אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בשאלת המועד הקובע לשם עריכת איזון משאבים, האם מועד עזיבת הבעל את הבית או מועד הגירושין

בשאלת המועד הקובע לשם עריכת איזון משאבים, האם מועד עזיבת הבעל את הבית או מועד הגירושין

תאריך פרסום : 23/07/2017 | גרסת הדפסה
עמ"ש
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
60920-01-16
02/08/2016
בפני השופטים:
1. סארי ג'יוסי (אב"ד)
2. חננאל שרעבי
3. עפרה ורבנר


- נגד -
המערערת:
1. ז.ע.
2. ס. גני

עו"ד באי כוחה ע. גני
המשיב:
ס.ח.
עו"ד מ. קומורניק
פסק דין
 

 

 

השופט סארי ג'יוסי – אב"ד

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט בן ציון ברגר) מיום 22.11.15   (להלן: "פסק הדין קמא"), וכן על החלטתו מיום 9.3.2015 (להלן: "ההחלטה"), ואשר ניתנו בגדרי תמ"ש 29538-03-12, תמ"ש 44884-05-12 ו-תמ"ש 51450-09-12.

במוקד הערעור שאלת המועד הקובע לצורך איזון המשאבים בין הצדדים – בני זוג לשעבר, כאשר סוגיה זו נבחנה והוכרעה בגדרי ההחלטה, שם אימץ בית משפט קמא את מועד הגירושין – 24.6.2004 כמועד הקובע, כפי טענת המשיב לפניו, ודחה את טענת המערערת לפיה מועד זה חל שנים קודם, במועד עזיבת המשיב את הבית, בשנת 1999. על קביעה זו, חזר בית משפט קמא בגדרי פסק דינו והורה על עריכת איזון המשאבים בין בני הזוג בהתאם. 

רקע, תמצית ההליכים וטענות הצדדים בבית משפט קמא

  1. הצדדים נישאו זל"ז ביום 17.8.1979 והתגרשו ביום 24.6.2004, בהתאם לפסק דין של בית הדין השרעי בעכו. במהלך הנישואין נולדו לצדדים חמישה ילדים, כיום כולם בגירים.

 

  1. לבית משפט קמא הגיש המשיב כנגד המערערת בתמ"ש 44884-05-12, תביעה כספית על סך של 65,000 ₪ (להלן: "התביעה הכספית"), תביעה לפירוק שיתוף בתמ"ש 51450-09-12 (להלן: "התביעה לפירוק שיתוף"), ותביעה לסילוק יד שהגיש לבית משפט השלום ב-ת.א 29538-03-12 (להלן: "התביעה לסילוק יד") ואשר הועברה בהמשך לבית משפט קמא.

 

  1. כאמור, שאלת המועד הקובע הוכרעה במסגרת ההחלטה, בעקבות בקשת המערערת לקבוע כי מועד זה קדם למועד הגירושין, ה- 24.6.2004 והוא נופל בחודש יוני 1999, עת עזב המשיב את הבית. בית משפט קמא דחה את בקשת המערערת, בעיקר משום שהודתה בכך שלאחר חודש יוני 1999 פנתה לבית הדין השרעי בבקשה לשלום בית ונעשו ניסיונות פיוס בין הצדדים. כמו כן, בית משפט קמא פסק, כי המשיב חזר להתגורר בבית בתקופת הפיוס, ואף התגורר בהמשך בקומת העמודים. בעקבות כך, מינה בית משפט קמא ביום 30.9.2014 רו"ח לצורך עריכת חוות דעת לאיזון משאבי הצדדים, מיום הנישואין ועד למועד הגירושין, וכן מונה שמאי מקרקעין לצורך הערכת שווי ביתם (להלן: "החלטת המינוי").

 

  1. על פי המשיב, בשנת 1999 נאלץ לעזוב את ביתם המשותף של הצדדים ב-ש, ולעבור להתגורר בדירה שכורה. המשיב עתר לחיוב המערערת בדמי שכירות בגין שהותה בבית, החל מהיום בו בנם הצעיר הגיע לגיל 18 ועזב את הבית. המשיב ציין, כי הוא ניסה לחזור להתגורר בבית מספר פעמים, אך ללא הצלחה, מאחר שהמערערת החליפה מנעול והגישה נגדו תלונות שווא במשטרה. המשיב הוסיף כי הבית נבנה על קרקע של משפחתו, והוא ירש רק חלק ממנה.

 

  1. המשיב עתר לאיזון הזכויות אשר נצברו על שם המערערת במהלך שנות הנישואין, ובכלל זה קרקע נוספת שרכשה המערערת מכספים שצברו הצדדים (להלן: "הקרקע הנוספת"), תכניות חיסכון, זכויות סוציאליות ופנסיוניות ועוד. כן נטען, כי תכולת הבית בשווי 150,000 ₪, נותרה בשימושה הבלעדי של המערערת. באשר לחוב המזונות הקיים למשיב בתיק הוצל"פ שנפתח נגדו, טען המשיב, כי לא שילם את החוב נוכח התנהלות המערערת, בגינה נאלץ לרכוש לילדיהם מזון וביגוד. לעניין התביעה לסילוק יד, נטען כי המערערת השתלטה על שטח שנמצא בבעלותו והצמוד למגרש עליו בנוי הבית (להלן: "המגרש"), ובהשתלטותה כאמור, היא מעכבת את תכניות הבניה במגרש. המשיב הוסיף טענה במישור הדיוני, לפיה מאחר שהמערערת לא ערערה על ההחלטה ועל החלטת המינוי במועד, אין להזדקק לטענותיה כנגד אלה במסגרת ערעור על פסק הדין קמא.

 

  1. מנגד, טענה המערערת לפני בית משפט קמא, כי יש לדחות את טענות המשיב, תוך שהעלתה טענות סף של שיהוי והתיישנות באשר לחלק מהתביעות שהגיש.

 

  1. המערערת טענה כי בשנת 1999 החליט המשיב על דעת עצמו לעזוב אותה ואת ילדיהם, ומאותו יום לא דאג לכלכלתם. לדברי המערערת, אין לה זכויות כספיות שעליה להתחלק בהן עם המשיב, שכן לאורך שנות הנישואין, היא עבדה במשרד החינוך ופרנסה את המשפחה. באשר לבית, טענה המערערת, כי היא זו ששילמה עבור הקרקע (להלן: "הקרקע"), נשאה לבדה בהחזרי הלוואת המשכנתא ולאחר שהצדדים נפרדו, הוסיפה ובנתה קומת עמודים לרווחתה ולרווחת ילדיה (להלן: "קומת העמודים"). משכך, למשיב מוקנות מחצית מהזכויות במבנה המגורים שהיה קיים ערב הפירוד בלבד, והקרקע וקומת העמודים שייכות למערערת. כן טענה המערערת, כי היא מעולם לא הפריעה למשיב להתגורר בבית, ואינה מתנגדת שישוב להתגורר בו, ככל שימצא לנכון. המערערת התנגדה לפירוק השיתוף בבית, שכן הוא משמש אותה ואת ילדיה וביקשה, כי בית המשפט יעריך את חלקו של המשיב בבית, ויאפשר לה לקזזו אל מול חובותיו כלפיה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ