אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בשיר נ' בשיר ואח'

בשיר נ' בשיר ואח'

תאריך פרסום : 22/05/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עכו
20516-07-11
12/05/2013
בפני השופט:
וויליאם חאמד

- נגד -
התובע:
עבד אל רחים בשיר
הנתבע:
1. חסן בשיר
2. גואהד בשיר ( התביעה נדחתה )

פסק-דין

פסק דין

מבוא

תביעה לצו עשה.

התובע הינו הבעלים הרשום של חלקה מס' 65 בגוש 19270 באדמות העיר סכנין ( להלן – "חלקת התובע" ), והנתבע הינו בעל זכויות בחלקה מס' 64 בגוש 19270 באדמות העיר סכנין ( להלן – "חלקת הנתבע" ).

חלקת התובע גובלת בחלק הדרומי ובחלק המזרחי של חלקת הנתבע.

אין חולק כי לתובע זכות גישה ומעבר ברוחב של 2 מטר ולאורך גבולה המזרחי של חלקת הנתבע. זכות זו הינה לפי דרך מוצהרת ומאושרת על ידי הרשויות. עוד מוסכם כי הנתבע הקים, ללא היתר בנייה, קיר, וזאת, על הגבול המשותף לדרך המוצהרת הנ"ל ולחלקת התובע ( להלן – "הקיר" ).

טיעוני הצדדים

לטענת התובע, בניית הקיר על הגבול המפריד בין שטח חלקתו לבין תוואי הדרך המוצהרת מנעה ממנו את אפשרות הגישה מהדרך הנ"ל אל חלקתו, שעה שהקיר חצץ בין החלקה לבין תוואי הדרך. עוד טוען התובע כי בשנת 2005 הורשע הנתבע בביצוע עבירות של בנייה של קיר זה ללא היתר, ובית המשפט ציווה עליו להרוס את הקיר, ובשנת 2010 הוא הורשע בעבירה של אי קיום צו ההריסה הנ"ל, וחרף אלה, ממשיך הנתבע להפר את הצו השיפוטי בכך שלא הרס את הקיר. בשל כל אלה עותר התובע לצוות על התובע להרוס את הקיר ואת משטח הבטון שהוא יצק על פני הדרך המוצהרת.

לטענת הנתבע, הוא הקים את הקיר על גבול הדרך המוצהרת ולא בתוואי הדרך, באופן שאינו מונע מהתובע לעבור בדרך המוצהרת אל שטח חלקתו, והוסיף כי הוא עשה כן לאחר שהתובע ביצע עבודות חפירה בחלקתו וגרם להפרש גבהים של מספר מטרים בין חלקתו לחלקת התובע, דבר שיצר סיכון לשלומם של הנתבע ובני משפחתו. עוד נטען כי קיימת דרך גישה אחרת אל חלקת התובע, זאת, מהצד המערבי של חלקה זו, והרי התובע הקים דירת מגורים על חלקתו דבר המוכיח כי אכן קיימת גישה לחלקתו וכי הקיר לא מונע גישה כזו כנטען.

ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי כתבי הטענות וכן לפי סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה

כאמור, אין חולק כי לתובע יש זכות גישה לחלקתו, לפי דרך מוצהרת, ברוחב של 2 מטר ולאורך 20 מטר לערך, כאשר דרך זו גובלת בצד המזרחי של חלקת הנתבע ( ראה נספח ד' לסיכומי התובע, מכתבו מיום 9/5/12 של מר מאהר מסעוד, ממשרד הפנים לשכת תכנון מחוזית וכן מכתב מיום 7/5/12 מאת ועדה מקומית לתכנון ובנייה לב הגליל מצורף לסיכומי התובע ). מוסכם הוא כי הנתבע הקים את הקיר על גבול הדרך המוצהרת ולא בתוך תוואי הדרך. יחד עם זאת, עיון בתשריט המצורף לכתב התביעה המתוקן ( נספח ה' לכתב התביעה המתוקן ) מגלה כי הקיר הוקם על הגבול הרחוק מחלקת הנתבע ולא על הגבול המשותף לחלקת הנתבע ולתוואי הדרך המוצהרת. היינו, הנתבע הקים את הקיר על הגבול המשותף לחלקת התובע ולתוואי הדרך המוצהרת. כתוצאה מכך נוצר מצב בו שטח הדרך המוצהרת חסום לכל אורכו של הגבול המשותף לחלקת התובע ולתוואי הדרך, בעוד שהוא חשוף בגבול המשותף לתוואי הדרך וחלקת הנתבע. בניית הקיר על הגבול הרחוק מחלקת הנתבע יצר מצב שבו הנתבע סיפח, למעשה, את שטח הדרך המוצהרת לשטח חלקתו הוא, והקיר שהנתבע הקים מהווה מחיצה בין שטח חלקת התובע לבין תוואי הדרך המוצהרת. אומנם, לתובע קיימת, לפי התשריט הנ"ל, האפשרות להגיע, דרך הדרך המוצהרת, לחלקתו, שעה שקטע הכניסה לדרך וקטע היציאה ממנה אל חלקת התובע אינם חסומים על ידי הקיר הנ"ל, שהינו בצד הדרך ולא בכניסה או ביציאה של הדרך, כאמור, כך שהדרך מהווה "פרוזדור" בו יכול התובע לעבור בו עד חלקתו. יחד עם זאת, אין בכך כדי להצדיק הקמת הקיר על ידי הנתבע על הגבול הרחוק מחלקתו, שכן, זכות היא לתובע לעבור משטח חלקתו לתוואי הדרך, מכל קטע ונקודה בחלקתו והגובלים לתוואי הדרך, בעוד הקמת הגדר על הגבול המפריד בין חלקת התובע לבין תוואי הדרך מנעה מהתובע מימוש זכות זו, שעה שאין זכות מעבר זו של התובע מצומצמת אך במעבר מפתח הכניסה של הדרך ועד פתח היציאה המתחבר לשטח חלקתו.

התובע לא חלק על טענת הנתבע, לפיה, הוא הקים בשטח חלקתו מבנה מגורים ( עמוד 4 לפרוטוקול ישיבת יום 22/2/12 ). אף בהנחה ולתובע יש דרך גישה נוספת לחלקתו, שאינה הדרך נשוא התביעה כאן, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בזכות המעבר בדרך המוצהרת, שאין חולק כי היא נתונה לתובע לפי התוכניות הרלבנטיות, ואין בקיומה של דרך גישה נוספת כדי לבטל את זכות המעבר לפי הדרך המוצהרת, ולהעניק לנתבע את הזכות להקים קיר המפריד בין שטח חלקת התובע לבין תוואי הדרך המוצהרת, להבדיל מהקמת קיר על הגבול המפריד בין חלקת הנתבע לבין תוואי הדרך.

תימוכין במסקנה הנ"ל מצאתי בפסק הדין שניתן בעניינו של הנתבע, בתיק עמ"ק מס' 20454/04 ( נספחים ג' 1 ג' 3 לכתב התביעה המתוקן וכן נספח א' לסיכומים בכתב ). הנתבע, הנאשם שם, הורשע שם, על יסוד הודאתו, בעבירות של בנייה ושימוש ללא היתר בעבודת בנייה, בכך שהוא הקים את הקיר נשוא התביעה כאן ללא היתר בנייה, תוך חריגה מגבול המגרש ובתוך זכות מעבר. הנתבע הודה בהליך שם כי הוא הקים את הקיר תוך חריגה מגבול מגרשו ובתוך זכות מעבר. ממצא זה שנקבע בהליך אחר מחזק את המסקנה לפיה הנתבע הקים את הקיר במיקום הפוגע משמעותית ועמוקות בזכות המעבר של התובע, שכן, הקיר חוצץ בין שטח חלקת התובע לבין תוואי הדרך המגלמת את זכות המעבר של התובע.

התובע טוען עוד ( בסעיף 13 לסיכומיו בכתב ), כי הנתבע, נוסף על הקמת הקיר על הגבול המפריד בין חלקת התובע, בחלק המזרחי שלה, לבין תוואי הדרך, הוא יצק משטח בטון על פני תוואי הדרך, ובכך הפך את שטח חלקתו ואת תוואי הדרך למפלס אחד, ולעומת זאת נוצר הפרש גבהים בין מפלס הדרך לבין מפלס חלקת התובע, והדבר ימנע מהתובע, גם לאחר הריסת הקיר, לעבור מהחלק המערבי של חלקתו לשטח הדרך הגובל בחלק זה, לאור הפרש הגבהים כאמור. לאחר שהגעתי למסקנה לתת צו עשה ולצוות על הנתבע להרוס את הקיר, מהנימוקים לעיל, הרי שיש ליתן צו עשה להסרת כל מכשול ומטרד שהנתבע גרם במהלך הקמת הקיר ובמכלול מעשהו זה, לרבות הריסת משטח הבטון שיצק בשטח הדרך, זאת, על מנת לאפשר לתובע למממש את זכות הגישה הנתונה לו לפי הדין. מתן צו עשה אך להריסת הקיר מביאה לתוצאה לא צודקת כלפי התובע, שייבצר ממנו לעבור משטח חלקתו לשטח הדרך ולהיפך, בשל הפרש גבהים שניצר עקב יציקת משטח בטון על פני הדרך.

טוען הנתבע, בכתב ההגנה ובסעיף 2 לסיכומיו בכתב, כי התובע לא הוכיח בעלותו בחלקה מס' 64. אני דוחה טענה זו של הנתבע. ראשית, ב"כ הנתבע הצהיר, בישיבת יום 14/1/13, כי לתובע זכות גישה ברוחב של 2 מטר בגבולות המפורטים בכתב התביעה המתוקן ( עמוד 7 לפרוטוקול ). הצהרה זו מהווה הודאה כי לתובע, בעל זכות גישה כאמור, הינו בעל זכויות בחלקה שזכות הגישה הנ"ל נועדה לאפשר מעבר לשטחה. שנית, טוען הנתבע כי הוא נאלץ להקים את הקיר בשל סכנת החיים שנוצרה לאחר שהתובע ביצע עבודות חפירה בשטח חלקתו ויצר הפרש גבהים בין שתי החלקות. טענה זו של הנתבע מהווה, למעשה, הודאה שלו בכך כי התובע הינו הבעלים של חלקה מס' 64, ואם לא די באלה, הרי שב"כ הצדדים הצהירו כי: " אין מחלוקת שהתובע 2 הוא הבעלים המלא של חלקה מס' 65..." ( עמוד 2 שורה 3 לפרוטוקול ישיבת יום 10/7/11 ). לאור כל האמור, דין הטענה הנ"ל של הנתבע, להעדר הוכחה לבעלות התובע בחלקה 64, להידחות.

כאמור, טוען הנתבע כי הוא נאלץ להקים את הקיר על מנת למנוע סכנת חיים, לאחר שהתובע ביצע עבודות חפירה בשטח חלקתו וגרם עקב כך להפרש גבהים מסוכן של מספר מטרים בין חלקתו לחלקת הנתבע. הנתבע תמך טענה זו במכתבו של מהנדס עיריית סכנין, מיום 17/1/04 ( נספח א' לסיכומיו בכתב וכן מצורף לכתב ההגנה ). לא מצאתי בכך מצדיק להקים את הקיר ללא היתר בנייה ועל הגבול הרחוק מגבול חלקתו של הנתבע אלא על הגבול המפריד בין חלקת התובע לתוואי הדרך. גם בהנחה ואכן גרם התובע להפרש גבהים בין מפלס חלקתו לבין מפלס חלקת הנתבע וכי הדבר יצר סכנה לשלומם של אנשים במקום, הרי שהיה על הנתבע לנקוט בהליכים לפי הדין לתיקון מצב זה, על ידי פנייה לרשויות החוק הממונות על הדבר לשם הבאת התובע להשבת המצב לקדמותו.

אציין כי בית המשפט, בגזר הדין מיום 4/1/05 בתיק עמ"ק 20454/04 הנ"ל, ציווה עליו להרוס קיר זה עד יום 4/1/06, אלא אם יקבל הנתבע, הנאשם שם, היתר כדין לבניה זו. העובדה כי כנגד הנתבע צו הריסה לקיר הנ"ל, שהוטל בהליך פלילי כאמור, אין בה כדי להצדיק דחיית התביעה ולייתר את הצורך במתן סעד עשה כנגד הנתבע לעניין אותה בנייה, שכן, התובע רשאי לנקוט בהליכים לפי הדין לאכיפת צו עשה שניתן בהליך אזרחי, היינו בתביעה כאן, לאחר שהוכיח את התביעה, והרשויות המוסמכות אמורות לאכוף את צו ההריסה השיפוטי לעניין אותה בנייה, שניתן בהליך פלילי מקביל, ואין בסעד לפי הליך אחד כדי לבטל את לייתר את הסעד בהליך המקביל. מטעם זה, אני דוחה את טענת ב"כ הנתבע ( סעיף 3 לסיכומיו בכתב ), לפיה ההליך הפלילי מהווה מעשה בית דין.

סוף דבר

ניתן בזה צו עשה המורה לנתבע להרוס, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, את הקיר נשוא התביעה וכן את משטח הבטון שהוא יצק בשטח הדרך נשוא התביעה, ולפנות את ההריסות מהמקום. כן ישלם הנתבע לתובע, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ