בר"ע 51717-06-15 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' Adhanom

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (ד"מ 39103-08-13; השופט צבי פרנקל), כמו גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. המשיב שהגיב על שתי הבקשות במאוחד, הודיע על התנגדותו לבקשה למתן רשות ערעור כמו גם לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

הרקע העובדתי

2.המבקשת שהיא חברה העוסקת באספקת כוח אדם ועובדים, העסיקה את המשיב כעובד במשחטת עוף הנגב החל מיום 1.2.11 ועד ליום 7.3.13. בתביעתו שהוגשה לבית הדין האזורי עתר המשיב לקבלת זכויות סוציאליות שונות מן המבקשת בסך כולל של 24,811 ש"ח. במסגרת הגנתה טענה המבקשת, בין השאר, כי מכל סכום שיפסק לזכות המשיב יש לקזז סך של 12,447 ש"ח, שהוא ערכן הכספי של נקודות זיכוי במס הכנסה שקיבל המשיב במהלך תקופת עבודתו עקב טעות. לטענת המבקשת מדובר בחוב שיהיה עליה לשלם בגינו של המבקש למס הכנסה.

3.בפסק הדין קיבל בית הדין בחלקה את תביעת המשיב וחייב את המבקשת לשלם לו סך כולל של 9212 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.3.13, הוא יום סיום העבודה ועד התשלום בפועל. כמו כן חייב בית הדין את המבקשת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך שך 2,500 ש"ח. בהסתמכו, בין השאר, על פסיקת בית דין זה בנושא בבר"ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים – Abaker (26.2.15) (להלן: עניין Abaker), דחה בית הדין האזורי את טענת הקיזוז של המבקשת. בית הדין הוסיף עוד ודחה את גרסת המבקשת כי הודיעה לעובדיה מבעוד מועד כי בביצוע גמר חשבון יקוזזו מסכומים המגיעים להם "תשלומים בגין מס הכנסה הנעים בין 400-500 ₪ בחודש". כמו כן קבע בית הדין כי בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 לא ניתן לנכות משכר העבודה האחרון של העובד אלא יתרות חוב שחב העובד למעביד, לרבות מקדמות, כאשר הכוונה הינה לחוב קצוב, מוכח ושאינו שנוי במחלוקת, שלא כמו בענייננו. זאת ועוד, המבקשת טרם שילמה למס הכנסה את החוב שקיזוזו מבוקש, וגם מטעם זה קבע בית הדין כי דין הטענה להידחות.

הבקשות

4.בבקשת רשות הערעור מתמקדת המבקשת בקביעות בית הדין בכל הנוגע לקיזוז הסכומים המהווים את ערכן הכספי של נקודות הזיכוי במס הכנסה שקיבל המשיב בתקופת עבודתו. לטענת המבקשת, בפסיקתו של בית דין זה בעניין Abaker "סירב" בית הדין לאסור באופן גורף על קיזוז יתרות של מס הכנסה החלות על העובד, וקבע כי יש לברר כל מקרה על פי נסיבותיו. לטענת המבקשת בפסק הדין האמור נקבע פרק זמן סביר למתן הודעה לעובדי המערערת על האפשרות לניכוי יתרות מס הכנסה "שתחילתה אמנם במועד קבלת ההודעה על השומה אולם סופה במועד בו נדחתה השגתה- מועד שהגיע רק בחודש אוקטובר 2013". אלא שבחודש אוקטובר 2013 המשיב כבר לא עבד אצל המבקשת. המבקשת טוענת כי בקביעתו חרג בית הדין האזורי מהקווים המנחים כפי שנקבעו בפסיקת בית דין זה, החמיר עם המבקשת שלא לצורך ואפשר למשיב להתעשר על חשבונה. כך, ככל שיידחה הערר התלוי והעומד שהגישה המבקשת על החלטת פקיד השומה תידרש המבקשת לשלם מכיסה את הסכומים ששולמו למשיב במשך תקופת עבודתו. עוד טוענת המבקשת כי להכרעת בית הדין השלכות חמורות ומרחיקות לכת על המבקשת המעסיקה מאות מבקשי מקלט מדיני, להם העניקה נקודות זיכוי ובגינם חויבה על ידי פקיד השומה בתשלום יתרות מס הכנסה החלות על עובדים אלה, נוכח שלילת נקודות הזיכוי.

5.בבקשתה לעיכוב ביצוע טוענת המבקשת כי בהיותו של המשיב מבקש מקלט מדיני, לא תהיה לה אפשרות לגבות ממנו בעתיד את הסכומים שישולמו לו. לפיכך, אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין ייווצר מצב בו המשיב יקבל לידיו את הסכומים מושא טענת הקיזוז הכוללים את מס ההכנסה החל עליו, והמבקשת היא זו שתיאלץ לשאת בתשלום המס החל עליו. בבקשתה לעיכוב ביצוע ציינה המבקשת כי היא מוכנה להפקיד בקופת בית הדין את מלוא סכום התביעה, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

6. בתגובתו לבקשות טוען המשיב כי סיכויי בקשת רשות הערעור אפסיים, שכן בקשה זהה שהוגשה על ידי המבקשת בעניינם של שבעה עובדים אחרים נדחתה, ועל כך עתרה המבקשת לבג"ץ. עוד טוען המשיב כי עובדת היותו זר חסר אמצעים אינה מהווה עילה אוטומטית לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכי המבקשת אינה פועלת בניקיון כפיים. לפיכך לעמדת המשיב יש לדחות את הבקשות ולחייב את המבקשת בהוצאות משפט.

הכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור ובתגובה לה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל חומר התיק הגעתי לכלל החלטה כי מתבקשת בהליך זה השלמת טענות הצדדים על פה לפני מותב. לצורך כך יקבע מועד קרוב לדיון, בסמוך לאחר תום הפגרה. מבלי שיש בכך כדי להביע עמדה באשר לסיכויי הבקשה, יצוין כי על הצדדים להיערך לאפשרות של דיון בבקשה כבערעור בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991.