אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 3270/15 פלוני נ' מדינת ישראל

בש"פ 3270/15 פלוני נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 13/05/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
3270-15
12/05/2015
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
המבקש:
פלוני
עו"ד יאיר לחן
המשיבה:
מדינת ישראל
החלטה

לפניי בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ח' סלוטקי), בעמ"ת 55405-04-15, מיום 1.5.2015. במסגרת החלטה זו התקבל עררה של המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט א' דהאן) במ"ת 40646-03-15, מיום 29.4.2015, בגדרה הוחלט על שחרורו של המבקש ממעצר בתנאים מגבילים.
 

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); ותקיפה סתם של בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.  מכתב האישום שהוגש נגד המבקש עולה, כי במועדים הרלוונטים לכתב האישום, היו המבקש וס.ד (להלן: המתלוננת) בני זוג, והם התגוררו עם שני ילדיהם המשותפים ב*** נטען בכתב האישום, כי ביום 18.3.2015, סמוך לשעה 10:00, שב המבקש מהבנק אל ביתו, ודפק בחוזקה על דלת הכניסה, עד שהמתלוננת פתחה לו את הדלת. המבקש ניגש למטבח, הוציא סכין מהמגירה, ואיים על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה, ובכוונה להפחידה, באומרו "או אני או את", תוך שהוא מצביע עם הסכין, בתחילה לעבר החזה שלו, ובהמשך לעבר אזור החזה של המתלוננת. לאחר מכן,  ניגש המבקש לחדרו, נשכב על המיטה, והניח את הסכין ליד הרצפה. לאחר שהתעורר, ניגש המבקש, פעם נוספת, למטבח במטרה לחפש סכינים, אך הוא לא מצא את מבוקשו, שכן אלו הוסתרו על-ידי המתלוננת בזמן שישן.

 

           עוד נטען בכתב האישום, כי בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, כשנה עובר ליום 18.3.2015, תקף המבקש את המתלוננת בביתם המשותף, בשעות הלילה, בכך שתפס אותה בשתי ידיו באזור צווארה, והשליכה על הרצפה. בעקבות התקיפה, לקחה המתלוננת את ילדיה הקטנים ויצאה מהבית.

 

  1. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית משפט השלום באשקלון, בקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים נגדו. בבקשתה טענה המשיבה, כי ברשותה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, ובכלל זאת: עדותה של המתלוננת; דו"ח הפעולה של שוטר, שהגיע לזירת האירוע על מנת לעכב את המבקש, והבחין בסכינים שהוחבאו על-ידי המתלוננת, ועוד. אשר לעילת המעצר נטען, כי קמה נגד המבקש חזקת מסוכנות, בהתאם לסעיף21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שכן מדובר בעבירת אלימות כלפי בן משפחה. נטען בנוסף, כי קיים חשש סביר כי המשיב יסכן את בטחונו של הציבור, ואת שלומה של המתלוננת בפרט, אם ישוחרר,ולפיכך קיימת עילת מעצר גם מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. 

 

  1. ביום 22.3.2015, הורה בית משפט השלום באשקלון על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בבית אמו, תחת איזוק אלקטרוני,ובפיקוח לסירוגין של אמו, שתי אחיותיו, ובן דודו של המבקש, ובכפוף לחתימה על ערבות עצמית וערבות צד ג', והפקדה של 1,500 ₪ במזומן, כתנאי לשחרור.

 

  1. המשיבה לא השלימה עם החלטה זו, ועררה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 24.3.2015, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בערר שהגישה המשיבה, על החלטת בית משפט השלום מיום 22.3.2015. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר, בקובעו כי לא היה מקום להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, ללא קבלתתסקיר מטעם שירות המבחן. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על המשך מעצרו של המבקש, והדיון בעניינו הוחזר לבית משפט השלום.

 

  1. שירות המבחן הגיש שלושה תסקירי מעצר בעניינו של המבקש, בהם נאמר כי המסוכנות הנשקפת מן המבקש הינה גבוהה, וכי אין בחלופות המעצר שנבחנו על-ידו כדי לאיין מסוכנות זו. למרות עמדתו זו של שירות המבחן, שלא לשחרר את המבקש לאחת מחלופות המעצר שנבחנו, הורה בית משפט השלום באשקלון, בהחלטה מיום 29.4.2015, על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא, בתנאים שנקבעו במסגרת ההחלטה מיום 22.3.2015.

 

 

  1. ביום 1.5.2015, התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בערר שאותו שבה והגישה המשיבה, על ההחלטה מיום 29.4.2015. לטענת המשיבה, לא היה מקום לשחרר את המבקש לחלופתמעצר כלשהי, נוכח המסוכנות הנשקפת הימנו, כפי שעולה מחומר הראיות ומתסקירי שירות המבחן. נטען בנוסף, כי שגה בית משפט השלום, עת סטה מהמלצות שירות המבחן שלא לשחרר את המבקש לחלופת מעצר.  בית המשפט המחוזי קיבל את עררה של המשיבה, בציינו כי "ממכלול הנתונים, התשתית הראייתית המוצקה המתוארת לעיל, המסוכנות הרבה שנקבעה בתסקירי שירות המבחן והיעדר המלצת שירות המבחן לשחרור, ההרשעה הקודמת בעבירה מהסוג הנידון, דברי המשיב [המבקש] בדבר מצוקתו הכלכלית ומצבו הנפשי הרעוע, מלמד כי לא היה מקום להורות על שחרור המשיב [המבקש], ועל כן בקבלי את הערר, אני מורה על מעצרו של המשיב [המבקש] עד לתום ההליכים נגדו". לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ