אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 309/17 לירון טיירי נ' מדינת ישראל

בש"פ 309/17 לירון טיירי נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 05/02/2017 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
309-17
02/02/2017
בפני השופט:
י' דנציגר

- נגד -
העורר:
לירון טיירי
עו"ד תמיר סננס
עו"ד אורן לבן
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד לינוי בן אוליאל
החלטה

על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במ"ת 69125-11-16 מיום 14.12.2016 ומיום 4.1.2017 שניתנו על ידי כב' השופטת ל' מרגולין-יחידי

           לפנַי ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ל' מרגולין-יחידי) במ"ת 69125-11-16 מיום 14.12.2016 ומיום 4.1.2017, במסגרתן הורה בית המשפט על מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים.

רקע

  1. ביום 20.4.2016 הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד שישה נאשמים, כאשר לירון טיירי (להלן: העורר), אינו מופיע בו, זאת, כיוון שהוא יצא ביום 16.2.2016 את ישראל לחו"ל. ביום 24.11.2016, בתום ניהול הליכים, הוסגר העורר לישראל על ידי רשויות רומניה, וביום 30.11.2016 הוגש נגדו כתב אישום נפרד המגולל את האירועים אשר פורטו במבוא ובאישום הראשון לכתב האישום הכולל. על פי כתב האישום, החל משנת 2011 או בסמוך לכך, התגורר העורר בצוותא עם אחיו, שגיב טיירי (להלן: הנאשם 1), בדירות פרטיות בבית המלון "ווסט תל אביב" (להלן: המלון), אותן שכרו לטווח ארוך. החל מהמחצית השנייה של שנת 2015, הצטרפו יתר הנאשמים בכתב האישום (להלן יכונו יחדיו העורר ויתר הנאשמים: הנאשמים) ושהו עימם במלון בהרכבים שונים, כאשר הנאשם 1 דרש לשכור עבורם ועבור מקורבים נוספים חדרים במלון במחירים מופחתים משמעותית ביחס למקובל. בהמשך לכך, השתלטו הנאשמים על מתחם המלון ומתקניו, ונהגו בו כמנהג בעלים, תוך נקיטת אמצעי אלימות, הפחדה ואיומים כלפי אורחי המלון, מנהליו ועובדיו. כתב האישום מפרט, בין היתר, כי במהלך התקופה הרלבנטית, אכלו הנאשמים אין ספור פעמים במסעדת המלון, כאשר הם מסרבים לשלם על האוכל ומשמיעים איומים לעבר צוות המלון, וכן נהגו לפרוץ  אל מטבח המלון בשעות המאוחרות, ולגנוב מזון ומשקאות אלכוהוליים ששווים אלפי שקלים. בנוסף, הנאשמים נהגו להחנות את כלי רכבם במקומות שאינם מיועדים להם ובניגוד להוראות הצוות. באחד המקרים, ביום 14.3.2016, חנה אחד הנאשמים את קטנועו במתחם הולכי הרגל במלון. משהבחין בכך קצין הביטחון במלון, מארק (להלן: קצין הביטחון או מארק), דרש להזיזו. בתגובה לכך, איים העורר על מארק ואמר לו, בין היתר, כי "החוקים פה שונים כשזה נוגע אלינו, ואם אתה לא מודע אליהם, וניראה לי שאתה לא מודע, אני איידע אותך ואתה תדע אותם לאט לאט". בהמשך, הזעיק קצין הביטחון ניידת משטרה, אשר נתנה דו"ח לנאשם שהחנה את הקטנוע. כשהתגלה הדבר לעורר, נכנס ללובי המלון ביחד עם נאשם נוסף וצעק בכעס: "מי הזמין לנו משטרה?!". בעקבות אירוע זה, ואיומים נוספים שהושמעו כלפי קצין הביטחון, נתבקש קצין הביטחון על ידי מנהלת המלון שלא להגיע יותר למשמרות עד להודעה חדשה. אירוע נוסף המיוחס לעורר, הוא רישות הכניסות והיציאות של חניון המלון ברשת מצלמות פנימית אשר נועדה לשרת את הנאשמים, וכן התקנת תורן בקדמת המלון עליו הורכבה מצלמת 360 מעלות המתעדת את סביבת המלון. כל זאת, ללא ידיעתו וללא הסכמתו של מי מהנהלת המלון. רשת מצלמות זו איפשרה לנאשמים להדק את שליטתם במלון ולאפשר להם לצפות על המתרחש בו.

 

           בגין מעשים אלה, הואשם העורר בעבירה של סחיטה באיומים שהביאה לדבר מעשה (בצוותא חדא), לפי סעיף 428(סיפא), בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:החוק)

 

  1. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. ביום 5.12.2016 טענו הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ולאחר טיעוניהם, הגישה המשיבה לבית המשפט בקשה לעיון בראיות חסויות במעמד צד אחד, בכל הנוגע לעילות המעצר הנטענות.

 

  1. בהחלטתו מיום 14.12.2016 בחן בית המשפט המחוזי את שאלת קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. בית המשפט ציין כי במסגרת ההליך שמתנהל נגד יתר הנאשמים בתיק, נקבע תחילה כי לא קיימות ראיות לכאורה בתיק, ויש לראות את האירועים אשר פורטו בכתב האישום כאירועים נפרדים. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 5794/16) שם קבע בית המשפט (השופטת ד' ברק-ארז) כי יש לראות במעשים המיוחסים לנאשמים כחלק מתכנית אחת כוללת, וכן נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצביעה על קיומו של סיכוי סביר להרשעת הנאשמים בגין העבירות המתוארות באישום הראשון (להלן: ההחלטה בערר). בין הצדדים ניטשה מחלוקת באשר להשלכתה של ההחלטה בערר על עניינו של העורר, ובית המשפט המחוזי קבע כי הגם שההחלטה בערר כללה התייחסות לעורר, היא לא נדרשה שם לקביעת ממצאים בעלי השלכה אופרטיבית ביחס לעורר, אשר לא נמנה בשעתו על נאשמי כתב האישום ואף לא היה מיוצג במסגרת ההליך. אף על פי כן, בית המשפט המחוזי קבע כי אין במסקנה זו כדי להמעיט מן הקביעות שנקבעו בהחלטה בערר ביחס למשמעותם הפלילית לכאורה של האירועים המיוחסים לעורר. נוכח זאת, בית המשפט לא נדרש לבחון את האירועים השונים, כי אם רק את חלקו של העורר בהם, ולהכריע האם קיימות ראיות לכאורה לביסוס טענות המשיבה ביחס אליו.

 

  1. בית המשפט המחוזי המשיך לבחינת הראיות בהקשרו של העורר, וקבע תחילה כי נראה שמעורבותו במסכת האירועים אינה מעורבות שולית גרידא. לאחר מכן פנה בית המשפט לבחינת עיקרי ראיות המשיבה, אשר יובאו בתמצית להלן: קב"ט המלון סיאג מסר שהוא חשש לחייו ולחיי משפחתו, ובגלל נוכחות הנאשמים במלון עזב את העבודה, בציינו כי בראש קבוצת הנאשמים "יש את שגיב אחר כך יש את אחיו שאני מזהה בתמונה". כך גם תיאר הקב"ט, שהעורר ערך ערב קריוקי שגרם לרעש רב, וכאשר פנה אליו שינמיך את המוזיקה, איים עליו העורר שישמיע מוזיקה כל יום בשעה שש בבוקר. קב"טית המלון אבני העידה כי הנאשמים הטילו אימה במלון, ותיארה כיצד לאחר אירוע שהתרחש בבריכה (אשר תואר בכתב האישום), ישבו הנאשם 1 והעורר בבריכה, וצוות המלון פחד להזמין משטרה. קב"ט המלון רוזנברג מסר שהעורר הוא חלק מחבורה שמסתובבת במלון, וישנה רוח עבריינית ותחושת פחד מהם. מנהלת המלון מסרה בהודעתה כי היא מפחדת מן הנאשמים, וכי היו עובדים שהתפטרו בגללם. היא ציינה שהעורר קיבל חדרים מוזלים במלון בגלל שפחדו ממנו, והיא ראתה את הנאשמים, דרך מצלמות האבטחה, לוקחים דברים מהמקררים בלי לשלם. עוד היא ציינה, כי היו פעמים בהם המלון נדרש לפצות את אורחי המלון בשל התנהגותם של העורר ויתר הנאשמים. עובדת נוספת במלון ציינה כי בשלושה מקרים שונים ראתה את העורר יחד עם שני נאשמים נוספים, נכנסים למטבח וגונבים אוכל. ביחס לסרטון שמתעד את אירוע האלימות בלובי, ציינה כי היא מזהה את העורר בו. מספר עובדי הנהלת המלון מסרו שהעורר ואחיו היו "הראש של החבורה", וכי כולם פחדו להתעמת עימם. עדות נוספת היא זו של מנכ"ל רשת המלונות אשר תיאר בהודעתו כי שמע מעובדי המלון על העורר ועל אחיו, אשר כופים על המלון הסדרים מיוחדים, ושהם "מרגישים בשטח המלון כאילו זה הבית שלהם, הם אוכלים ולא משלמים". מכל האמור, קבע בית המשפט כי קיימות שלל ראיות מגורמים שונים הקושרות לכאורה את העורר באופן ישיר לאירועים.

 

  1. בית המשפט המחוזי המשיך לבחינת הראיות שהציגה המשיבה: בכל הנוגע למצלמות האבטחה – שלושה גורמים מהנהלת המלון ציינו בהודעתם כי ידוע להם על התקנת המצלמות על ידי הנאשם 1 והעורר, אשר עשו זאת ללא ידיעתם וללא קבלת אישור מהנהלת המלון. בית המשפט קבע כי ניתן להתרשם שהתקנת המצלמות מהווה פעולה אחת בתוך התנהלות כוללת של הכתבת מציאות מצד הנאשמים, כדי לקדם את צרכיהם האישיים, וביניהם שליטה על המתרחש במלון. לעניין מעורבות העורר, נקבע כי דברי העדים מספיקים על מנת לקשור אותו לכאורה, בשלב זה, להתקנת המצלמות.  בכל הנוגע לעניין החנייה – מנהלת המלון מסרה כי העורר ואחיו תופסים חניות שאינן שלהן. כן נמסר על ידי עובדת אחרת כי הכניסו את השניים לחניון העליון של המלון, בו אין להם חניות, וזאת על מנת שלא להיקלע לריב איתם. כמו כן, קב"ט המלון לביא מסר כי הנאשמים הרבו לחנות בחניות הנכים, ואת האופנועים שלהם החנו בכניסה למלון. בית המשפט קבע כי גם עניין החניות מהווה חלק מהתנהגות כוללת אשר נועדה להפגין כוח במלון, ולפיכך בעלת משמעות בתיק. אשר לאיומים על קצין הביטחון מארק – מארק גולל בהודעתו את הדברים האמורים בכתב האישום בכל הנוגע לאירוע זה, וציין כי העורר פנה אליו ואמר לו שהוא ואחיו הם שקובעים את החוקים במלון. גם מנכ"ל רשת המלון, אשר קיבל דיווח על אירוע זה, ציין כי "זה מאוד הרגיז אותם, גם את לירון וגם את שגיב. לירון עד כמה ששמעתי אמר שהוא מנהל את המלון". בית המשפט קבע כי אירוע זה, כמו גם כל מה שקדם לו ומה שאירע לאחריו, מבססים לכאורה דברי איום. נוכח האמור, בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לאירועים ולמעשים המיוחסים לו.

 

  1. באשר לגרסתו של העורר; בחקירותיו השונות מסר כי התקשרותו עם המלון הייתה מסודרת והוא שילם דמי שכירות חודשיים. לגבי חלק מן השאלות אשר הוצגו לפניו באשר לנאשמים ולהסדרים מיוחדים במלון שהיו להם; שמר העורר על זכות השתיקה. כאשר נשאל על האירוע עם קצין הביטחון מארק; טען העורר כי הלה התגרה בו, וברגע של עצבים אמר לו העורר שביכולתו לומר ולעשות את שברצונו במלון. מבחינתו, דברים אלו לא עלו לכדי איום. באשר לקבלת ההטבות; העורר טען כי לא קיבל הטבות גדולות מאלה שקיבלו אורחים אחרים במלון, והוסיף שכמעט ולא ביקש דבר. לעניין התקנת מצלמות האבטחה במלון; טען העורר כי הפעילות הייתה בשיתוף פעולה מלא עם המלון ובאישור מנהלת המלון, וכן טען כי לא היה מעורב בכך ולא היה מודע לכך. מעבר לכך, העורר טען כי הפגין תמיד נועם הליכות כלפי עובדי המלון, וכי נוכחותו במלון הייתה מועטה, שכן רוב הזמן כלל לא היה בישראל. כאשר נשאל לגבי נסיבות עזיבתו את הארץ ביום 16.3.2016, שמר העורר על זכות השתיקה, ולאחר מכן טען כי מדובר ביציאה שגרתית וכי לא הודיעו לו שיש צורך בו בישראל. בית המשפט ציין כי מעיון ברשימת הכניסות והיציאות שלו בשנים הרבלנטיות, נמצא כי שהה בישראל 300 ימים, פרק זמן נכבד ומשמעותי.

 

  1. נוכח כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לביסוס לכאורי של הנטען בכתב האישום בעניינו של העורר. בית המשפט ציין כי אין בעובדה שמספר עדים ייחסו לעורר התנהגות חיובית בתוך כל ההתרחשות הכוללת, כדי להמעיט מהראיות הקיימות.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ