אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 330/15 שגיא יוסף נ' מדינת ישראל

בש"פ 330/15 שגיא יוסף נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 15/01/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
330-15
15/01/2015
בפני כבוד השופט:
צ' זילברטל

- נגד -
העורר:
שגיא יוסף
עו"ד שחר חצרוני
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד עדי שגב
החלטה

    

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' שריזלי) אשר בגדרה נדחתה בקשת העורר, שנגדו מתנהל הליך פלילי במסגרתו שוחרר בתנאים מגבילים, לאפשר לו לצאת מהארץ למספר ימים.

 

1.        העורר הורשע ביום 29.10.2014, על יסוד הודאתו, בעבירות של פציעה ותקיפה בנסיבות מחמירות (ת"פ 28917-03-14). מועד הטיעון לעונש נקבע ליום 8.2.2015. עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה העורר מפרטות אירוע אלים ביותר, בו נטלו חלק העורר ושניים מחבריו, במהלכו נגרמו למתלונן נזקי גוף חמורים ובהם שני שברים ברגלו. במסגרת תנאי שחרור העורר ממעצרו, הוא נתון במעצר בית לילי החל מיום 16.11.2014, כאשר בשעות היום הוא רשאי לשהות מחוץ לביתו בליווי אחד המפקחים שאושרו בעניינו. 

 

2.        ביום 12.1.2015, דהיינו – לפני שלושה ימים, הגיש העורר לבית משפט קמא "בקשה להשבת דרכון וביטול צו עיכוב יציאה מהארץ". בבקשה הקצרה נכתב כי העורר "מבקש לצאת את גבולות הארץ (נסיעה למרקש במרוקו דרך גרמניה), נסיעה המיועדת לבחינת אפשרויות עסקיות ממשיות". עוד נאמר בבקשה כי העורר "מוכן להפקיד סכום כסף מזומן ... אשר יעמוד להבטחת חזרתו". ויודגש, מידע זה בלבד פורט בבקשה, ולא ננקב בה, למשל, המועד המדויק בו העורר מבקש לצאת מהארץ או מהו משך הזמן שבו הוא מבקש לשהות בחוץ לארץ. לבקשה לא צורפו מסמכים לביסוס האמור בה. לא צוין מתי נודע לעורר על הצורך בנסיעה ומה היא החשיבות המיוחדת לקיימה. המשיבה התנגדה לבקשה ובתגובה טענה, בין היתר, כי על פי הסדר הטיעון בכוונתה לעתור בעניינו של העורר לעונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים.

 

3.        ביום 14.1.2015 התקיים בבית משפט קמא דיון בבקשת העורר. מפרוטוקול הדיון בבקשה ומההחלטה בה עולה, כי בקשת העורר היתה לצאת מהארץ ביום 15.1.2015 (דהיינו, היום) למשך 5 ימים. בהחלטתו מיום 14.1.2015 דחה בית משפט קמא את הבקשה. בהחלטתו, עמד בית המשפט על כך שהפסיקה שהציג העורר כדי לתמוך בבקשתו אינה דומה בנסיבותיה לעניינו "הן באשר לשלב שבו נמצא ההליך הפלילי. דהיינו, היותו מורשע בעבירות חמורות; הן באשר לסוג עיסוקו, וגם באשר לסיבה ולחיוניות שבעטיים כה דחופה עתה היציאה מהארץ, כאשר שירות המבחן אמור להיות איתו בקשר לצורך הגשת תסקיר מבחן ממצה". בית משפט קמא הוסיף וקבע בהחלטתו, כי בקשת העורר כלל אינה הולמת את הנסיבות בעניינו, שכן המדובר במי שמסוכנותו הודגשה לאורך ההליך, ובין היתר, מסיבה זו נקבע שעליו להיות מפוקח במרבית שעות היממה, וכן במי שהורשע בעבירות אלימות חמורות. נוכח האמור, נקבע כי אין להתיר את יציאתו של העורר מהארץ.

 

           כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא ביום 14.1.2015 בשעות אחר הצהריים. ויודגש, העורר, המבקש לצאת מהארץ ביום 15.1.2015, הגיש את בקשתו לראשונה ביום 12.1.2015, שלושה ימים לפני מועד הנסיעה המתוכנן, כאשר בכך הוא מותיר הן לבית משפט קמא, הן לבית משפט זה, כמו גם לנציגי המדינה, סד זמנים דוחק ולמעשה כמעט בלתי אפשרי, לדון בבקשתו.

 

הבקשה

 

4.        בבקשתו טוען העורר, כי שגה בית משפט קמא משדחה את בקשתו שעה שהמשיבה לא מנתה בהתנגדותה נימוקים שעשויים להצדיק את דחייתה. לטענת העורר, המדינה, בהתנגדותה לבקשתו, ובית משפט קמא בהחלטתו, 'התעלמו לחלוטין' מכך שהוראות סעיף 48(ב)(1) ו-(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), הקובע את התנאים לעיכוב יציאתו של אדם מהארץ, כלל אינם מתקיימים בעניינו. לטענת העורר, המדינה לא טענה בשום שלב, כי קיים חשש שהוא ינסה להימלט מהדין (סעיף 48(ב)(1) לחוק המעצרים) וזאת אף לא בבקשה לעצרו עד תום ההליכים. לטענת העורר, בית משפט קמא לא נתן דעתו לכך שבדחיית בקשתו יש כדי לפגוע בזכויות יסוד לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו "המוקנית גם לנאשם שמתנהל כנגדו הליך פלילי". העורר מוסיף, כי ההחלטה בעניינו אינה נותנת דעתה לזיקתו המשמעותית לארץ, בה מתגוררת משפחתו ובה מתנהלים עסקיו, שאף בה יש לאיין את החשש להימלטותו. לבסוף חוזר העורר ומפנה לפסיקה שיש בה, לטענתו, לתמוך בבקשתו. נטען כי בית המשפט התיר יציאתם מהארץ גם של מי שהואשמו בעבירות חמורות בהרבה, שהפרו תנאי שחרור ושביקשו לצאת למטרות חופשה גרידא.

 

           בדיון בערר מסר העורר כי הנסיעה למרוקו נועדה לבירור אפשרות לניצול הזדמנות עסקית עליה מסר לו חברו המתגורר במדינה זו.  עוד הוסיף בא-כוח העורר כי, כתנאי ליציאתו מהארץ, מרשו מוכן להפקיד את חלקו בפיצוי המתלונן עליו הוסכם בגדר הסדר הטיעון שיופקד בטרם הטיעונים לעונש, וכן ערבויות נוספות.

 

           באת-כוח המשיבה טענה כי יש להבחין בין מי שהועמדו לדין ועדיין לא הוכרע דינם, הנהנים מחזקת החפות, לבין מי שהורשע ואינו נהנה עוד מאותה חזקה, במיוחד שהוא מודע לעמדתה העונשית של המדינה הטוענת למאסר לתקופה של שנה. עוד נטען, כי מרוקו אינה חתומה על אמנת הסגרה עם ישראל וכי הפרטים שמסר העורר אודות מטרת הנסיעה ועיתוייה הם כלליים וסתמיים ואינם מגובים במסמכים וכד'. הודגש כי בית המשפט מצא לנכון לקבוע לעורר תנאי שחרור הכוללים פיקוח מתמיד וגם לכך יש משקל.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ