אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 8643/12 גבריאל ברמי נ' היועץ המשפטי לממשלה

בש"פ 8643/12 גבריאל ברמי נ' היועץ המשפטי לממשלה

תאריך פרסום : 09/01/2013 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8643-12
01/01/2013
בפני השופט:
ח' מלצר

- נגד -
התובע:
גבריאל ברמי
עו"ד איתי רוזין
עו"ד נעמה אלחדד
הנתבע:
היועץ המשפטי לממשלה
עו"ד אביטל ריבנר-אורון
החלטה

1.             לפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ) ב-מ"ת 15583-10-12, מתאריך 5.11.2012, שבגדרה הורה בית-המשפט המחוזי הנכבד על מעצרו של העורר עד למתן החלטה בעתירה להכריז עליו כבר-הסגרה לבלגיה (תה"ג 15563-10-12), לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה, תשי"ד - 1954 (להלן: חוק ההסגרה).

           אביא להלן, בתמצית, את הנתונים הרלוונטיים.

העובדות הצריכות לעניין

2.             בתאריך 26.5.2011 הגישה ממשלת בלגיה למדינת ישראל בקשה להסגרת העורר (שהוא אזרח ישראלי ובלגי) לידיה, על יסוד האמנה האירופית בדבר הסגרה, כדי להעמידו לדין בגין ביצוע עבירות מין בקטינים ועבירות סמים המיוחסות לו. בתאריך 13.10.2012 נעצר העורר לפי סעיף 6 לחוק ההסגרה, ובתאריך 14.10.2012 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה להכריז על העורר כבר-הסגרה.

           על-פי הנטען בעתירה, החל משנת 2002 ועד לשנת 2008 ביצע העורר, בהזדמנויות שונות ובתדירות גבוהה, מעשים מגונים ומעשי סדום בשני קטינים ילידי שנת 1990 (בקטין פ' עד לשנת 2008 - בהיות הקטין בין הגילאים 12 עד 18 שנה; ובקטין מ', חברו של הקטין פ' - עד לשנת 2006 - בהיות הקטין בין הגילאים 12 עד 16 שנה), לאחר שפיתה אותם לקיים עימו יחסי מין בעזרת סמים ואלכוהול. 

3.             בד-בבד עם הגשת העתירה, ביקש המשיב להורות על מעצרו של העורר עד למתן החלטה בעתירה. עם הגשת הבקשה, ועוד טרם הדיון בה, ביקשו באי-כוח העורר כי יוזמן תסקיר מעצר בעניינו ובית המשפט הורה לעשות כן. התסקיר שהוגש לא בא בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

החלטת בית המשפט המחוזי, מושא הערר

4.             בתאריך 5.11.2012, לאחר דיון שהתקיים בפניו, הורה בית-המשפט המחוזי הנכבד בירושלים על מעצרו של העורר עד למתן החלטה בעתירה להכריז עליו כבר-הסגרה.

בית-המשפט קמא הנכבד קבע, כי קיימות ראיות לכאורה, שאינן חסרות ערך על פניהן - ואף למעלה מכך - למעורבות העורר במעשים המיוחסים לו.

           עוד קבע בית-המשפט קמא כי העבירות המיוחסות לעורר - מעשי סדום ומעשים מגונים שבוצעו, על פי הטענה, בקטינים לאורך שנים רבות, בתדירות גבוהה ותוך פיתוי של הקטינים בסמים - מעידות על מסוכנות העורר, המתעצמת לנוכח גילם של קורבנות העבירה בעת תחילת ביצוע המעשים והעובדה כי המעשים נעשו בהסתר לאורך שנים ארוכות, מבלי שנתגלו.

           כן קבע בית-המשפט הנכבד קמא, כי קיים חשש להימלטות העורר מאימת הדין לנוכח העבירות המיוחסות לו והעונש הצפוי לו, ככל שיורשע בדין. בהקשר זה הוזכר כי העורר הגיע לישראל באוקטובר שנת 2008 - זמן קצר לאחר שנחשפה הפרשה ולאחר שהוריו של פ' באו אליו בדרישות - ומאז הוא נמנע מלחזור לבלגיה. בית המשפט הוסיף כי גם אם הטעם להגעתו של העורר לישראל היה חתונת בנו (כטענת באי-כוח העורר) - אי-חזרתו לבלגיה קשורה, כנראה, לפתיחת החקירה נגדו.

           באשר לחלופת המעצר שהוצעה (שחרור בתנאי "מעצר בית" מלא בבית אמו של העורר בו מתגוררים גם שני אחיו הבגירים, וכן פיקוח על-ידי אחיו הבגירים של העורר, לצד איזוק אלקטרוני) - בית-המשפט קמא הנכבד קבע, כי בנסיבות המקרה הנדון ספק אם ניתן יהיה להבטיח שהמדינה תוכל לקיים את התחייבויותיה כלפי מבקשת-ההסגרה, אם ישוחרר העורר לחלופה המוצעת ויוחלט על הסגרה. בקבעו כך הסתמך בית-המשפט קמא הנכבד על פסיקת בית-משפט זה ב-בש"פ 500/86 פרידמן נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 20.6.86), לפיה על המדינה לנקוט משנה זהירות על מנת להבטיח כי יהיה בידיה לכבד את התחייבותה כלפי המדינה המבקשת, וכן הפנה ל-בש"פ 5408/09 מאיו נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 19.7.09; להלן - עניין מאיו]). 

           לכל אלה הצטרפה בהחלטת בית-המשפט קמא הנכבד, הפניה להתרשמות שירות המבחן לפיה לנוכח גישתו של העורר למעשים המיוחסים לו ועיוותי חשיבה הקיימים אצלו לגבי הקשרים המיניים שקיים עם הקטין פ', ובהתייחס לאופן שבו ניהל העורר מערכות יחסים מקבילות (תוך הסתרת מידע) - קיים סיכון להישנות המעשים מצדו ואף להפרת תנאי השחרור.

הטענות בערר

5.             בערר שלפניי משיג העורר על קביעותיו של בית-המשפט קמא באשר לקיומן של ראיות לכאורה למעצרו ובאשר לקיומה של עילת מעצר בעניינו. כמו-כן, מלין העורר - וזו עיקר טרונייתו - על-כך שבית-המשפט קמא הכריע בעניינו, מבלי לבחון עניינית את החלופה שהוצעה על-ידו, וזאת תוך הסתמכות על הלכה ששונתה, לתפיסתו, בינתיים, לפיה בהליכי הסגרה - המעצר הוא הכלל, ואילו חלופת-המעצר היא בגדר חריג נדיר לו.

6.             לטענת העורר, מחומר הראיות הקיים בתיק משתקפת תמונה שונה לחלוטין מזו המצטיירת בבקשת ההסגרה ובבקשת המעצר - הצריכה להשפיע באופן מהותי על קיומה של עילת מעצר ועל אפשרות להסתפק בחלופת מעצר בעניינו של העורר. פירוט בנושא זה יבוא מיד בסמוך.

7.             באשר ליחסים עם פ' העורר טוען, כי מחומר הראיות המצוי בתיק עולה כי הוא פיתח יחסים אינטימיים עם פ' לראשונה, כאשר פ' היה בן 17-16 (ולא בן 12, כנטען בבקשת ההסגרה). מערכת זו נוהלה, לדבריו, בהסכמה וללא כל צל של אלימות, איומים או יחסי תלות. ריבוי השיחות שיצאו ממספר הטלפון בביתו של פ' למספר הטלפון של העורר, כפי שעולה ממחקר-תקשורת שביצעו רשויות החקירה בבלגיה, מעיד, לטענת העורר, כי פ' היה מעורב מרצונו בקשר ואף יזם אותו לעיתים קרובות. לכך מצטרפים גם מכתבי אהבה ששלח פ' לעורר, אשר נמצאו בחיפוש שנערך בבית העורר (כמתואר בפיסקה 5 להחלטת בית-המשפט קמא). בנוסף, טוענים באי-כוחו של העורר, כי משנודע לבני משפחתו של פ' על מערכת היחסים עם העורר, הם בחרו שלא להגיש תלונה נגדו, ואף נפגשו מספר פעמים עם העורר ועם בן-זוגו, בניסיון להביא את העורר לשלם להם פיצויים, בתמורה לכך שלא תוגש נגדו תביעה. משניסיון זה לא צלח - כך לטענת באי-כוח העורר - הגישו פ' ובני משפחתו תביעה אזרחית נגד העורר, ועל-מנת לבסס אותה הגיש עורך-הדין המייצג את בני המשפחה (ולא פ' עצמו) גם תלונה למשטרה.

8.             באשר ליחסים עם מ' - העורר טוען (מעבר לטענתו בדבר פגם שנפל בגביית ההודעה, ליקוי שיש בו, לכאורה, כדי להביא לפסילתה, לשיטתו - השגה אליה לא אדרש בגדרי החלטתי זו), כי אין כל אינדיקציות, או תימוכין למה שנטען כנגדו בבקשת ההסגרה. בהקשר זה הוא גורס כי מ' טען בהודעתו כי מעולם לא היה קורבן לעבירות מיניות מצד העורר וכי הוא הכיר את העורר באמצעות פ' (חברו) ונפגש עם העורר פעמיים או שלוש בלבד. לגישתו, רק לאחר שהחוקרים הפסיקו את חקירתו של מ', לשם שיחה שלא לפרוטוקול, שינה מ' את גרסתו וטען כי העורר קיים עימו יחסים מיניים, ואולם - מהאופן שבו תיאר מ' את היחסים המיניים בינו לבין העורר עולה כי מ' הוא שביצע בעורר מעשי סדום, ולא להפך.

9.             באשר לטענה בדבר הדחת הקטינים לשימוש בסמים, טוענים באי-כוח העורר כי חומר החקירה מראה בבירור שהקטינים עימם ביצע העורר, כביכול, את המעשים המיוחסים לו - נהגו לעשן סמים בחבורה, כי הם (הקטינים) סיפקו בעצמם, מדי פעם, סמים לעורר, וכי לחלק מהם עבר עשיר בעבירות סמים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ