אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 1765/16 ע' פ' נ' מדינת ישראל

בש"פ 1765/16 ע' פ' נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 17/03/2016 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
1765-16
17/03/2016
בפני כב' השופט:
ס' ג'ובראן

- נגד -
העורר:
ע' פ'
עו"ד תמר נוה
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד מיכל בלומנטל
החלטה

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.2.2016 במ"ת 37566-01-16 שניתנה על ידי כבוד השופט י' ליפשיץ

                                          

תאריך הישיבה:

כ"ח באדר א' התשע"ו  

(8.3.2016)

 

 

 

  1. לפניי ערר בהתאם לסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' ליפשיץ) במ"ת 37566-01-16 מיום 28.02.2016, במסגרתה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כתב האישום

  1. ביום 19.1.2016 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של ייצור, הכנה והפקה של סם, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים); החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים; והחזקת כלים המשמשים להכנת סם או לצריכתו, לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים. 
  2. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 28.12.2015 שכר אדם בשם חתוואלי דירה בעיר בנשר (להלן: הדירה), כאשר העורר שימש לו כערב במסגרת הסכם השכירות. העורר צייד את הדירה במתזי מים, מדי חום, מאווררים, מסנן פחם, כפפות לטקס, צינורות השקיה, ועוד מיני כלים (להלן: הכלים), וזאת לצורך גידול סם מסוכן מסוג קנאבוס (להלן: קנביס). לאחר מכן, ועד ליום 6.1.2016, העורר גידל בדירה קנביס, והחזיק בו ובכלים, שלא לשימוש עצמי וללא היתר או רישיון מאת המנהל. כמו כן, ביום 6.1.2016, העורר החזיק בדירה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 304.94 גרם (להלן: הקוקאין), ו-25 שתילים של קנביס במשקל של 5.23 קילוגרמים; וכן החזיק על גופו קוקאין במשקל 21.5 גרם – כל זאת שלא לשימוש עצמי, וללא היתר או רישיון מאת המנהל.

 

ההליכים עד כה

  1. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת העבירות המיוחסות לעורר, המבוססת בין השאר על הודאתו של העורר בחקירת משטרה; דו"חות משטרה; חוזה השכירות; וחוות דעת מומחה ביחס לסוג החומרים שנתפסו. בנוסף, נטען כי מתקיימות בעורר עילת מעצר של מסוכנות – שכן המדובר בעבירה המקימה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, וכי זו מתעצמת משלא מדובר בהחזקת סם גרידא, כי אם בגידול כמות גדולה ממנו; וכן נטען לעילת מעצר של חשש לשיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים – משטרם אותרו שני חשודים נוספים בפרשה. עוד צוין בבקשה כי למשיב הרשעה קודמת בגין עבירות של החזקת סמים לשימוש עצמי. 
  2. ביום 19.1.2016 הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. התסקיר הוגש ביום 11.2.1016, ובו הביע שירות המבחן את התרשמותו החיובית מהערבים שהוצעו, ומיכולתם להוות גורמי פיקוח אפקטיביים ומפחיתי סיכון להישנותה של התנהגות עבריינית מצד העורר. לצד זאת, שירות המבחן העריך את המסוכנות הנשקפת מהעורר במידה בינונית, וציין כי מדבריו עולה שתנאי מעצרו מותאמים לצרכיו – כמי שסובל מבעיות הקשורות לסמים וזקוק לטיפול מתאים. לבסוף, פורטו בתסקיר התנאים עליהם ממליץ שירות המבחן במידה ויחליט בית המשפט על שחרורו של העורר.   
  3. ביום 22.2.2016 הוצגה בפני בית המשפט המחוזי חלופת מעצר אפשרית, והופיעו בפניו המפקחים המוצעים – סבתו וסבו של העורר, כאשר ההחלטה בסוגיית מעצרו נדחתה ליום 28.2.2016. בדיון שהתקיים ביום זה, בית המשפט המחוזי עמד על קיומן של ראיות לכאורה לנטען כנגד העורר, ונדרש לשיקולים השונים באשר לשאלת שחרורו לחלופת מעצר – ובכלל זה: תסקיר המעצר החיובי שהוגש בעניינו של העורר; טיב המפקחים שהוצעו; ונסיבות חייו הקשות; ומנגד, חומרת המעשים המיוחסים לעורר; התחכום והמשאבים שנדרשו על מנת לעשותם; ועברו הפלילי של העורר. לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו, וקבע כי גם במעצר באיזוק אלקטרוני אין כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו. בהחלטתו, בית המשפט המחוזי הדגיש כי כאשר ישנן ראיות לכאורה על סחר בסמים או החזקת סם שלא לצריכה עצמית, רק נסיבות מיוחדות יוכלו להצדיק סטייה ממעצר עד תום ההליכים. נסיבות אשר, כאמור, אינן מתקיימות בעורר. בעניין זה, בית המשפט המחוזי הוסיף שבעה שיקולים לביסוס עמדתו כי אין לסטות מן הכלל לעיל: א) רמת הארגון שנדרשה לביצוע המעשים והיקפם; ב) מעורבותו של העורר בעולם הסמים; ג) העובדה שלא מדובר "רק" בקנביס אלא גם כמות גדולה של קוקאין; ד) שמירתו של העורר על זכות השתיקה, אשר מקשה למקמו במדרג היררכיית הפצת הסם; ה) התייצבותם של חבריו "מעולם הסמים" לדיונו של העורר; ו) בעיית הסמים של העורר אשר מקשה לייתן בו אמון; ו-ז) התרשמותו של בית המשפט מהמפקחים כי לא יוכלו לנתק את העורר מעולמו ולטפל בבעיותיו. הואיל וכך, בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. מכאן הערר שלפניי. 

הערר

  1. העורר טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא ייחס משקל מספיק להודאתו במשטרה. לגישתו, מאחר שהודה בהזדמנות הראשונה, נטל על עצמו אחריות מלאה, ושיתף פעולה עם החוקרים, היה מקום להקל עמו בבחינת מסוכנותו. כן טוען העורר כי בית המשפט המחוזי לא ייחס את המשקל הראוי לממצאיו של שירות המבחן לגביו, ובפרט את התרשמותו החיובית ממנו כאדם; המלצותיו לגבי שחרורו לחלופת מעצר; הערכתו את רמת המסוכנות ממנו כבינונית; ועמדתו כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להפחית מסוכנות זו. עוד סבור העורר, כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נפלו מספר שגיאות: (א) הקביעה כי מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני לא יפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו –  וזאת בניגוד למסקנת שירות המבחן כי כלל לא נדרש בעניינו מעצר באיזוק אלקטרוני, ובסתירה לנאמר בהחלטה הקודמת שנתן בית המשפט המחוזי ביום 22.2.2016; (ב) ההתעלמות, לשיטתו, מקביעותיו של שירות המבחן אודות מסוגלות המפקחים להוות גורמי פיקוח אפקטיביים, ואודות היות החלופה מרוחקת, חיובית וראויה; (ג) ההתעלמות, לשיטתו, מנסיבות חייו הקשות – איבד בגיל 3 את אביו וגדל בצל מחלתה של אמו, מנכונותו לקבל טיפול לבעיותיו, ומהציפייה שנוצרה אצלו נוכח שליחתו לקבלת תסקיר שיבחן חלופת מעצר; (ד) השוואת המקרה דנן אל החלטות שעסקו במקרים חמורים בהרבה, ואשר כלל אינם ניתנים להשוואה נוכח הבדלי נסיבות; ו-(ה) הקביעה כי העורר שמר על זכות השתיקה, בו בזמן שהתייחס להודאתו שלו במשטרה. נוכח כל האמור, העורר סבור כי בית המשפט המחוזי לא עמד במשימתו לבחון כראוי חלופת מעצר. על כן, העורר מבקש מבית משפט זה להורות על שחרורו – בכל תנאי שימצא לנכון. 
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ