בר"ע 25424-05-15 המוסד לביטוח לאומי נ' מקמל

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 19.4.15 (השופטת אריאלה גילצר- כץ; ב"ל 11821-06-14). בפסק הדין נקבע כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר, על מנת שהוועדה תדון פעם נוספת בעניין תאריך תחילת נכותו של המשיב, תוך התייחסות למסמכים הרפואיים אליהם יפנה המשיב, ומבלי שיובאו בפניה הפרוטוקולים מישיבות הוועדות הקודמות שהתקיימו בעניינו של המשיב.

את פסיקתו ביסס בית הדין האזורי על טעויות משפטיות אחדות שנפלו לגישתו בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, ובהן, בין השאר, אופן התייחסותה לאחוזי הנכות המנופים. על פי החלטת בית הדין האזורי היה על הוועדה "לקבוע ולציין תחילה מהם אחוזי הנכות לאחר מכן לקבוע את אחוזי הנכות לאחר הניפוי, שכן יתכן כי לקביעת דרגת נכות השפעה למבוטח בתחומים אחרים, כגון: הנחה במיסי עירייה והנחות בפני גורמים שונים ולגורמים אלה שיקול דעת באם לקחת בחשבון ניפוי זה אם לאו".

2.כנגד קביעות בית הדין האזורי באשר לאופן קביעת אחוזי הנכות למבוטח בהתייחס לאחוזי הנכות המנופים, כמו גם כנגד הוראתו לעניין החזרת הדיון לפני ועדה בהרכב חדש, הגיש המוסד בקשת רשות ערעור לבית דין זה.

3. בבקשתו טוען המוסד, כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל טובים וכי מדובר בסוגיה עקרונית העומדת בבסיס הבקשה לרשות ערעור, המצויה במחלוקת בין הצדדים. לטענת המוסד, ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין תתייתר בקשת רשות הערעור ותהפוך לתאורטית. נוסף על כך מצביע המוסד על הנזק העלול להיגרם למבקש אם תידחה בקשתו, באשר זימון המשיב לוועדה הרפואית כעת, יכול שיביא למתן החלטות סותרות אשר תינתנה בו זמנית, מחד בוועדה הרפואית ומאידך בבית הדין. כמו כן נטען, כי זימונו של המשיב לוועדה רפואית נוספת בהרכב חדש אינו הליך טכני בלבד, והוא כרוך בעלויות הממומנות מכספי ציבור, דבר שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה בבקשה.

4. המשיב טוען בתגובה כי הוא מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתו מדובר בבקשה הפוגעת בזכויותיו, מאחר שפסק דינו של בית הדין האזורי הינו צודק ויש להותירו על כנו. לעמדת המשיב, בקשת רשות הערעור הינה לא יותר מעזות מצח של המוסד המסרב לפעול בהתאם לפסק הדין, אשר קבע, בין השאר, כי יש לקבוע תחילה את אחוזי הנכות הכללית של מבוטח ורק לאחר מכן לקבוע את אחוזי הנכות ודרגת אי כושר, תוך ניפוי הנכויות שאינן נלקחות בחשבון, מאחר שאינן משפיעות על כושרו של המבוטח לעבוד ולהשתכר. זאת, כיון שנקבע כי ייתכן שלקביעת דרגת נכות כללית השפעה על המבוטח גם בתחומים נוספים.

5.לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע ובכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בקשר לכך יובהר, כי על פניו לא ניתן לומר כי בקשת המוסד למתן רשות ערעור משוללת יסוד. משאלה הם פני הדברים, עיכוב ביצועו של פסק הדין נחוץ, ולו על מנת למנוע קיומו של הליך בו תדון הוועדה הרפואית לעררים בעניינו של המשיב על פי הנחיות בית הדין האזורי, שעה שקיים סיכוי כי בדיעבד, לאור ההכרעה העתידית בבקשת רשות הערעור, הדיון באופן האמור יתגלה כמיותר.

6.אשר על כן, ונוכח האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת. ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי יעוכב עד להכרעה בבקשת רשות הערעור וכן בערעור עצמו, ככל שבקשת רשות הערעור תתקבל.

בהתאם להחלטתי מיום 25.5.15 המשיב יגיש תגובתו לבקשת רשות הערעור עד ליום 21.6.15.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ה (01 יוני 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.