אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 1594/15 אמיל עזאם נגד מדינת ישראל

בש"פ 1594/15 אמיל עזאם נגד מדינת ישראל

תאריך פרסום : 18/03/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
1594-15
18/03/2015
בפני השופט:
צ' זילברטל

- נגד -
העורר:
אמיל עזאם
עו"ד אוהד מגורי
עו"ד אווס עאזם
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד ארז בן-ארויה
החלטה

 

           בפני ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.2.2015 במ"ת 56172-01-15, שניתנה על-ידי כב' השופטת מ' ברק נבו, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

רקע

 

  1. ביום 27.1.2015 הוגש כתב אישום נגד העורר המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק; שתי עבירות של היזק בחומר נפיץ לפי סעיף 454 לחוק; עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

 

           על-פי המתואר בכתב האישום, העורר ובן דודו (להלן: סעיד) קשרו קשר לפגוע במאפיית "אלמדינה" שבטייבה (להלן: המאפייה), וזאת על רקע סכסוך שנתגלע בין צעירה עמה היה העורר בקשר רומנטי, לבין שתיים אחרות, שהמאפייה היא בבעלות משפחתה של אחת מהן. ביום 18.12.2014 בשעה 14:00 לערך, נסעו העורר וסעיד מאזור היישוב סלעית לכיוון טייבה כשברשותם שני רימוני הלם, וזאת לאחר ששתו משקה אלכוהולי מוקדם יותר באותו היום. משהגיעו השניים בסמוך לבית הקברות הישן בטייבה, האט סעיד את נסיעתו והעורר השליך מחלון הרכב את אחד הרימונים לעבר המדרכה. מיד לאחר מכן נמלטו השניים מהמקום ברכבם. הרימון התפוצץ על המדרכה שניות ספורות לאחר שעברו במקום אישה ופעוט. בהמשך, נהג סעיד לעבר המאפייה, ומשהגיעו השניים למקום ירד העורר מהרכב, רץ לכיוון המאפייה והשליך את רימון ההלם הנוסף, שהתפוצץ בתוכה. בינתיים, ביצע סעיד פניית פרסה, אסף את העורר והשניים נמלטו מהמקום בנסיעה מהירה. בעת זריקת הרימון שהו אנשים בתוך המאפייה, ונגרמו נזקים למבנה ולרכוש.

 

           בהמשך, ולאחר שהסיע סעיד את העורר לטירה, חזר סעיד לכיוון טייבה וניקה את הרכב על-מנת להעלים ראיות. במהלך ניקוי הרכב נעצר סעיד על-ידי המשטרה. העורר, אשר ידע על מעצרו של סעיד ועל כך שהמשטרה מחפשת גם אחריו, נמלט מביתו, העלים את מכשיר הטלפון שברשותו והסתתר בדירת מסתור. ביום 22.1.2015 דפקו שוטרים על דלת הדירה בה הסתתר העורר בנתניה. העורר בתגובה נמלט מדירת המסתור בכך שקפץ ממרפסת הדירה בה שהה (בקומה 22!) למרפסת דירה אחרת בקומה שמתחת לה, עד שלבסוף נתפס ונעצר לבסוף על-ידי המשטרה.

 

  1. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. עובר למתן ההחלטה בבקשה, הוגש לעיון בית המשפט תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בתסקיר צוין, כי העורר, בן 18 וחצי בעת ביצוע העבירות, דיווח לשירות המבחן כי מאז שסיים לימודיו, לאחר עשר שנות לימוד, הוא מקיים אורח חיים לא יציב, מתרועע עם חברה שולית ואינו עובד בעבודה קבועה. יחד עם זאת, שלל העורר בפני קצינת המבחן כל מעורבות באירוע המיוחס לו. עוד צוין, כי קיימת מערכת יחסים מורכבת ובעייתית בין העורר לבין הוריו על רקע גירושיהם, אך שירות המבחן התרשם כי אביו, שלא כאמו, מהווה דמות סמכותית עבורו. בשקלול הנסיבות הוערך כי הסיכון להישנות עבירות אלימות מצדו של העורר הוא בינוני. כמו כן, המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית דודתו בטייבה בפיקוח דודתו, דודו ואביו של העורר ובתוספת איזוק אלקטרוני, וזאת לאחר שהתרשם לחיוב מן המפקחים המוצעים. עוד הומלץ, על העמדתו של העורר בפיקוח מעצרים למשך שישה חודשים.

 

  1. ביום 24.2.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט עמד על חומרת המעשים המיוחסים לעורר, תוך שציין כי העובדה שאיש לא נפגע כתוצאה מהם היא "בגדר נס". כמו כן צוין, כי אין לייחס את בריחתו של העורר להיותו "צעיר ומפוחד", כטענת בא-כוחו, שכן חלף חודש עד למעצרו, כשבמהלכו היה יכול להתעשת ולצאת ממקום מסתורו. לא רק שהעורר לא עשה כן, הוא אף היה מוכן להסתכן סיכון רב כדי להימלט מהמשטרה, כשזו הגיעה למקום המסתור בו שהה. לאחר סקירת פסיקה ביחס למקרים דומים צוין, כי לא נמצא כל מקרה הדומה לעניינו בו שוחרר הנאשם לחלופת מעצר בשלב זה של ההליך. לגופו של עניין נקבע, כי החלופה המוצעת היא בטייבה, מקום האירוע ומקום מגוריהם של המעורבים בסכסוך, ועל-כן היא אינה אופציונאלית.

 

           כלפי החלטה זו הוגש הערר שבפני.

 

הערר

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ