ברקוביץ נ' פישמן

החלטה

עיינתי בבקשה של הנתבע לבטל את פסק הדין שניתן נגדו ביום 10.11.2009 וגם עיינתי בתגובתו של התובע ובנוסף לכך שמעתי את הצדדים בבית המשפט בקצרה וכל אחד חזר על בקשתו, דהיינו התובע עומד על דעתו שלא לבטל את פסק הדין ואילו הנתבע מבקש לבטל את פסק הדין.

בבוא בית המשפט להחליט בדבר ביטול פסק דין, עליו להתחשב בשני אלמנטים עיקריים והם: מה היא הסיבה לאי הופעתו של הנתבע לבית המשפט. והאלמנט השני הוא מה סיכויי ההצלחה ומה ההגנה שהראה הנתבע כלפי התביעה עצמה.

הלכה פסוקה היא, שהגם שהאלמנט הראשון של סיבת אי התייצבות לבית המשפט, הוא אלמנט משני, גם אז יש לקחתו בחשבון, אך האלמנט החשוב שיש לתת עליו את הדעת, הוא אלמנט ההגנה, כלומר השאלה האם הנתבע הראה הגנה כלפי התביעה עצמה.

בנסיבות אלה, כל טענותיו של הנתבע הן שהרכב הוא של חברה והוא מסר גם את פרטי החברה לתובע וכך יצא ידי חובה ואין להטיל עליו אחריות לתאונה.

לאחר שבחנתי את טענותיו של הנתבע, הרי שנראה לי שבנסיבות אלה גם אם פסק הדין יבוטל וישמע הדיון לגופו, התוצאה תהא אותה תוצאה של פסק הדין, שכן הנתבע איננו טוען לגופו של עניין ולעצם קרות התאונה אלא שהנתבע סבור שהיה צריך לתבוע את החברה ולא אותו באופן אישי.

טענה זו איננה טענת הגנה, משום שהנתבע הוא זה אשר גרם לתאונה, הוא זה אשר צריך לשאת באחריות, ולא החברה בעלת הרכב, משום שהחברה עצמה לא נהגה ברכב ולא גרמה לתאונה.

לכן בנסיבות אלה, אין לו לנתבע הגנה כלשהי לגופו של עניין ולכן אני דוחה את הבקשה ומשאיר את פסק הדין מיום 10.11.2009 על כנו.

רק משום שאין להוציא מכלל אפשרות שהנתבע סבר שאם הרכב של החברה אין מוטלת עליו אחריות – דבר שלעצמו איננו נכון, החלטתי שלא אחייב אותו בהוצאות.

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תש"ע, 15/06/2010 במעמד הנוכחים.

גדעון ברק, שופט

הוקלד על ידי: אירית שיר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: