אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בר"ש 3490/16 יוסי שקד נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין

בר"ש 3490/16 יוסי שקד נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין

תאריך פרסום : 23/05/2016 | גרסת הדפסה
בר"ש
בית המשפט העליון
3490-16
23/05/2016
בפני המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקש:
יוסי שקד
המשיבה:
ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין
החלטה

 


  

א.        בקשת רשות ערעור ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר א' כהן) בעמל"ע 46542-12-15 ועמל"ע 2213-01-16 מיום 31.3.2016, בו נדחו ערעורו של המבקש וערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (עו"ד רוני גולן - אב"ד, עו"ד עמירם בוגט ועו"ד ד"ר אילן צור - חברים) בבד"א 82/15 ובבד"א 83/15, מיום 2.12.2015. בית הדין המשמעתי הארצי דחה את ערעור המבקש על הכרעת הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי בתל-אביב-יפו (עו"ד רז נבון - אב"ד, עו"ד כרמית בן אליעזר ועו"ד מורן סמון - חברות) בבד"מ פ/36/14 מיום 16.7.2014, קיבל את ערעור המשיבה על קולת העונש שהוטל על המבקש, והעמיד את עונש ההשעיה בפועל מחברות בלשכת עורכי הדין על 12 חודשים.

 

ההליכים המשמעתיים

 

ב.        בחודש דצמבר 2009 שכרה הגברת ש' פ' (להלן המתלוננת) את שירותי המבקש לייצג אותה בתביעת פיצויי פיטורים בשם בעלה המנוח שביקשה להגיש. לבקשת המבקש, העבירה לו המתלוננת סך של 13,500 ש"ח לצורך תשלום אגרה לפתיחת הליך בבית הדין לעבודה. ואולם, המבקש לא הפקיד את הכספים בגזברות בית הדין לעבודה, האגרה לא שולמה, וכפועל יוצא נמחקה התביעה בחודש אפריל 2010.

          

ג.        המבקש הסביר את אי תשלום האגרה כצעד אסטרטגי שנועד למחוק את התביעה מבלי לשלם הוצאות משפט. זאת, לאחר שקרא את כתב ההגנה ולמד ממנו על "חסרים" בתביעה שהגיש. המבקש טען כי ביקש להגיש כתב תביעה חדש ו"משודרג".

 

ד.        בית הדין המשמעתי המחוזי בתל אביב-יפו מצא פסול בכך שהמבקש לא עידכן את המתלוננת בדבר אי תשלום האגרה ובדבר ביטול רישום התביעה, בקבעו כי כחלק מחובת הנאמנות של המבקש למתלוננת, היה עליו לעדכנה ולהסביר לה בצורה ברורה ומפורשת שהתביעה אינה ממשיכה להתנהל, כי האגרה לא שולמה, וכי בדעתו להגיש הליך חדש. בית הדין המשמעתי המחוזי הוסיף, כי חובת העדכון רלבנטית במיוחד במקרה דנא, בו השתהה המבקש ולא הגיש את התביעה החדשה בתוך מספר שבועות. בנוסף, לאחר שהמתלוננת הודיעה למבקש על סיום ההתקשרות ביניהם, זקף המבקש – על דעת עצמו – את הכספים שקיבל לצורך תשלום האגרה, על חשבון שכר טרחתו בגין העבודה שהשקיע בתביעה עד אותה עת. בית הדין המשמעתי המחוזי קבע כי היה על המבקש להגיש תביעה נגד המתלוננת לתשלום שכר טרחתו, ולא ליטול לכיסו את כספי האגרה שהופקדו בידיו בנאמנות.

 

ה.        המבקש הורשע, איפוא, בעבירות של מעשה הפוגע בכבוד המקצוע, לפי סעיף 53 וסעיף 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלןהחוק), הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, לפי כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן כללי האתיקה), ולפי סעיף 54 וסעיף 61(1) ו-61(2) לחוק, ועיכוב ושליחת יד בכספי פקדונות שלא כדין, לפי כלל 40 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק. בית הדין המשמעתי המחוזי ציין כי לחובת המבקש – שהוא עורך-דין מ-1989 – שתי הרשעות משמעתיות קודמות. האחת, משנת 2000, בגין אי תשלום המגיע ללקוחה מיד כשנודע לו שהכספים העומדים לזכותה לא הגיעו לידיה וכי השיקים ששלח לה לא נפרעו; השנייה, משנת 2012, בגין אי כיבוד פסק דין בו חויב לשלם לטכנאי מכונות צילום סך של 2,245 ש"ח. נקבע, כי המבקש אף לא הביע חרטה ולא לקח אחריות על מעשיו, לא השיב את הסכום למתלוננת ולא הגיש תביעה לתשלום שכר טרחתו. בצד אלה נקבע כי "אין המדובר במקרה של שליחת יד בעלת גוון פלילי, אלא מדובר בסכסוך בעל גוון אזרחי", וכי אין מדובר "במדרג הגבוה" של עבירת שליחת יד בכספי פיקדון ולכן הענישה צריכה להיות "מתונה יותר".

 

           על המבקש הוטל, איפוא, עונש השעיה בפועל של ארבעה חודשים, השעיה על תנאי למשך 12 חודשים, תשלום הוצאות למתלוננת בסך של 7,000 ש"ח והוצאות לועדת האתיקה בסך של 1,000 ש"ח.

 

ו.        המבקש הגיש ערעור הן על הרשעתו הן על חומרת העונש. ועדת האתיקה עירערה מצדה על קולת העונש. בית הדין המשמעתי הארצי דחה את ערעור המבקש וקיבל את ערעורה של ועדת האתיקה. בית הדין הארצי קבע, כי בעבירות מן הסוג שביצע המבקש "אין חשיבות לסכום שעוכב, והמטרה העיקרית בענישה היא הרתעת הפרט והרבים". על רקע זה, בשים לב להרשעותיו הקודמות של המבקש ולאי הפנמת המעשה, החמיר בית הדין המשמעתי הארצי את עונשו של המבקש (אף שלא מיצה עמו את הדין) להשעיה בפועל למשך 12 חודשים.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ