בש"א 7240/15 אמנון יצחקי נ' טדי ארז ואח'

תאריך פרסום : 14/02/2016 |

- נגד -
בש"א בית המשפט העליון	7240-15 09/02/2016
בפני השופט: ס' ג'ובראן
המערער: אמנון יצחקי עו"ד ניר טסלר	המשיבים: 1. עו"ד טדי ארז 2. כונס הנכסים הרשמי 3. דניאל קלה 4. חברת היכלי נועם חן בע"מ עו"ד טדי ארז
פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך בע"א 6906/14 (להלן: ההליך העיקרי) מיום 5.8.2015, במסגרתה נקבע כי על בא-כוח המערערים בהליך העיקרי להגיש הודעת ערעור מתוקנת אשר המערער לפניי (להלן: יצחקי) לא יהיה צד לה, ואילו המשיבה 4 (להלן: החברה) תצורף אליה כמשיבה.

במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל נגד המשיב 3 (להלן: החייב) בבית המשפט המחוזי בירושלים (פש"ר 6417-09), הגיש המשיב 1 (להלן: הנאמן)בקשה לייחס לחברה את חובותיו של החייב. בבקשה נטען כי החייב הוא בעל השליטה הסמוי בחברות שונות, וביניהן החברה, אשר באמצעותן הופעלו "אולמי מונדיאל" שבעיר ירושלים – בניגוד למצגים לפיהם החייב הוא רק שכיר בחברות הללו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ביום 22.6.2014 וקבע כי הנאמן רשאי לפרוע את חובות החייב באמצעות נכסי החברה. יובהר כבר עתה, כי יצחקי – שהוא בעל המניות הרשום של החברה וגיסו של החייב – לא היה צד להליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי, בעוד החברה הייתה משיבה בבקשה.

יצחקי והחייב (להלן: השניים) ערערו לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי במסגרת ההליך העיקרי. ביום 10.12.2014 הורה הרשם ג' לובינסקי לשניים להסביר מדוע לא צירפו את החברה כמשיבה בערעור, בניגוד לתקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א), ומדוע יצחקי מופיע כמערער למרות שלא היה בעל דין בערכאה הדיונית. בהסבר שהוגש ביום 17.12.2014, עמדו השניים על כך שיצחקי זכאי לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, אף אם לא היה צד להליך, מכוח היותו הנפגע העיקרי ממנה; וביחס לחברה נטען כי לאחר ההחלטה, החייב הוא בעליה, אך מפאת היותו פושט רגל הוא אינו יכול לחתום על ייפוי כוח לפיו בא-כוחו ייצג אותה בהליך העיקרי. התיק הועבר לטיפולה של הרשמת, וביום 26.3.2015 הורתה הרשמת למשיבים 2-1 להגיש את עמדתם ביחס לאפשרות הצטרפותו של יצחקי כמערער. בכל הנוגע לחברה, הרשמת דחתה את הסברם של השניים וקבעה כי אם אין בידם לחתום על ייפוי כוח בשם החברה, כדי שתצורף לערעור כמערערת, היה עליהם לצרף אותה כמשיבה.

הנאמן הגיש את תגובתו ביום 13.4.2015, ובה הוא הביע את עמדתו כי יש למחוק את יצחקי מהערעור. הנאמן הדגיש כי יצחקי ידע על ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי – הן מכוח היותו בעל המניות היחיד בחברה, שהייתה צד להליך; והן מכוח מעורבותו בהליך, אשר התבטאה, בין השאר, בכך שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעם החברה וחתם על ייפוי הכוח של בא-כוחה. לפיכך, הנאמן סבר כי היה בידי יצחקי להצטרף להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, וכי הוא אינו יכול להחליט להצטרף כבעל דין עצמאי בשלב הערעור.

ביום 5.8.2015 ניתנה החלטת הרשמת, בה הוחלט כי יש למחוק את יצחקי מהערעור. תחילה, עמדה הרשמת על כך שהיה על יצחקי להגיש בקשה להצטרף לערעור ולא להגיש אותו באופן אישי. שנית, הרשמת מצאה כי יצחקי אכן ידע על ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, אך למרות זאת בחר שלא להצטרף אליו כצד. הרשמת ציינה כי יצחקי פנה ביום 2.6.2014 בבקשה "להיפגש עם השופט", וכי בית המשפט המחוזי הורה לו בהחלטה מיום 9.6.2014 לפנות אל הנאמן בעניין – אך יצחקי לא נהג כאמור ולא הסביר מדוע לא עשה כן. לפיכך, הרשמת מצאה כי יצחקי לא הרים את הנטל לשכנע בכך שלא השתהה בניסיונו להפוך לצד להליך. שלישית, הרשמת הדגישה כי קולו של יצחקי נשמע בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי, באשר הוא הגיש תצהיר עדות ראשית בשם החברה. בנוסף, הרשמת ציינה כי יצחקי לא הסביר מדוע לא די בטענות שהשמיעו החייב והחברה בערכאה הדיונית ובטענות שישמיע החייב בהליך העיקרי בפני בית משפט זה – בפרט, כאשר בא-הכוח של יצחקי בהליך העיקרי הוא אותו בא-כוח אשר מייצג את החברה ואת החייב. נוכח כל האמור, הורתה הרשמת לבא-כוח המערערים להגיש מחדש את הערעור, כך שיצחקי יימחק ממנו ואילו החברה תוסף אליו כמשיבה. הערעור שלפניי נוגע להחלטה בדבר מחיקתו של יצחקי מהערעור.

בערעורו, טוען יצחקי כי שגתה הרשמת בקביעתה כי יש למחוק אותו מההליך העיקרי. להשקפתו, אפילו אם ידע על ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי ולא ביקש בשום שלב להצטרף אליו, עדיין לא היה מקום להורות על מחיקתו – וזאת, משום שההחלטה למחוק אותו מהערעור מהווה פגיעה שאינה מידתית בזכות הקניין שלו ובזכותו לגישה לערכאות. בנוסף, יצחקי מדגיש כי על פי הפסיקה, עומדת זכות ערעור למי שלא היה צד פורמלי להליך, בהתקיים שני תנאים: קיומו של "הליך" ופגיעה בזכות העומדת למערער, במובנה ההופלדיאני. יצחקי סבור כי שני התנאים הללו התקיימו בעניינו, ומשכך, לדידו, עומדת לו זכות ערעור, ואין כל נפקות לסוגיית ידיעתו על ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי. עוד טוען יצחקי כי הרשמת שגתה בקביעתה כי די בטענות החייב בערעור – וזאת, לטעמו, משום שהחייב אינו מערער על הקביעה כי הוא הבעלים של החברה אלא רק על הקביעה כי הוא הבעלים בשאר החברות המפורטות בבקשת הנאמן המתוארת בפסקה 2 לעיל. לבסוף, יצחקי טוען כי הרשמת טעתה בהתייחסותה לפנייתו לבית המשפט המחוזי. לעמדתו, העובדה שבית המשפט המחוזי הורה לו לפנות אל המנהל המיוחד מבלי לקבוע סד זמנים להחלטתו בפנייה, והכריע בבקשה לייחס את חובות החייב לחברה בטרם בחן האם המנהל המיוחד החליט בבקשה, מהווה פגם היורד לשורשו של עניין ומצדיק את ביטול החלטת בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובהחלטת הרשמת, מצאתי כי דין הערעור להידחות. כמפורט לעיל, עניינו של הערעור הוא בשאלה האם עומדת ליצחקי, כמי שלא היה צד פורמלי להליך בפני בית המשפט המחוזי, זכות ערעור על החלטה שניתנה בהליך. כידוע, בית משפט זה אימץ בפסיקתו מבחן פונקציונאלי בעת בחינת השאלה מיהו "צד" להליך, אשר יכול לערער על החלטה שניתנה בו (ראו והשוו: בג"ץ 6291/14 יגאל מולי תיירות בע"מ נ' בית משפט השלום בפתח תקווה, פסקאות 9-8 (12.10.2014); רע"א 3522/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' בן דוד, פסקה 20 (6.3.2012)). על פי מבחן זה, "צד" להליך הוא מי שמתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: האחד, שהתקיים הליך נלווה בו הוא היה בעל דין בפועל וניתנה בו החלטה משפטית הקובעת סופית את המצב המשפטי בין הצדדים בשאלה מסוימת; והשני, שההחלטה הזו משנה את מערך הזכויות שהיו נתונות לו והחובות אשר חלו עליו בטרם מתן ההחלטה (ראו: בג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית-משפט השלום בחדרה, פ"ד נב(3) 721, 730-728 (1998); בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 670, 695-694 (1991); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 452 (מהדורה שלישית, 2012)).

טענתו של יצחקי בערעור שלפניי היא שבהתקיים שני התנאים האמורים, נתונה לו זכות ערעור שאינה תלויה בכך שלא הצטרף להליך בבית המשפט המחוזי. אין בידי לקבל טענה זו. מלבד שני התנאים הללו, החילו רשמי בית משפט זה תנאי פרוצדוראלי נוסף להכרה בזכותו של מי שלא היה צד פורמלי להליך בפני בית המשפט המחוזי, לערער על החלטה שניתנה. לפי תנאי זה, על המעוניין לערער כאמור להסביר מדוע לא פעל להצטרף להליך בערכאה הדיונית, ולשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין באותו הליך. אם דרישה זו אינה מתקיימת, לא יותר לו להגיש ערעור (ראו: עע"ם 8884/11 אייץ אנד או אופנה בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז, פסקה 4 (29.3.2012); בש"ם 9621/10 צ'קרוב נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה 'שורקות', פסקה 2 (16.2.2011)). זאת, בדומה לכלל הנוהג בבקשתו של מי שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית להצטרף כמערער להליך הערעור (ראו: רע"א 8127/15 אוניפארם בע"מ נ' Merck Sharp & Dohme Corp. (10.1.2016); בש"א 218/00 דיירי מבנה עופרים בע"מ נ' החברה להגנת הטבע, פסקה 5 (4.5.2000)), או כמשיב בהתאם לתקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו למשל: בש"א 6287/13 ניו אימג' השקעות (ישראל) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (29.10.2013)). תנאי נוסף זה מקובל עליי – לטעמי, מן הראוי שפרט אשר מודע לקיומו של הליך המתנהל בערכאה הדיונית שיש בו להשפיע על זכויותיו הקנייניות, והמעוניין להשמיע טענותיו בסוגיה, יבקש להצטרף לאותו הליך כצד. זאת, אף אם מדובר במי שמתקיים בו המבחן הפונקציונלי לקיומה של זכות ערעור. בדרך זו, תוכל הערכאה הדיונית לבחון את טענותיו של אותו פרט ולשמוע ראיות במידת הצורך, בטרם תינתן החלטתה. בכך, יובטח כי ינוצל הזמן השיפוטי באופן מיטבי, ולא ייפתח פתח להעלאת טענות חדשות בשלב הערעור.

במקרה שלפניי, מצאה הרשמת כי יצחקי לא עמד בנטל המתואר ולא סיפק הסבר מדוע חרף ידיעתו על ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי ועל השלכתו הפוטנציאלית על זכותו בחברה, לא הגיש בקשה להצטרף להליך. במקום הגשת בקשה כאמור, הגיש יצחקי "בקשה להיפגש עם השופט", אך כאשר הופנה בהחלטת בית המשפט המחוזי אל הנאמן, לא פעל כאמור ולא סיפק הסבר לכך. יוזכר כי שיקול הדעת המוקנה לרשמת הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). בנסיבות המקרה שלפניי, סבורני כי הוכח כראוי שיצחקי ידע על ההליך בבית המשפט המחוזי ואף נטל בו חלק פעיל – אלא שהוא בחר לטעון את טענותיו באמצעות החברה. גם בערעורו, לא סיפק יצחקי כל הסבר מדוע נמנע מלבקש להצטרף בעצמו להליך אשר התנהל בבית המשפט המחוזי. משכך, נחה דעתי כי אין מקום להתערבות בקביעתה של הרשמת כי יצחקי לא הרים את הנטל לשכנע כי לא השתהה והחמיץ את השעה להפוך לבעל דין. יתרה מכך, לא מצאתי כל פגם בקביעתה של הרשמת כי קולו של יצחקי נשמע בערכאה הדיונית באמצעות החברה, וכי ביכולתו של החייב להעלות בשלב הערעור את מלוא הטענות הרלבנטיות בדבר ייחוס חובותיו לחברה. על יסוד האמור, אני מוצא כי בדין הורתה הרשמת על מחיקתו של יצחקי מהערעור בהליך העיקרי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת

הודעה

Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

שאל את המשפטן יעוץ אישי, שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך

 *



 *

 *

 *

בש"א 7240/15 אמנון יצחקי נ' טדי ארז ואח'

חיפוש עורך דין לפי עיר