אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ברששט נ' מדינת ישראל

ברששט נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 18/11/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
4362-03-13
07/11/2013
בפני השופט:
אלון – אב"ד

- נגד -
התובע:
ליאור ברששט
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

השופטת י. רז-לוי

רקע

1.המערער הורשע בבית המשפט לתעבורה באשקלון לאחר ניהול הוכחות בעבירות של גרימת תאונה ברשלנות לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), גרימת חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, והפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64(א) לפקודת התעבורה. עוד הורשע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) ו- 39(א) לפקודת התעבורה ותקנה 164(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

בית המשפט גזר על המערער עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילת רישיון נהיגה למשך 72 חודשים, קנס בסך של 1,800 ₪ ופיצוי לנפגע בסך 3,000 ₪.

הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין המרשיעה ולחילופין כנגד גזר הדין.

2.על פי הנטען בכתב האישום ביום 22.8.2009 בשעה 16:30, בעת שהמערער נהג ברכב משא מסוג פיאט, פגע עם רכבו בהולך רגל אשר חצה את הכביש במעבר חציה, כאשר כתוצאה מהפגיעה נחבל הולך הרגל ונגרמו לו שבר בצלע, שפשופים ורגישות באיזור הצלעות. עוד נטען, כי המערער למרות שידע או שהיה עליו לדעת מיד לאחר התאונה שפגע בהולך רגל, לא עצר את רכבו ועזב את מקום התאונה בנסיעה מהירה מבלי שהוא עומד על תוצאותיה ומבלי להגיש עזרה לנפגע. זמן קצר לאחר התאונה, לאחר שאותר והתבקש להגיע אל המשטרה, נהג המערער אל תחנת המשטרה כשהוא תחת השפעת אלכוהול.

3.המערער כפר במיוחס לו. הוא הודה כי נהג ברכבו בזמן ובמקום האמורים, אך כפר בכך שפגע בהולך הרגל ובהפקרתו. באשר לנהיגה לתחנת המשטרה טען המערער, כי לא הוא זה שנהג לתחנת המשטרה, אלא אשתו.

4.המערער אף העלה טענה מקדמית, כי יש מקום לביטול האישום הנוגע לעבירת ההפקרה לאחר פגיעה ולשנותו לסעיף מקל יותר לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה, זאת במסגרת טענת הגנה מן הצדק, על פי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982. לטענת ב"כ המערער, המדובר באכיפה בררנית, מאחר ומדיניות התביעה היא שלא להגיש כתב אישום בסעיף העבירה החמור - סעיף 64(א) לפקודת התעבורה - אלא במקרים בהם מדובר בתאונה קשה ובפגיעה חמורה, שלא כמו במקרה זה.

5.בית המשפט בהכרעת הדין דחה את הטענה מקדמית וקבע שלא ניתן להגיע למסקנה, כי כנגד המערער הופעלה מדיניות של אכיפה בררנית או התעמרות כל שהיא.

באשר לעבירות שיוחסו למערער קבע בית המשפט, כי אין מחלוקת שהמערער הוא זה שנהג ברכב בזמן ובמקום התאונה וכי הולך רגל נחבל באותו זמן ובאותו מקום; כי העדויות שנמסרו מצביעות אף הן על המערער ועל רכבו כמי שפגעו בהולך הרגל; כי קיימת התאמה בין מיקום החבלות בהולך הרגל אל מול מיקום הפגיעה ברכבו של המערער, ומכאן התביעה עמדה בנטל להוכיח את אשמתו.

באשר למודעותו של המערער לפגיעה בהולך הרגל נקבע, כי המערער ידע על התאונה או לכל הפחות היה עליו לדעת, ועל כן הוא אשם בהפקרת הנפגע. המערער נמצא אשם אף בגרימת התאונה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש, שכן לצד חובת הזהירות המוגברת שחלה על הנהג החוצה מעבר חציה, לא נמצא אשם מצידו של הולך הרגל, אשר יש בו לאיין את אשמו של המערער.

ביחס לנהיגה בשכרות לתחנת המשטרה מצא בית המשפט, כי אין לקבל את גרסת המערער שלא הוא נהג ברכב שכן המדובר בגרסה מאוחרת, והיא אף אינה מתיישבת עם המהלך הטבעי וההגיוני של הדברים.

6.המערער יוצא חוצץ ראשית כנגד החלטת בית המשפט שלא לקבל את טענתו המקדמית לפיה הופעלה כלפיו אכיפה בררנית. לגופה של הרשעה נטען, כי שגה בית המשפט עת הרשיע את המערער בהתבסס על ראיות נסיבתיות בלבד ובהיעדר ראיות ישירות, במיוחד נוכח סתירות בדברי העדים, מחדלי החקירה, והיעדר סתירות בעדות המערער. עוד הטעימה ב"כ המערער המלומדת, כי לא הוכח שהמערער היה מודע לפגיעתו בהולך הרגל.

באשר להרשעת המערער בעבירת הנהיגה בשכרות, הרי לטענת הסנגורית, זו אינה יכולה לעמוד משהיא נסמכת על הודאת המערער בחקירתו במשטרה. אכן שם ציין המערער כי הוא זה שנהג ברכב, אך לדידה, אמירה זו אין לייחס לה חשיבות, מאחר שהמערער חשב שהוא נשאל ביחס לתאונה עצמה, ולא ביחס לנהיגה מאוחר יותר לתחנת המשטרה.

לחילופין נטען, כי העונש שגזר בית המשפט קמא על המערער חמור יתר על המידה וחורג ממידת הענישה הראויה, וזאת בעיקר בנוגע לרכיב המאסר בעבודות שירות, ופסילת הרישיון הממושכת לתקופה של שש שנים.

דיון והכרעה

הערעור הנוגע להכרעת הדין גופה:

7.הכרעת הדין עוסקת בשני פרקי זמן: הראשון בעת התאונה והשני לאחר מכן, עת הגיע המערער לתחנת המשטרה. נבחן את הטענות ביחס לכל אחד מהם.

8.ביחס לפרק הזמן הראשון מואשם המערער בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה, גרימת תאונה ברשלנות וגרימת חבלה. המערער אינו חולק על כך שעובר לתאונה נסע במקום במסלול בו ארעה התאונה והוריד את אמו מיד בסמוך למקום התאונה, אלא שלטענתו לא היה מעורב כלל בתאונה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ