אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 380/17

בש"פ 380/17

תאריך פרסום : 30/01/2017 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
380-17
26/01/2017
בפני השופט:
י' דנציגר

- נגד -
העוררים:
1. עבד אל עזיז אברהים
2. אברהים אנואר

עו"ד ירון גיגי
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד מיכל בלומנטל
החלטה


           לפנַי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) במ"ת 39527-01-16 מיום 25.12.2016.                                         

רקע

  1. ביום 20.1.2016 הוגש כנגד העוררים ושלושה נוספים כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:החוק); נשיאת נשק לפי סעיף 144 לחוק; וירי באזור מגורים לפי סעיף 340(א) לחוק.
  2. לפי המתואר בכתב האישום, העוררים והנאשמים הנוספים הם בני דודים המתגוררים באבו-גוש. עובר ליום 5.1.2016 הופצו בכפר הקלטות באמצעות תוכנת המסרונים המיידיים "Whatsapp" הקלטות בהן נשמע המתלונן, תושב אבו גוש, משמיע אמירות פוגעניות, משפילות ומיניות בהתייחס ל"אום עזיז". העוררים והנאשמים הנוספים סברו שמדובר באמו של העורר 1. על רקע האמור קשרו החמישה קשר לפגוע במתלונן. על פי הנטען, ביום 5.1.2016 העוררים וחלק מן הנאשמים ארבו למתלונן ותקפו אותו בעודם רעולי פנים. נאשם 3 החזיק בידו אלה והכה באמצעותה בראשו של המתלונן והעורר 1 ירה במתלונן שתי יריות בפלג גופו התחתון. המתלונן נפל על הרצפה ובעוד מוטל על הרצפה ומדמם הנאשמים 4-3 בעטו בו ודקרו אותו מספר דקירות בישבנו. לאחר מכן הצטרף נאשם 2 ובעט במתלונן בעודו שוכב מדמם. כתוצאה מכך הובהל המתלונן לבית חולים ונותח מספר פעמים.
  3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בקשה זו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 18.2.2016 (השופט מ' יועד הכהן), אשר עמד בהרחבה על התשתית הראייתית הלכאורית וקבע כי קיים בסיס ראייתי מוצק לאשמת העוררים בעבירות נשוא כתב האישום. עוד עמד בית המשפט על תסקירי מעצר שהוגשו בעניינם של העוררים, אשר לא המליצו על שחרורם לחלופות שהוצעו על ידם.
  4. בהחלטתי מיום 17.3.2016 – שניתן בערר שהגישו העוררים (בש"פ 2016/16) – קבעתי כי היה ויציגו העוררים חלופות מעצר שאינן באבו גוש מן הראוי כי אלה תיבדקנה על ידי שירות המבחן ותוצגנה לפני בית המשפט המחוזי אשר יכריע אם יש בהן כדי לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת מן העוררים.
  5. בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי ביום 10.4.2016 על העברת העורר 1 למעצר בפיקוח אלקטרוני בנצרת ועל העברת העורר 2 למעצר בפיקוח אלקטרוני בירושלים. בהמשך, קיבל בית המשפט את בקשת העורר 1 להעתקת מקום מעצרו בפיקוח אלקטרוני לעיר לוד.
  6. בהחלטה מיום 22.9.2016 – במסגרת דיון בעיון חוזר שהגישו העוררים ולאחר שהתקבלו תסקירי שירות מבחן בעניינם – התיר בית המשפט לעורר 1 לחזור לאבו גוש ולעורר 2 לצאת לעבודה מידי יום מימות השבוע.
  7. בהחלטה מיום 10.10.2016 – במסגרת דיון בערר שהגישה המשיבה – ביטל בית משפט זה את ההחלטה בעניין חזרתו של העורר 1 לביתו באבו גוש (השופט ע' פוגלמן, בש"פ 7797/16).
  8. בהחלטה נשוא הערר, דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' רומנוב) את בקשת העוררים לעיון חוזר. טענתו העיקרית של העורר 1 הייתה כי בעוד שבכתב האישום נטען כלפיו כי הוא זה שירה לעבר המתלונן ופגע בו, הרי שבעת עדותו של המתלונן בבית המשפט אמר הלה כי היה זה נאשם אחר. לטענת העורר 1, מדובר בכרסום משמעותי בראיות אשר מצדיק את שחרורו לאלתר, ללא כל תנאים. בנוסף, טען העורר 1 כי עבר זמן רב מאז שוחרר למעצר בפיקוח אלקטרוני וכי מצבו הכלכלי דחוק. בהחלטתו, דחה בית המשפט טענות אלה תוך שהטעים כי המתלונן לא סיים עדיין להעיד; כי המתלונן מסר בעדותו שהעורר 1 נמנה על חמשת האנשים שתקפו אותו, אף אם הוא לא היה האדם שירה בו בפועל; וכי מהליכים שהתקיימו בעניינם של שלושת הנאשמים האחרים עולה כי המתלונן מאויים, דבר אשר מקשה על אימוץ ההצעה המועלית על ידי העורר 1 כי ישוב לכפרו. העורר 2 טען כי חומר הראיות נגדו חלש. בית המשפט דחה טענה זו תוך שהדגיש כי במהלך עדותו של המתלונן לא חל שינוי במצב הראייתי בכל הקשור לעורר 2. עוד קבע בית המשפט כי אין בחלוף הזמן כדי להצדיק את השבת העורר 2 לאבו גוש. זאת, לכל הפחות, עד לסיום עדותו של המתלונן.

           מכאן הערר שלפנַי.

טענות הצדדים

  1. העוררים מוסרים – באמצעות בא-כוחם, עו"ד ירון גיגי – כי ביום 10.11.2016 נסתיימה עדותו הראשית של המתלונן, שהוא העד המרכזי "והכמעט יחיד" בתיק העיקרי. לטענת העוררים, בעדות המתלונן התגלו סתירות שיש בהן כדי לערער על אפשרות הרשעתם. בין היתר, נטען כי המתלונן לא ידע לנקוב בשמו של העורר 1 כמי שירה בו ולא זיהה אותו כמי שהיה בזירת האירוע. זאת, בניגוד מוחלט לגרסה שמסר המתלונן במשטרה. עוד נטען, כי כבר בהחלטת בית משפט זה מיום 10.10.2016 – עוד טרם שהתבררה החולשה הראייתית העולה מעדות המתלונן – צויין כי לאחר שעדותו של המתלונן תישמע יהיה מקום לשוב ולשקול את אפשרות החזרת העורר 1 לביתו באבו גוש. לבסוף, טוענים העוררים כי בית המשפט המחוזי לא לקח בחשבון את חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירה; כי לשניהם לא נרשמה כל הפרה של תנאי השחרור; וכי הותרתם זמן כה רב מחוץ לביתם מהווה פגיעה כלכלית אנושה. על כן, עותרים העוררים להשבתם לאבו גוש או לחילופין לביטול התנאים המגבילים בהם הם מצויים.
  2. המשיבה סומכת את ידיה – באמצעות באת-כוחה, עו"ד מיכל בלומנטל – על ההחלטה נשוא הערר. לטענתה, אין בעדות המתלונן כל כרסום ראייתי שכן אין מדובר בראיה היחידה המבססת את התשתית הראייתית הלכאורית. זאת ועוד, השינויים שנפלו בעדותו של המתלונן, כך לטענת המשיבה, הינם שינויים קלים, כאשר למעשה הגרסה שמסר בבית המשפט זהה כמעט במלואה לגרסה שמסר במשטרה. עוד טוענת המשיבה כי כתב האישום מייחס לכל הנאשמים את כל העבירות, תוך תכנונן מראש, כך שאין חשיבות לשאלה מי מהנאשמים תקף והכה ומי מהם החזיק את האקדח. אשר לחלופות המעצר המוצעות, טוענת המשיבה כי מעבר למסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לעוררים קיים אף חשש לשיבוש עדותו של המתלונן אשר לא סיים להעיד.

דיון והכרעה

  1. בפתח הדברים נכון יהיה להטעים כי בהחלטתי מיום 17.3.2016 בערר שהגישו העוררים – ולאחר שקיימתי דיון בעניינם – עמדתי בתמצית על התשתית הראייתית הלכאורית בעניינם ובפרט על השאלות שהעלו ביחס לגרסתו של המתלונן במשטרה. בסיכומו של דבר, קבעתי כי "לא ניתן להתעלם מכך שבמקרה דנן קיימת תשתית ראייתית בלתי מבוטלת נגד העוררים שיש בה כדי לקשור אותם למיוחס להם בכתב האישום". עוד הטעמתי כי אף אם קיימים אי-דיוקים, חוסר התאמות או סתירות בגרסת המתלונן, כל אלו ילובנו בבוא היום בכור ההיתוך של ההליך העיקרי. על אף האמור, הוריתי כזכור כי ניתן יהיה לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת מן העוררים באמצעות חלופות מעצר שאינן באבו גוש. זאת, בין היתר, נוכח הקשיים עליהם הצביעו העוררים בשלוש הודעות שנגבו מהמתלונן.
  2. הנה כי כן, כבר נדרשתי בעבר לתשתית הראייתית הלכאורית בעניינם של העוררים ועל כן יש להגביל את הדיון בערר דנא לשאלה האם חל כרסום בתשתית זו נוכח ההתפתחויות בהליך העיקרי, קרי, עקב עדותו של המתלונן בבית המשפט. בפרט, יש לבחון האם גרסתו של המתלונן בעדותו בבית המשפט – בהתחשב באי-הדיוקים ובסתירות להם טוענים העוררים – שונה בצורה מהותית מהגרסה שמסר בחקירותיו במשטרה.
  3. עיון בטענות העוררים מעלה כי אין חולק למעשה כי לא חל שינוי של ממש בתשתית הראייתית הלכאורית בעניינו של העורר 2. הכרסום הנטען בתשתית זו נוגע לשוני בגרסתו של המתלונן בכל הקשור לחלקו של העורר 1 באירוע נשוא כתב האישום. על כן, אדרש בשלב ראשון לתשתית הראייתית הלכאורית בעניינו של העורר 1 בלבד. בשלב שני, אדרש לטענות שהעלו שני העוררים ביחס לחלופות המעצר בהן הם נתונים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ