אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 370/15 פלוני נ' מדינת ישראל

בש"פ 370/15 פלוני נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 04/02/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
370-15,30605-12-14
02/02/2015
בפני השופט:
צ' זילברטל

- נגד -
המבקש:
פלוני
עו"ד יפית וייסבוך
המשיבה:
מדינת ישראל . בקשת רשות ערר על החלטת
עו"ד הילה גורני
החלטה
 

 

 

           בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.12.2014 בעמ"ת 30605-12-14 שניתנה על-ידי כב' השופט ר' וינוגרד, בגדרה נדחה בעיקרו ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 26.11.2014 שניתנה על-ידי כב' השופט א' חן במ"ת 34046-09-14, במסגרתה הוחלט על הותרת תנאי השחרור של המבקש על כנם, ובכללם, צו עיכוב יציאה מהארץ.

 

רקע

 

1.        ביום 14.9.2014 הוגש לבית משפט השלום כתב אישום נגד המבקש, יליד 1958, המייחס לו עבירות רבות של מעשים מגונים בקטינה בת משפחה לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק). על-פי המתואר בכתב האישום, במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר שנת 1997, ביצע המבקש, במספר רב של הזדמנויות, מעשים מגונים בבתו מנשואיו הראשונים בהיותה קטינה מתחת לגיל 16, במהלך ביקורה בביתו בניו-יורק. כתב האישום הוגש באישור המשנה לפרקליט המדינה, לו הואצלה סמכות היועץ המשפטי לממשלה, כיוון שמדובר ב"עבירת חוץ" ונוכח הוראת סעיף 9(ב) לחוק.

 

2.        המבקש, המחזיק גם באזרחות ישראלית, מתגורר בארצות הברית בעשורים האחרונים, ונעצר בגין המעשים המיוחסים לו בעת ביקורו בישראל עקב פטירת אמו. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 18.9.2014 האריך בית משפט השלום את מעצרו של המבקש על-מנת לקבל תסקיר מעצר בעניינו. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי. ביום 21.9.2014 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' בן-אור), כי בנסיבות המקרה ניתן לאיין את חשש ההימלטות מן הדין הנשקף מן המבקש על-ידי שחרורו למעצר בית מלא וקביעת ערבויות. על כן, הורה בית המשפט על שחרור המבקש לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, ועל הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו, תוך שהבהיר כי הדיון בבית משפט השלום יתקיים במועדו לאחר קבלת התסקיר. בהמשך, הוקלו תנאי מעצר הבית של המבקש, ובהחלטה מיום 30.10.2014 הותר לו לצאת בליווי אחד ממפקחיו לתפילות בבית הכנסת.

 

3.        ביום 26.11.2014 קבע בית משפט השלום כי צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד המבקש יוותר בעינו, כמו גם התנאים המגבילים הנוספים שנקבעו, תוך שהותיר לבחינה את האפשרות למתן הקלות שעניינן יציאה לעבודה. נקבע, כי מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית, נוכח הודעתה של המתלוננת והודעות נוספות. עוד קבע בית המשפט, בהסתמכו על בג"ץ 4562/94 דקה נ' בית המשפט הצבאי בלוד, פ"ד מח((4) 742 (1994), כי אין בהיעדרה של חוות דעת באשר לדין החל במקום ביצוע העבירות כדי להוות פגם בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה להעמיד את המבקש לדין. ואולם נקבע, כי היה על המשיבה להגיש לבית המשפט חוות דעת להוכחת תוכנו של הדין הזר עם הגשת כתב האישום, אשר תעיד כי מעשי המבקש מהווים עבירה פלילית על-פי דיני מדינת ניו-יורק, והיעדרה יוצר "כרסום מה בעצמת הראיות". כמו כן, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי העבירה הנדונה התיישנה במדינת ניו-יורק ועל כן אין אפשרות להעמידו לדין בגינה בישראל, בקבעו כי התיישנות העבירה מסווגת במשפט הישראלי כטענה דיונית ולא מהותית. לפיכך נקבע, כי אין בטענת ההתיישנות לפי דיני מדינת ניו-יורק כדי להוות "סייג לאחריות פלילית" כמובנו בסעיף 14(ב)(2) לחוק. משכך, ומשלא קמה למשיב טענת התיישנות לפי הדין הישראלי, אין מניעה להעמידו לדין. בהתייחסו לעילות המעצר בעניינו של המבקש, קבע בית המשפט כי נשקפת מסוכנות מסוימת מהמבקש כלפי קטינים, אשר בהתאם לתנאי שחרורו אין הוא רשאי לשהות במחציתם ביחידות. כמו כן נקבע, כי קיים חשש ממשי להימלטות מן הדין, שכן מרכז חייו של המבקש נמצא בארצות הברית, ועל כן לא בוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ. יצוין, כי בהחלטה נוספת שניתנה באותו היום, בהמלצת שירות המבחן, הותר למבקש לצאת למקום עבודה זמני שנמצא עבורו, כאשר הוא מצוי תחת פיקוח.   

 

4.        על החלטה זו ערר המבקש לבית המשפט המחוזי בטענה כי יש להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ והתנאים המגבילים האחרים שהושתו עליו. בית המשפט סמך ידו על קביעת בית משפט השלום בכל הנוגע לטענת ההתיישנות שהעלה המבקש, ואף ציין, כי ממילא כלל לא הוכח בשלב זה על-ידי המבקש, באמצעות חוות דעת משפטית, כי העבירה התיישנה במדינת ניו-יורק. בית המשפט המחוזי קבע כי הביטוי "סייג לאחריות", הכלול בהוראת סעיף 14(ב)(2) לחוק, אינו מתייחס לסוגית ההתיישנות, שהיא נושא דיוני ולא מהותי ונקבע על פי דין הפורום (כלומר, על-פי דיני ההתיישנות של ישראל). באשר לטענות המבקש בנוגע לביטול הצו והתנאים המגבילים לשחרורו, נקבע כי בשל אי-הזיקה של העורר לישראל, קיים חשש משמעותי כי אם ישוב לביתו בארצות הברית לא יתייצב למשפטו. יחד עם זאת נקבע, כי סוגיית קיומן של ראיות לכאורה "נבחנה בחטף" על-ידי בית משפט השלום, סוגיה אשר יש לה השפעה מכרעת על שאלת טיב החלופה. נוכח האמור נדחה הערר, בכפוף להחזרת הדיון בעניין שאלת קיומן של ראיות לכאורה ועוצמתן לבית משפט השלום לבחינה מחודשת. דיון זה טרם התקיים, והוא אמור להיקבע לאחר שהמבקש יגיש לבית משפט השלום בקשה לקיימו, כשתושלם  העברת חומרי החקירה לעיון באת-כוחו.

 

הבקשה

 

5.        על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה דנא, במסגרתה מבקש הוא שתינתן לו רשות לערור וכי עררו יתקבל ובית המשפט יורה על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ והתנאים המגבילים לשחרורו, או לחלופין יורה על הפקדת ערבויות שתאפשרנה את ביטול צו עיכוב היציאה. לטענתו, הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין, כנדרש בסעיף 9(ב) לחוק, ניתנה מבלי שהופעל שיקול דעת כנדרש, שכן לא הייתה בידי המשיבה חוות דעת אודות הדין הזר בטרם הגשת כתב האישום, ואף לא בחודשים שחלפו מאז. לגישתו, לשם העמדתו לדין בארץ בגין "עבירת חוץ", יש להוכיח קיומם של התנאים המצטברים שבסעיף 14(ב) לחוק, ולא ניתן לעשות זאת בהיעדר חוות דעת מעין זו. לטענת המבקש, קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה היה על המבקש להציג חוות דעת מטעמו, מעבירה את נטל ההוכחה מכתפי התביעה לכתפי ההגנה, ושונה מהותית מהחלטת בית משפט השלום לפיה המשיבה היא האמונה על הבאת חוות דעת זו. אף-על-פי-כן, צירף המבקש לבקשה דנא חוות דעת אודות הדין הזר, אשר מציינת כי העבירה המיוחסת למבקש התיישנה לפי חוקי מדינת ניו-יורק. בהקשר זה משיג המבקש על קביעת הערכאות הקודמות, וטוען כי טענת ההתיישנות היא טענה מהותית בדין הפלילי הישראלי, וזאת בהסתמכו, בין היתר, על שנאמר בע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ' מדינת ישראל (14.1.2010) (להלן: עניין מונדרוביץ). על כן, לטענתו, מתקיים בדין הזר "סייג לאחריות פלילית", כאמור בסעיף 14(ב)(2) לחוק, ולא ניתן להעמידו לדין בישראל בגין המקרה. לבסוף טוען המבקש, כי אין החשש מפני הימלטותו מן הדין מצדיק לאסור יציאתו מן הארץ, בייחוד כאשר ניתן לאיין חשש זה באמצעות ערבויות.  

 

           בדיון שהתקיים בפניי חזרה באת-כוח המבקש על האמור בבקשת רשות הערר המפורטת והדגישה כי נאשמים שהואשמו בעבירות חמורות בהרבה הורשו לצאת את הארץ בעוד שהיה תלוי ועומד נגדם כתב אישום. עוד הודגשה העובדה שבסעיף 14(ב)(2) לחוק נאמר כי דיני העונשין יחולו על עבירת חוץ שנעברה נגד חיי אזרח ישראלי, גופו, בריאותו או חירותו רק אם לא חל לגבי העבירה "סייג לאחריות פלילית לפי דיני אותה מדינה" (ההדגשה הוספה), והכוונה למדינה שבשטחה נעברה העבירה; דהיינו – הסייג האמור נקבע על-פי הדין הזר ולא הדין בישראל, ומכאן שאם דיני התיישנות העבירות במקום ביצוען (ניו-יורק) משמיעים לנו שהעבירה התיישנה על-פיהם, לא יחולו עליה דיני העונשין של מדינת ישראל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ