אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ברקלי נ' לוין ואח'

ברקלי נ' לוין ואח'

תאריך פרסום : 12/05/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
14204-04-12
03/05/2013
בפני השופט:
אורלי מור-אל

- נגד -
התובע:
שמעון ברקלי
הנתבע:
1. יהונתן לוין
2. שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 3/1/2012, בין רכב התובע לבין רכב הנתבע 1, המבוטח על-ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

אין מחלוקת, כי רכב התובע פגע בדלת רכב הנתבעים, אולם בעוד התובע טוען, כי הדלת נפתחה באופן מפתיע בשעה שחלף עם רכבו טוען הנתבע, כי אך זה נכנס לרכבו ובבואו לסגור את דלת הרכב חלף התובע עם רכבו ופגע בדלת.

העידו בפני שני הנהגים. התובע העיד, כי נסע ברח' צר בתל-אביב, רחוב בו חונים כלי רכב משני צידי הכביש, חיפש חניה, הסתכל ישר, פתאום שמע חבטה והבין, כי הנתבע פתח את הדלת לצד הימני של רכבו ועד שעצר הפגיעה נגררה על כל האוטו. לדבריו, נהג לאט הסתכל קדימה ולא הסתכל לצדדים, אם הדלת הייתה פתוחה היה מבחין בכך.

הנתבע העיד, כי מכוניתו חנתה והוא נכנס לרכב כדי להוציא משהו, ביקש לסגור את הדלת, פעולה שגרתית המבוצעת בשניות, באותו זמן הגיעה מכונית במהירות מאוד גדולה להערכתו בצורה פתאומית, ממש משום מקום והרגיש מכה כשהוא מנסה לסגור את הדלת. הנתבע הסביר, כי הוא מעריך את המהירות מעוצמת המכה אולם לא ראה את רכב התובע לפני המכה. לדבריו, הנתבע טען, כי לפני שנכנס לרכב רכב התובעת לא היה שכן לא יכל לרדת לכביש אם היה רכב.

עיון בתמונות הנזק של שני כלי הרכב מעלה, כי רכבו של התובע נפגע בצד הימני החל מהקצה הימני של הפגוש והפנס לאורך הרכב, ואלו ברכב הנתבעים ניכר, כי הדלת נפתחה באופן לא טבעי ועיקר הפגיעה הייתה בכך שהתעקמה כלפי חוץ.

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות המקרה נושא התביעה, ואת אחריות הנהג המעורב. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

במקרה דנן, המדובר בעדות מול עדות, כאשר כל אחד מן הנהגים טוען לגרסה הפוכה מזו של חברו, יחד עם זאת, מתווה השטח כמו גם הנזקים בכלי הרכב מהווים ראיה אובייקטיבית, על פיה ניתן לקבוע ברמת הסבירות הדרושה את מהלך התאונה. ובמה דברים אמורים:

ראשית, אין חולק וכך העידו שני הנהגים, כי מדובר ברחוב צר, אשר בו לא ניתן לרדת אל הכביש אם רכב עתיד לעבור, כמו כן, לו היה יורד הנתבע לכביש ונכנס לרכב חזקה על התובע שהיה מבחין בו. שני הנהגים העידו שלא הבחינו זה בזה ומשכך ניתן לקבוע, כי הנתבע נכנס למכוניתו בטרם התקרב רכב התובע למכונית ויש להניח בטרם היה התובע בקו הראיה של הנתבע. מכאן, שהנתבע שהה במכונית פרק זמן ממושך יחסית ואין לקבל את גרסתו, כי התאונה ארעה שעה שרק נכנס למכונית וביקש לסגור את הדלת – שכן, אם כך היה הוא היה אמור להבחין ברכב התובע והתובע היה אמור להבחין בו.

שנית, העובדה שמדובר ברחוב צר, ועדות התובע, כי חיפש חניה דבר שמחייב האטת מהירות הנסיעה ובחינת צדי הדרך, מביאות לידי מסקנה, כי התובע לא נסע במהירות גבוהה במיוחד וגם בנקודה זו לא ניתן לקבל את גרסת הנתבע. קביעה זו מחזקת גם היא את הקביעה הקודמת, כי הנתבע שהה ברכב פרק זמן ארוך יחסית בטרם הגיע רכב התובע.

שלישית, אופי הנזקים בכלי הרכב, מלמדים, כי לא מדובר במקרה בו דלת נפתחת בעוצמה לכיוון רכב לאחר שהחל הרכב לחלוף, שכן אז ניתן לצפות להטבעה של משקוף הדלת בכנף הרכב או באחת הדלתות. הנזק ברכב התובע שמתחיל מן הצד הימני של הפגוש והפנס הימני מעלה ברמת סבירות גבוהה, כי בעת שהגיע רכב התובע לדלת הדלת כבר הייתה פתוחה. אף שלא ניתן לשלול אפשרות כי הנתבע פתח את הדלת באותה שניה שהגיע התובע עם רכבו, סביר לקבוע, כי לו היה הנתבע מבקש לצאת מן הרכב, היה טורח להסתכל ולבדוק האם מגיע רכב.

לאור כל המקובץ אני קובעת, כי התאונה התרחשה שעה שהנתבע שהה במכונית כשהדלת פתוחה בזוית מסויימת, דבר המתיישב עם עדות הנתבע, כי נכנס לרכב "רק" כדי לקחת מסמך ומכאן שגם לא התניע את הרכב ולכן סביר שהותיר את הדלת פתוחה ולו לצורך האוורור ברכב שעמד סגור, מתוך מחשבה שהשהות במכונית תהא קצרה. התובע שלא הבחין בדלת הפתוחה פגע בה.

תקנות התעבורה מטילות נטל כבד על נהג המבקש לפתוח את דלת רכבו. כך תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה, קובעת: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך". הגדרת "עובר דרך" בתקנה 1 לתקנות הנ"ל כוללת את המשתמש בדרך לנסיעה.

גם כאשר מדובר בדלת פתוחה, בבחינת "נתון בכביש", מוטלת אחריות על הנהג שמחליט להותיר את הדלת פתוחה ויוצר בכך מפגע מתמשך ומכשול בפני הנהגים העוברים, בפרט כך כאשר מדובר ברחוב צר. פתיחת דלת לכיוון הכביש והשארתה פתוחה שלא לצורך יוצרת סיכון ממשי. הכלל הוא שאין לפתוח דלת הפונה לכיוון הכביש כלל אלא אם הנהג מבקש לרדת מהרכב או לעלות עליו, כך גם מורות תקנות התעבורה.

אשוב ואדגיש, תקנה 80 לתקנות התעבורה מחייבת, כאמור, באחריות את פותח הדלת. מדובר באחריות קפידה. התקנה אינה מבחינה בין פתיחת דלת פתאומית או פתיחת דלת הנמשכת לאורך זמן. המבחן על פי התקנה הנ"ל הוא שפתיחת הדלת לא תפריע לתנועה בכביש ושהפתיחה תהא לאחר הבטחת שלומם של עוברי דרך, מכאן שהאחריות לנקיטת אמצעי זהירות מתאימים חלה בראש ובראשונה על פותח הדלת. מעדות הנתבע עצמו עולה, כי כלל לא הבחין במעבר רכב התובע ובכך חטא הנתבע בשניים - לא רק שיצר סיכון בעצם פתיחת הדלת והותרתה פתוחה משך זמן לא סביר, אלא שלא היה קשוב למה שקורה בכביש, שכן אם היה מבחין ברכב המתקרב, היה יכול לסגור את הדלת דבר שהיה עשוי למנוע את התאונה.

יחד עם זאת, לאור הנסיבות ומדברי הנתבע, עולה שגם הוא לא נהג בזהירות הדרושה, שעה שלא שת ליבו לדלת הרכב הפתוחה, דבר שככל הנראה נבע מכך שהתובע היה עסוק בלתור אחר מקום חניה ולדבריו שלו, הסתכל קדימה (במטרה ככל הנראה לאתר מקום פנוי בין הרכבים החונים) ולא לצדדים.

הנה כי כן, לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזק בכלי הרכב, אני מגיעה למסקנה כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעים כאשר לתובע אשם תורם בשיעור של 30% אחוז.

התובע הגיש חוות דעת שמאי שלא נסתרה על פיה לרכב נגרם נזק בשיעור של 13,411 ₪ (ללא מע"מ), שכ"ט שמאי בסך 1,250 ₪ (ללא מע"מ) וכן נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור של 2,108 ₪ (סה"כ 16,769 ₪). הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי ולא העלו כל טענה קונקרטית בנוגע לנזקים הנתבעים, ומשכך אלו לא נסתרו.

הנתבעת תשלם, איפוא, לתובע סך של 11,739 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה, ושכ"ט בשיעור של 17.6%.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ