אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בר"ש 8984/14 אליעזר אבני עו"ד נ' ועדת האתיקה המחוזית

בר"ש 8984/14 אליעזר אבני עו"ד נ' ועדת האתיקה המחוזית

תאריך פרסום : 06/01/2015 | גרסת הדפסה
בר"ש
בית המשפט העליון
8984-14
06/01/2015
בפני כבוד השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקש:
אליעזר אבני עו"ד
המשיבה:
ועדת האתיקה המחוזית
החלטה

א.                    בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא מ' דרורי) בעמל"ע 41627-10-14 מיום 23.12.2014, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (עו"ד פנקס - אב"ד, עו"ד לב ועו"ד מורשתי - חברים) בבד"א 83/13, מיום 17.10.2014, ונגזר עונש השעיה של 49 חודשים. זאת – לאחר שבית הדין המשמעתי הארצי קיבל באופן חלקי (ברוב דעות) את ערעור המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי בתל-אביב-יפו (עו"ד זמיר - אב"ד, עו"ד אליעזר ועו"ד אשרף - חברים) בבד"מ 39/12 מיום 31.12.2010, והשית על המבקש עונש של השעיה בפועל למשך חמש שנים לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן החוק). העונש שהשית בית הדין המשמעתי המחוזי היה שמונה שנות השעיה.

  

רקע והליכים משמעתיים

 

ב.             המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בגין שלושה אישומים של גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977; בזיוף בכוונה לרמות ובשימוש במסמך מזויף, עבירות לפי סעיפים 418 ו-420 לחוק העונשין (ת"פ 5538-09). המבקש הורשע בשני אישומים (להלן פרשת חולי ופרשת נגר) וזוכה מחמת הספק מהאישום השלישי (להלן פרשת לוי): בפרשת נגר הורשע המבקש בגניבת 20,000 ש"ח שניתנו לו על ידי לקוחתו, לצורך תשלום אגרות בית משפט. בפרשת חולי הורשע המבקש בגניבת 5,600 ש"ח שנועדו לתשלום בתיק הוצאה לפועל. בפרשת לוי הואשם המבקש בגניבת 10,000 ש"ח, שניתנו לו על ידי המתלוננת לשם הפקדתם בתיק בית המשפט לשם כיסוי חובה לחברת חלמיש. כאמור, המבקש זוכה מהאישום בפרשת לוי. בית המשפט גזר על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך של 33,600 ש"ח (ת"פ 5538-09, גזר דין מיום 14.6.2011).

 

ג.              ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין, ועד מחוז תל-אביב-יפו והמרכז (להלן הקובלת) הגישה נגד המבקש מספר קובלנות בעקבות הפרשות, וביקשה מבית הדין המשמעתי המחוזי להטיל על המבקש עונש של השעיה לצמיתות מכוח סמכותו, בהתאם לסעיף 75 לחוק. בית הדין המשמעתי המחוזי גזר על המבקש בבד"מ 39/12 שמונה שנות השעיה מעיסוק במקצוע עריכת-דין, כאמור, וכן קנס בסך של 5,000 ש"ח.

 

ד.             ביום 17.10.2014 נתן בית הדין המשמעתי הארצי את הכרעת דינו בערעור שהגיש המבקש. בית הדין (עו"ד לב) ציין תחילה כי בפרשה נפרשת תמונה עגומה המצביעה על כשל חמור בפעילות ועד המחוז, אשר נקט בהליכים כפולים ואף משולשים נגד המבקש בגין אותם אישומים. בית הדין התייחס לפרשת חולי וקבע כי עבירת הזיוף ועבירת הגניבה בהן הורשע הן פרשיות עובדתיות נפרדות אשר אין ביניהן קשר, אף כי הן מהוות הסתעפויות שונות של אותה פרשה; לפיכך נקבע כי לא התקיים "סיכון כפול" בנוגע לבקשה להטלת עונש בגין ההרשעה בעבירת הזיוף. ועם זאת קבע בית הדין כי המבקש נהנה בעניין זה מ"הגנה מן הצדק", שכן הדעת אינה סובלת שאדם יהיה חשוף מספר פעמים להליכים משפטיים בגין אותה מסכת עובדתית, אפילו עסקינן בעבירות שונות. עו"ד לב הדגיש כי בכל הנוגע לפרשתחולי, נדון עניינו של המבקש שלוש פעמים (!) בבית הדין המשמעתי המחוזי. משכך, סבר עו"ד לב כי יש לקבל את הערעור בעניין העונש בגין פרשת חולי, וקבע כי מן הראוי שעניין זה יידון על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי במסגרת ההליך הנפרד בבד"מ 109/08. על יסוד האמור סבר עו"ד לב כי יש להפחית במחצית את עונשו של המבקש בגין הרשעתו בפרשת נגר בלבד, ולקצוב את עונשו לשמונה עשר חודשי השעיה בלבד, בהתחשב במצבו האישי, בפגיעה בזכויותיו נוכח התנהלות הקובלת ובהרשעותיו הקודמות. כן סבר שאין  להטיל על המבקש קנס.

 

ה.             לעומת זאת, סברה עו"ד פנקס, בדעת רוב, כי המבקש כשל במספר מקרים, וכי התנהגותו מכתימה את כל העוסקים במקצוע באופן הגורם להתערערות אמון הציבור בעורכי הדין ופוגעת במקצועם. לכן סברה עו"ד פנקס כי אינטרס הציבור דוחה את השיקולים האישיים בעניינו של המבקש, וכי יש מקום לגזור על המבקש עונש – אם כי מופחת – של השעיה לתקופה של חמש שנים אך לבטל חיובו בקנס. עו"ד מורשתי הצטרף לדעתה של עו"ד פנקס, וקבע כי מעשיו של המבקש ממוקמים בציר העליון של מדרג החומרות, שכן ניצל את מעמדו כעורך-דין ואת האמון שניתן בו כקרדום לחפור בו. עו"ד מורשתי הביא בחשבון את עברו המשמעתי של המבקש הכולל מספר השעיות בפועל, אך התחשב בנסיבותיו האישיות, בפגיעה בששת ילדיו ובהחזרת הגזלה לגברת נגר; לכן הצטרף לעו"ד פנקס. לפיכך נקבע, כאמור, כי עונש ההשעיה שהוטל על המבקש יעמוד על חמש שנים בלבד, וכי החיוב בקנס יבוטל; נפסק כי ההשעיה תיכנס לתוקף ביום 15.11.2014. על גזר הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען כי לא היה מקום כלל לדון אותו על פי סעיף 75 לחוק, אלא היה על הקובלת להמשיך בדיון ולטעון לעונש בפרשת חולי - בה הורשע בהליך משמעתי - וכן, להעמידו לדין בפרשת נגר.

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

 

ו.              ביום 23.12.2014 הכריע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא מ' דרורי) בערעורו של המבקש (עמל"ע 41627-10-14). בית המשפט קבע כי התנהגות הקובלת "והדרך בה בחר לילך, ראויה לביקורת, ולא מעטה", שכן יצרה מצב לא סביר: והרי בפרשת לוי הורשע המבקש והוטל עליו עונש, אך אילו המתינה הקובלת להכרעת הדין בבית משפט השלום, יש להניח כי לא הייתה מוגשת נגד המבקש קובלנה כלשהי בפרשת לוי וכי הדיון לפי סעיף 75 לחוק היה מתייחס לפרשות נגר וחילו בלבד, בהן הורשע המבקש. נקבע כי במצב דברים זה היה מקום, לכאורה, להותיר על כנו את פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי שהפחית את עונשו של המבקש ונתן ביטוי להתנהגות הקובלת. בית המשפט גם לא מצא בסיס משפטי איתן לטענת המבקש בדבר סיכון כפול, שכן לא הוטל עליו בפועל עונש כפול בגין אותם מעשים, ועם זאת הגיע למסקנה כי הדבר היחיד המצדיק שינוי בפסק הדין הוא פרשת לוי. בית המשפט קבע כי אינו משמש ערכאת ערעור על גוף הפסיקה בפרשת לוי, אך התמונה הכוללת, בין אם תסווג כסעד מן הצדק, ובין אם תסווג כהפעלת שיקול דעת שיפוטי נקודתי, מחייבת להסיק כי לא יהיה זה סביר וצודק שהמבקש ירצה עונש כפול, הן מכוח פסק הדין של בית משפט השלום והן מכוח סעיף 75 לחוק, ובה בעת תישאר על כנה תקופת השעיה של 11 חודשים, שעליה נדון בגין עבירה, אשר בית משפט השלום זיכהו ממנה. בית המשפט קבע כי ניתן לומר שמנקודת מבט הלשכה יש מעין "השתק שיפוטי" או "השתק של טיעון", בשל זיכוי המבקש בבית משפט השלום בפרשת לוי. לפיכך, הגיע למסקנה כי מתוך חמש שנות ההשעיה שנגזרו על המבקש, יופחתו 11 חודשי ההשעיה שנגזרו עליו בפרשת לוי. בית המשפט הדגיש כי הפחתה זו אינה מתן פרס למבקש, וכי אילו הגישה הלשכה ערעור לבית הדין הארצי על כך שהמבקש לא הוצא מהלשכה, לא מן הנמנע שערעורה היה מתקבל; ומכל מקום, מן הראוי היה לנקוט בהליך אחד לפי סעיף 75 לחוק על פי פסק הדין של בית משפט השלום. לפיכך כאמור, הועמדה תקופת ההשעיה על 49 חודשים. לבקשת המבקש, וחרף התנגדות הקובלת, נקבעה תחילת ריצוי העונש ליום 1.3.2015.

 

הבקשה

 

ז.              על פסק דין זה הוגשה הבקשה דנן ביום 30.12.2014, ועמה הוגשה בקשה לעיכוב הליכי ההשעיה עד להכרעה בבקשה. המבקש טוען נגד חוקיות ההליך לפי סעיף 75 לחוק. לטענתו, ההליך בבד"מ 39/12 בטל מעיקרו, שכן היה על הקובלת למצות את ההליכים המשמעתיים בהם פתחה טרם מתן הכרעת הדין בתיק הפלילי נגדו. המבקש מוסיף וטוען כי בקשה על פי סעיף 75 פוגעת בו מבחינה דיונית, שכן בהליך משמעתי רגיל, בניגוד להליך על פי סעיף 75 לחוק, היה בידו להעלות טענות עובדתיות לגופו של עניין. לטענת המבקש, היה מקום להפחית גם את 8 חודשי ההשעיה שהוטלו עליו בחופף, בגין פרשת לוי. לטענת המבקש, טעה בית המשפט המחוזי בדחותו את טענותיו לסיכון כפול ולהגנה מן הצדק. לדעת המבקש, עצם ההרשעה בבד"מ 109/08 בפרשת חולי והסיכון לעונש בה, מוכיחה את הטענה בדבר "סיכון כפול". המבקש מוסיף כי אילו הושת עליו עונש בפרשה זו, היה טוען "כבר נשפטתי". ברור, לדברי המבקש, כי עומדת לו בפרשה זו טענת הגנה מן הצדק, וכך אף בפרשת נגר אשר נדונה שלוש פעמים. המבקש טוען עוד כי בפרשת חולי עבירת הגניבה והזיוף הן מסכת עובדתית אחת. לכן יש, לדעתו, להסתפק ב-18 חודשי השעיה כפי שסברה דעת המיעוט בבית הדין המשמעתי הארצי. המבקש משיג על התנהלות הקובלת, וטוען כי זו ביקשה לקצר את הדרך ולחסוך את ניהולו של הליך הוכחות בהליך משמעתי רגיל, תוך אימוץ הכרעת הדין של בית משפט השלום; ואילו בפרשת לוי, בה זוכה, ניהלה הקובלת הוכחות והביאה להרשעתו ולהשעייתו, אף שזוכה בהליך הפלילי. המבקש עותר ליתן לו להוכיח את חפותו בפרשת נגר במסגרת ההליכים המשמעתיים. אשר לפרשת חולי טוען המבקש כי עבירת זיוף ייפוי הכוח נדונה בבד"מ 109/08, ומאחר שעבירת הגניבה וזיוף ייפוי הכוח הן פרשה עובדתית אחת, לא ניתן היה להעמיד את המערער שנית לדין על פי אותן עובדות במסגרת בקשה לפי סעיף 75 לחוק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ