בר"ע 30213-02-15 חברת שרות – שרותי רכבת ותובלה 1990 בע"מ נ' מוריס (מואיז) לוי

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו מיום 2.2.15 (הנשיאה אפרת לקסר; סע"ש 19939-11-14 וסע"ש 19915-11-14) אשר דחה את בקשת המבקשת להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

2. בקליפת אגוז יצויין כי לבית הדין האזורי הוגשה כנגד המבקשת תובענה של שניים: המשיב כאן ותובע נוסף. המבקשת הגישה לבית הדין בקשה לסילוק תביעתו של המשיב כאן מחמת העדר סמכות מקומית. לפי הנטען, המבקש עבד בתקופה האחרונה באזור העיר באר שבע ושם היה מקום עבודתו ושם גם בוצעה עבודתו. לפיכך, הסמכות המקומית נתונה לבית הדין האזורי בבאר שבע.

3. בית הדין האזורי דחה את הבקשה על יסוד הנפסק בענין נומיקוב שם נקבע כי

   "את המונח "מקום העבודה" ניתן לפרש גם כמרכז מפעלו של המעביד, או כמקום בו נמצא משרדו הרשום בישראל של המעסיק"

    

   בית הדין האזורי ציין עוד כי:

   "ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה.

   נוכח זכות הבחירה של התובע, רשאי היה התובע לבחור להגיש את תביעתו לבית הדין האזורי בתל אביב, ומשעשה כן, קמה לבית הדין האזורי בתל אביב סמכות לדון בתביעתו."

4. במקרה זה אין חולק כי המען הרשום של המשיבה ומשרדיה הראשיים מצויים באזור שיפוטו של בית הדין האזורי בתל אביב.

5. בבקשת רשות הערעור שלפני נטען כי בית הדין האזורי שגה בהחלטתו שכן התקנות קובעות מדרג ברור לפיו רק מקום שאין לעובד מקום עבודה או מקום ביצוע עבודה שמצוי באזור שיפוטו של בית דין אזורי ניתן לפנות לחלופה של מרכז עיסוקו של המעסיק.

6. לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא תגובה. בית הדין האזורי בהחלטתו יישם את הנפסק בעניין נומיקוב. הלכה למעשה מהות טענותיה של המשיבה הן השגה על ההלכה שנפסקה בעניין נומיקוב, הלכה אשר אושרה בהזדמנויות שונות על ידי בית דין זה, ואיני סבור כי בשלב זה יש מקום לבחון בשנית את הנפסק שם, לא כל שכן מקום בו התביעה מתייחסת לתובע נוסף לגביו אין חולק כי לבית הדין האזורי בתל אביב יש סמכות מקומית ושתי התובענות מעוררות שאלות דומות.