אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ברק נ' טננבאום ואח'

ברק נ' טננבאום ואח'

תאריך פרסום : 24/07/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חדרה
40609-10-10
24/07/2011
בפני השופט:
נאסר ג'השאן

- נגד -
התובע:
1. מנחם אברהם טננבאום
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

הנתבע:
פאתן ברק

החלטה

 

1.זוהי בקשת המבקשים - הם הנתבעים, כי אורה למומחה הפסיכיאטרי מטעם בית המשפט, אשר מונה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 - ד"ר ראסם כנעאנה, להתעלם ממסמכים שצורפו על ידי המשיבה לכתב התביעה. המדובר במסמכים הבאים: הערכת התפתחות, חוו"ד פסיכולוגית התפתחותית, חוו"ד עובדת סוציאלית, חוו"ד מרפאה בעיסוק, וסיכום ממצאי קלינאית תקשורת.

2.לטענת המבקשות, אין המסמכים האמורים בגדר מסמכים "בדבר הטיפול הרפואי", אלא הינם חוות דעת רפואית, ועל כן אין להעבירם למומחה, בהתאם לתקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986 (להלן: "תקנות המומחים"). לפיכך, עותרות המבקשות כי אורה למומחה להתעלם ממסמכים אלה וכי אורה להוציא מסמכים אלה מתיק בית המשפט .

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית טענה כי הוצאת מסמכים אלה – המהווים מירב החומר הרפואי בתיק, יקשו על המומחה ליתן חוות דעת מבוססת. עוד טוענת המשיבה כי המסמכים הוצאו על ידי גופים רשמיים - שאין למשיבה שליטה עליהם, כחלק מן ההליך הטיפולי ולצורך שיקום המשיבה, וממילא לא ניתן לראות בהם כמסמך שהוזמן לצורך הגשת התביעה, מה גם שהתאונה לא נזכרת במסמכים אלה. בנוסף, לטענתה, על פי הפסיקה – מיוחד התחום הנפשי בכך שמומחים בתחום זה נעזרים אף בהערכות הנוגעות לאישיותו ולמצבו הנפשי וההתנהגותי של הנפגע, וממילא אין לראות במסמכים מעין אלו חוות דעת האסורה בהגשה. על פי קווים מנחים אלה מגיעה המשיבה למסקנה כי אף לא אחד מן המסמכים אינו עונה להגדרת חוות דעת אסורה, וממילא אין להוציאם מתיק בית המשפט ועל המומחה להתייחס אליהם במסגרת חוות דעתו.

דיון והכרעה

 

4.תקנה 8(א) לתקנות המומחים קובעת, כי הנפגע ימציא למומחה "את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". מלשון התקנה עולה, כי על מסמך המוגש למומחה למלא כמה תנאים: מסמך- והוא גם מסמך שלא נערך על ידי רופא; נערך לצורך טיפול רפואי- יש לפרש תנאי זה בצורה רחבה, כאשר הוא כולל טיפול נפשי ושיקום; נוגע לעניין שבמחלוקת- כלומר, רלוונטי ורציני (ראו בהרחבה - רעא 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור פ"ד מט(4) 865 (להלן: עניין "שמור"). על התנאי הנוגע לחוות דעת נעמוד להלן.

5.        כוונת תקנות המומחים הינה "להבטיח קיומו של שיקול דעתו העצמאי וחסר הפניות של המומחה שמינה בית המשפט" (ראו: אליעזר ריבלין "תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים" (מהדורה שלישית, 1999) 561) ועל כן על בית המשפט לשקול עד כמה "עשוי המסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו" (שם, 565). בפסיקה נקבעו מספר מבחנים על פיהם ניתן יהיה להבחין בין מידע "מכלי ראשון" המותר בהגשה, לבין חוות דעת אסורה: האם המסמך נערך על-ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, שלא ביוזמתם של בעלי הדין, האם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי, וכן האם באבחנות ובהערכות שבמסמך יש כדי לפגוע באי-תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות-דעתו (ראו: עא 2339/96 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אוולין דלל פ"ד נ (4) 529).

וכך נאמר ברע"א 1481/11 פינקלשטיין נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (טרם פורסמה, ניתנה 1.5.11) מפי סגן הנשיאה – השופט ריבלין:

"כבר עמדנו לא אחת על מלאכת האיזון הדרושה בין הרצון להניח בפני המומחה את התשתית העובדתית המלאה הדרושה לצורך הכנת חוות דעתו, לבין השאיפה לשמור על אובייקטיביות המומחה ועל עצמאות שיקול דעתו. אמנם קיימת הגמשה ביישום הוראות תקנה 8(א) לתקנות ככל שמדובר בתחום הפסיכיאטרי (ראו: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט (4) 865, 875 (1996). יחד עם זאת, גם במקרים אלו, מתחייבת זהירות בבחינת המסמכים המוגשים למומחה, על מנת להבטיח את שיקול דעתו העצמאי של המומחה, ולמנוע מבעלי הדין כל תועלת מעצם הפניה מטעמם למומחה רפואי אחר. במקרים שבהם מתעורר ספק ביחס למסמך מסוים, שומה על בית המשפט לשקול, בין היתר "האם מדובר במסמך של גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה אל אותו גוף נעשתה שלא ביוזמתם של בעלי הדין והאם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול בניזוק. נראה כי דרישה אחת שיש לעמוד על קיומה היא שהמסמך מהווה חלק מהליך טיפולי" (רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 10.11.20008))".

כאשר זאת יש לדעת, קו הגבול בין דיאגנוזה לחוות דעת הינו דק, ובמיוחד נכונים הדברים בתחום הנפשי. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט בפרשת שמור:

"לעתים יש קושי לתחום את קו הגבול בין תיאור טיפולי אותנטי לבין חוות-דעת. כל דיאגנוזה היא - במידה מסוימת חוות-דעת, ואין טיפול ללא קביעת דיאגנוזה. ככל שאנו גולשים לתחום הנפשי, הולך וגדל תחום חיווי הדעה". (עניין "שמור", 874)

6.        מעיון במסמכים המצורפים לכתב התביעה, נראה כי מדובר במסמכים שנערכו על ידי גוף בלתי תלוי – בית החולים "הלל יפה" כחלק מן הטיפול השיקומי, ובשל בעיות קוגנטיביות והתנהגותיות המקשות על המשיבה להשתלב במסגרת הלימודית הרגילה. אכן ניתן להתרשם כי ישנן קביעות החורגת מתיאור התסמינים ומתוצאות המבחנים הקוגנטיביים וההתנהגותיים שבוצעו במסגרת הבדיקות, ויש בהם קביעות המהוות פרשנות. יחד עם זאת אין באף לא אחד מן המסמכים התייחסות לתאונה מושא התביעה, לקשר בינה לבין מצבה הנפשי של המשיבה, או לטראומה נפשית כלשהי שעברה המשיבה בעקבותיה, מלבד ציון הפגיעה בתאונה בבדיקה שערך ד"ר סבן. בנוסף, מדברי בית המשפט בעניין שמור, עולה, כי בתחום הנפשי אבחון התסמינים ופרשנותם נוטים להיכנס זה לתחומו של חברו. עוד יש לציין, כי מסמך הנערך לצרכי שיקום, הינו מן המסמכים המותרים בהגשה, והינו בבחינת מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי. כך נאמר מפי בית המשפט בעניין "שמור" (עמוד 871):

"יש שמצבו של הנפגע מצדיק מינוי מומחה על סמך מסמך שנערך לצורך טיפול נפשי או לצורך שיקום, וגם אלה ייכללו ב"טיפול רפואי" במשמעות הראויה של ביטוי זה, במסגרת הפרשנות התכליתית הבאה להגשים את תכליתו של החוק".

כך גם נאמר בעניין דלל:

" אשר להערכות שונות הכלולות באחדים מן המסמכים – אפילו יש בהן פה ושם קורטוב הבעת דעה של מחבר המסמך – הרי בהשוואה למידע האובייקטיבי הכלול במסמכים משקלן זעיר, כך שאין בהן כדי לפגוע בשיקול-דעתם העצמאי של המומחים הרפואיים שמינה בית המשפט"

7.לאור האמור, נראה כי אף שיש במסמכים אלה משום פרשנות או הבעת דעה באשר למצבה הנפשי של המשיבה, אין המדובר בחוות דעת האסורה בהגשה אלא במסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן למשיבה הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ועל כן יש להתיר למומחה לעיין במסמכים אלה במסגרת הכנת חוות דעתו, שכן לא נראה שיש במסמכים אלה כדי לפגוע בשיקול דעתו העצמאי ואי-תלותו של המומחה.

8.סוף דבר הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ראיתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"א, 24 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ