אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בשה ואח' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים ואח'

בשה ואח' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים ואח'

תאריך פרסום : 05/12/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
24701-06-13
26/11/2013
בפני השופט:
תמר בר-אשר צבן

- נגד -
התובע:
סרי בשה
הנתבע:
קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
פסק-דין

פסק דין

בכתב התביעה שהגיש התובע ביום 17.6.2013 תבע הוא פיצויים בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שבה היה מעורב, אשר אירעה ביום 26.2.2012. לטענת התובע, התאונה אירעה במהלך עבודתו בתפקיד שליח, בעת שנהג באופנוע בבעלות מעסיקו. את התביעה הגיש התובע נגד קרנית מהנימוק שלטענתו, רק בדיעבד התברר לו שפוליסת הביטוח שעל-פיה בוטח האופנוע, כיסתה רק את נזקו של בעל האופנוע וכי לא כיסתה נזקים של רוכב אחר.

בכתב ההגנה שהגישה קרנית (הנתבעת) ביום 21.7.2013 וכן בבקשה לדחיית התביעה על הסף שהגישה ביום 22.8.2013, טענה היא כי דין התביעה להידחות על הסף, מן הטעם שבמועד התאונה נהג התובע באופנוע מבלי שהיה ברשותו רישיון נהיגה תקף, וזאת מאחר שנפסל מלנהוג.

בהתאם להחלטות הרשם, הגיש התובע את תגובתו לבקשה ביום 8.9.2013 והנתבעת השיבה לתגובתו ביום 29.9.2013. ביום 5.11.2013 קבע הרשם שהבקשה תועבר להכרעת שופט והתיק הוקצה לי בהחלטה מיום 13.11.2013. התיק הועבר לעיוני לאחר שביום 20.11.2013 הגישה הנתבעת בקשה למתן החלטה ומכאן העיכוב במתן פסק הדין.

טענות הצדדים

2.על-פי טענות הנתבעת בבקשה וכפי שעולה מן המסמכים שצורפו אליה, במועד התאונה לא היה ברשות התובע רישיון נהיגה תקף, וזאת לאחר שרישיונו נשלל בגזר דין שניתן בבית המשפט לתעבורה. בנסיבות אלו ובהתאם להוראת סעיף 7(3) בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים), אין התובע זכאי לפיצויים לפי חוק זה.

כפי שעולה מטענות הנתבעת, בדיון שהתקיים ביום 15.11.2010 בבית המשפט לתעבורה בירושלים בתיק ת' 2112-09-10, בנוכחות התובע, הוא הורשע על-פי הודאתו בעבירה של אי ציות להוראות שוטר במדים (תקנה 23(א)(2) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961). עוד באותו יום נגזר דינו של התובע ובמסגרתו הוטל עליו קנס בסך של 1,000 ₪, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה בפועל למשך חודש וכן שלושה חודשי פסילת רישיון הנהיגה על תנאי למשך שלוש שנים. עוד נקבע בגזר הדין, כי "רישיון הנהיגה יופקד לא יאוחר מתוך שלושים ימים. לא יופקד הרישיון במועד, ייחשב הנאשם נוהג בפסילה ואילו מניין הפסילה לא יחל עד להפקדה בפועל".

התובע לא הפקיד את רישיונו במועד שנקבע (עד יום 15.12.2012), אלא הפקיד אותו רק ביום 15.4.2012 (לבקשת הנתבעת צורפו: הזמנה לדין וכתב-אישום, הכרעת הדין וגזר הדין וכן אישור על הפקדת רישיון נהיגה).

לפיכך טוענת הנתבעת, כי במועד התאונה, שאירעה ביום 26.2.2012, נהג התובע בזמן שרישיון הנהיגה שלו נפסל ולפיכך אין הוא זכאי לפיצויים מכוח חוק הפיצויים.

3.בתגובתו הודיע התובע כי אינו מכחיש את נכונות העובדות והמסמכים שעל בסיסם טענה הנתבעת כי דין תביעתו להידחות על הסף. עם זאת לטענתו, הוא רק נפסל מלנהוג ברכב פרטי, אך לא נפסל מנהיגת אופנוע. שכן לטענתו, בעת שעבר את העבירה שבגינה הורשע ונגזר דינו, הוא נהג ברכב פרטי ולא באופנוע.

על כך הוסיף התובע, כי "ידוע ובדוק" כי במקום שבו אדם נפסל מלנהוג, מועברת מבית המשפט הודעה על פסילתו אל מערכות הרישום של משרד הרישוי באופן ישיר וכך אין הוא יכול לקבל או להחזיק ברישיון נהיגה. למרות זאת ולטענתו, הוא קיבל את רישיון הנהיגה על האופנוע לאחר פסילת רישיונו, ולפיכך לטענתו, אילו הייתה הפסילה חלה גם לגבי נהיגה באופנוע, לא היה מקבל את הרישיון לנהיגה על אופנוע. עוד טען התובע, כי מאז התאונה לא נהג ברכב פרטי ואף אין בבעלותו רכב פרטי. התובע אף הוסיף וטען, כי הוא כלל לא ידע שעליו להפקיד את רישיון הנהיגה בבית המשפט וכי הדבר כלל לא נאמר לו בדיון שהתקיים בבית המשפט לתעבורה.

4.בתשובתה טענה הנתבעת כי יש לדחות את טענות התובע כבר מן הטעם שלא נתמכו בתצהיר. לכך הוסיפה, כי יש לדחות את טענותיו אף לגופן, מכל אחד מהטעמים הבאים.

באשר לטענת התובע כי נפסל רק מלנהוג ברכב פרטי טענה הנתבעת, כי אין לכך כל בסיס בגזר הדין, אשר אינו כולל קביעה כי פסילת רישיון התובע תחול רק לגבי נהיגה בסוג מסוים של רכב. ממילא שאף לא נקבע כי הפסילה היא רק ביחס לרישיון נהיגה ברכב פרטי וכי אינה חלה על נהיגה באופנוע. קביעה זו של בית המשפט לתעבורה, אף מתיישבת עם הוראת סעיף 36א בפקודת התעבורה (נוסח חדש), שלפיה רק בנסיבות מיוחדות שפורשו בפסק הדין רשאי בית המשפט להורות שהפסילה מלנהוג תחול רק לגבי סוג מסוים של רכב. אולם בהיעדר קביעה מפורשת מעין זו, חלה הפסילה לגבי נהיגה ברכב מכל סוג שהוא.

לעניין טענת התובע כי לכאורה, לא ידע שהיה עליו להפקיד את רישיון הנהיגה טענה הנתבעת, כי לאור נוכחותו בדיון בבית המשפט לתעבורה ולאור ההחלה המפורשת בשולי גזר הדין, באשר לתוקפה של פסילת הרישיון במקרה שהתובע לא יפקיד את רישיונו במועד שנקבע, כאמור לעיל, אין מקום לטענתו. עוד הוסיפה, כי התובע הפקיד את רישיון הנהיגה רק לאחר התאונה נושא התביעה. לפיכך, כשם שידע אז שעליו להפקיד את רישיון הנהיגה, כך חזקה עליו שידע על כך קודם לכן.

לבסוף טענה הנתבעת, שאין בטענת התובע שקיבל רישיון לנהיגה על אופנוע לאחר שנפסל מלנהוג כדי להעלות או להוריד. ראשית, התובע לא צירף כל אישור רשמי המבסס את טענתו זו. שנית, אפילו היה ממש בטענה זו של התובע, לא היה בכך כדי לשנות מכך שבעת התאונה נושא התביעה, היה פסול מלנהוג. בעניין זה נקבע בסעיף 66 בפקודת התעבורה, כי בקשה לקבלת רישיון נהיגה או לחידושו בעת פסילת רישיון נהיגה, מבלי להודיע על כך, מהווה עבירה שעונשה שלוש שנות מאסר, קנס או שני העונשים כאחד. בכל מקרה, כל רישיון שהתקבל או חודש כאמור, בטל.

דיון והכרעה

5.מכל הטעמים שעליהם עמדה הנתבעת בבקשתה ובתשובתה, יש לדחות את טענותיו של התובע, שלא נתמכות בדבר, ולהורות על דחיית התביעה על הסף.

6.התובע לא חלק על העובדות שפורטו לעיל ועל כך שעל-פי גזר-דינו של בית המשפט לתעבורה מיום 15.11.2010, אשר ניתן בנוכחותו ובעקבות הודאתו בעבירה שיוחסה לו, נפסל הוא מלנהוג במשך חודש ימים. עוד נקבע בהחלטה שבשולי גזר הדין וכאמור לעיל, כי על התובע להפקיד את רישיון הנהיגה תוך חודש ימים, וכי אם "לא יופקד הרישיון במועד, ייחשב הנאשם נוהג בפסילה ואילו מניין הפסילה לא יחל עד להפקדה בפועל". מכאן אפוא, שהחל משלושים יום לאחר מתן גזר הדין, נחשב התובע כמי שנהג בפסילה וזאת במשך כל התקופה המסתיימת שלושים יום לאחר הפקדת רישיון הנהיגה שלו. מכאן אפוא שהתובע נחשב למי שנפסל מלנהוג או מלהחזיק ברישיון נהיגה החל מיום 15.12.2010 (שלושים יום לאחר מתן גזר הדין) ועד יום 15.5.2012 (שלושים יום לאחר הפקדת רישיונו, שכאמור, הופקד ביום 15.4.2012).

מאחר שהתאונה נושא התביעה אירעה ביום 26.2.2012, שחל בתקופת פסילתו האמורה של התובע מלנהוג, הרי שבעת התאונה היה התובע בגדר "מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו", ולפיכך בהתאם לסעיף 7(3) בחוק הפיצויים אינו זכאי לפיצוי לפי חוק זה.

7.זאת ועוד, מכל הטעמים שעליהם עמדה הנתבעת ושפורטו בהרחבה לעיל, אין לקבל את טענות התובע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ