחר ששבה מהמאורע כי היא נראתה להם "רגילה"; אי הליכתה באופן מידי למשפחתה או יצירת קשר עם איש מקרוביה ועם המשטרה; השמדת הראיות – כיבוס בגדיה; אי מציאת סימנים על גופה על אף שנטען כי היא הושלכה על הרצפה; והחלפת מספרי הטלפון בתום האירוע. לגרסת העורר, לא היה מקום להעדיף את גרסתה המפלילה של המתלוננת על פני גרסות תמימות לחלוטין שלו ושל חבריו. על כל האמור סבור העורר, כי לא ייתכן שקיימים סיכויי הרשעה סבירים.
  4. אשר לעילת המעצר טוען העורר, כי על אף שקיימת עילה סטטוטורית בעבירת האינוס, הרי שאין זו חזקה שלא ניתנת לסתירה. לשיטתו, חולשת הראיות גוברת על עוצמת עילת המעצר. עוד טוען העורר, כי אין קשר הכרחי בין עברו הפלילי לבין מסוכנותו העתידית ביחס לעבירה זו. לבסוף טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נדרש לבחינת חלופת מעצר בעניינו, וכי הצפי הוא שהתיק לא יסתיים לפחות בשנה הקרובה. העורר מציין כיהוא מוכן לכל חלופת מעצר ובכללה מעצר בית תחת פיקוח.
  5. בדיון לפניי חזר בא כוח העורר על נימוקי הערר, בדגש על כך שחומר הראיות אינו מניח את הדעת. לשיטתו, בית המשפט מתעלם מראיות כבדות בחומר החקירה. בא כוח העורר טען כי מדובר בנערה אשר מקיימת יחסי מין מזדמנים מגיל 14, וכפי שהיא מציינת היא עושה זאת בשביל הכיף. בא כוח העורר גרס כי המתלוננת חששה שנכנסה להריון מגבר אחר, ובשל היותה דתייה, ובשל ההסתרה ממשפחתה אודות חיי המין שהיא מקיימת, היא מצאה בהפללת העורר פתרון למצבה. עוד חזר בא כוח העורר על הטענה כי תמוהה התנהלותה של המתלוננת לאחר האירוע: העובדה שהיא לא סיפרה לקרוביה והמתינה עם הגשת התלונה מספר רב של ימים, וכן העובדה שהיא הלכה לישון אצל חברה, למחרת הלכה איתה לים, ובסופו של יום ישנה אצל בחור שהכירה מהאינטרנט ופגשה לראשונה בים. עוד התנהלות תמוהה שהציג בא כוח העורר היא ההליכה של המתלוננת בעקבות העורר, בעוד שהיא רואה שהוא הולך בכיוון ההפוך מהשירותים, ובכל עת היא יכולה לברוח. כן הוא טען, כי אין זה הגיוני שהיא לא צעקה בעת המאורע, או לכל הפחות ניסתה להתנגד. בא כוח העורר הוסיף ושאל כיצד לא נותרו סימנים, לרבות סימן השאלה שמתעורר סביב הגרביון שהיא לבשה, אשר לא נמצא ולא נדרש על ידי החוקרים.
  6. זאת ועוד טען בא כוח העורר, כי לאחר אונס הנאנסת לא נותנת את מספר הפלאפון שלה לאנס. בא כוח העורר הציג את סדר הדברים, וטען כי על פי פלט השיחות נמצא שהם החליפו מספרים לאחר האונס, שכן מופיע כי בשעה 1:16 מתבצעת ביניהם שיחה. בא כוח העורר הוסיף כי למחרת, כשגבו מהמתלוננת עדות, היא שינתה את גרסתה וטענה שהחלפת המספרים נערכה לפני ביצוע האונס לכאורה.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ