בר"ע 9991-10-15

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו (השופטת עידית איצקוביץ; סע"ש 66370-10-139) מיום 9.9.2015 ומיום 12.9.2015 אשר דחתה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין מושא הבקשה.

   ההליך בבית הדין האזורי

2. בית הדין האזורי קיבל בחלקה את תביעת המשיב וקבע כי חלה על המבקשת חובה להפריש עבור המשיב כספים לקרן השתלמות בסך 30,049 ₪ מכח חוזה העסקתו; כן נקבע כי המשיב פוטר מעבודתו והמבקשת חויבה בתשלום פיצויי פיטורים בסך 23,567.5 ₪; כן חויבה בשכר טרחת בא-כוח המשיב בסך 7,000 ₪.

3. המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית הדין האזורי. בבקשתה טענה המבקשת כי נפלו שגיאות בפסק דינו של בית הדין האזורי, וכי בכוונתה לערער עליו. כן טענה המבקשת כי המשיב הודה כי הוא מצוי בקשיים כלכליים, ועל כן יש לעכב את ביצוע פסק הדין מחשש פן לא יוכל להשיב את הכספים שישולמו לו, אילו יתקבל ערעור המבקשת.

4. בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 9.9.15 דחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו. בהחלטתו קבע בית הדין האזורי, כי אף שאין הוא דן בטענות המבקשת לעניין סיכויי הצלחת הערעור, ובטענותיה לגבי הפגם שנפל מתן פסק דין בהיעדר נציג ציבור (מעסיקים), הוא דוחה את הבקשה על יסוד העובדה שלא הוכח לפניו כי אכן עלול להתעורר קושי בהשבת המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור. בהחלטתו מיום 12.9.15 הבהיר בית הדין האזורי כי עומדת למבקשת זכות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתה לבית דין זה.

5. על החלטות אלו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור.

   בקשת רשות הערעור

6. בבקשתה טענה המבקשת כי לערעור שהגישה סיכויים טובים להתקבל. בין היתר, טענה המבקשת כי פסק הדין נפל לכלל טעות בכך שדחה את גרסתה כי היה בכוונתה לשלם למשיב את כספי פיצויי הפיטורים לפנים משורת הדין ורק בכפוף להתייצבותה הכלכלית של החברה, וקיבל את גרסת המשיב אשר עומדת, לטענת המבקשת, בסתירה למסמכים שהובאו בפני בית הדין; כן טענה המבקשת כי בית הדין האזורי שגה כאשר דחה את טענתה לפיה המשיב ויתר על זכותו לקרן השתלמות; עוד טענה המבקשת כי שגה בית הדין האזורי בכך שהתיר הגשת הקלטות של שיחות שבוצעו לכאורה בין מנהל המבקשת למשיב, לאחר סיום פרשת ההגנה; לבסוף נטען כי פסק הדין האזורי ניתן בהרכב חסר (בהיעדר נציג ציבור מעסיקים) ועל כן ניתן בחוסר סמכות ודינו להתבטל.