אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ברקוביץ נ' גבריאלי

ברקוביץ נ' גבריאלי

תאריך פרסום : 17/04/2011 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
38084-12-09
12/04/2011
בפני השופט:
שושנה שטמר

- נגד -
התובע:
דוד ברקוביץ ע"י עו"ד שפרבר
הנתבע:
שלמה גבריאלי
פסק-דין

פסק דין

ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט שלום בחיפה (כב' השופטת אריקה פריאל) בתיק אז' 21798/04, בו חויב המערער, עורך דין במקצועו, לפצות את המשיב ב-40,000 ₪, בשל רשלנות מקצועית.

רקע עובדתי

1.המשיב היה לקוח של המערער בעניינים שונים. בין יתר השירותים שנתן לו המערער, הוא הגיש בשם המשיב תביעה לפירוק שיתוף בינו לבין בתו בשתי דירות מגורים שהיו בבעלותם. התובענה לפירוק השיתוף הסתיימה בהליך גישור בין המשיב לבתו - בו המערער לא נטל חלק - במסגרתו הגיעו המשיב ובתו להסכמה לפיה הבת רכשה את חלקו של המשיב (75%) בדירה ברחוב יגאל אלון (להלן- "הדירה הראשונה") כנגד ויתורה על חלקה (25%) בדירה ברחוב יואב (להלן- "הדירה השנייה"). המשיב המשיך לפעול בעניין זה בעצמו: פנה לבית המשפט לאישור הסכם זה, ועל פי בקשתו ניתן לו תוקף של פסק דין, דיווח לשלטונות מס שבח על העסקה בינו לבין בתו וקיבל פטור בגינה.

2.המשיב חתם ביום 24/2/03 על זכרון דברים עם אחרים (להלן- "הקונים"), לפיו הסכים למכירת דירתו. זכרון הדברים כלל גם תניית פיצויים מוסכמים של 30,000$ אם העסקה תבוטל על ידי מי מהצדדים. עובר לעריכת ההסכם, לא הודיע המשיב למערער שהוא עומד לחתום על זכרון דברים למכירת דירתו. רק לאחר שהתחייב בזכרון הדברים, פנה אל המערער, וביקש כי יכין הסכם לחתימה על סמך זכרון הדברים. המערער כתב, כפי שהתבקש, הסכם, אשר נחתם ביום 17/3/03 על ידי המשיב והקונים. המערער השאיר בידיו 60,000 ₪ מהתמורה עבור תשלום למס שבח, אולם השומה שהתקבלה הייתה גבוהה בהרבה - 130,000 ₪. המערער פנה אל הקונים בהצעה לבטל את החוזה, אולם הם סירבו לה, ואף המשיב, ששמע על הצעה זו מהקונים, לא הסכים לה.

3.על רקע זה, הגיש המשיב תביעה נגד המערער בבית משפט קמא, לפיה המערער התרשל כלפיו בכך שלא הזהיר אותו שלא ימכור את שתי הדירות תוך פחות מארבע שנים ואף לא הביא לפניו, שישנה אפשרות לבקש פטור ממס שבח על העסקה היקרה יותר. הסעד שהמשיב ביקש היה פיצוי בסך 100,000 ₪.

קביעות בית משפט קמא בפסק הדין הראשון

4.אין זו הפעם הראשונה בה מונחת המחלוקת בין הצדדים בתיק זה לפתחה של ערכאת הערעור. לפסק הדין שלפני, קדם פסק דין של בית משפט קמא מיום 31/1/07 (להלן- "פסק הדין הראשון"), בו נקבעה אותה תוצאה. להלן עיקריו, ככל שהם מתקשרים למחלוקת שלפנינו עתה.

השופטת קבעה שהמשיב החליט למכור את הדירה השניה מבלי להתייעץ לפני הכנת זכרון הדברים עם המערער, ולפיכך הוטל חלק הארי של האשם על המשיב. אולם, נקבע כי גם למערער חלק באחריות, שכן ""גם התנהגות הנתבע, שפעל לביטול העסקה מיד לאחר חתימת החוזה אז ניסה להתיר את הסבך אליו נקלע התובע בעקבות חתימתו על זכרון הדברים מעידה על מודעותו לנושא מס שבח". אדגיש, כי בית משפט קמא לא קבע איזו עצה נתן המערער לתובע – האם הסביר לו שיש להמנע ממכירת הנכס כל עוד לא עברו ארבע שנים מיום ההסכם למכירת הדירה הראשונה, או שהתייחס באופן כללי לכך שיש או אין חבות במס שבח. עוד ביססה השופטת קמא את אחריות המערער, בכך שידוע כי המשיב הוא אדם דעתן ועצמאי, שאינו שומע לאזהרותיו של המערער. לכן, משידע המערער, שעצותיו נופלות על אזניים ערלות, אסור היה לו להסתפק באמירות בעל פה והיה עליו לוודא שהנחייתו תובן על ידי המשיב כהלכה. הדרך הנכונה לעשות זאת, כך קבעה השופטת, היתה להעלות את תוכן הייעוץ על הכתב. בכך שהמערער הסתפק במתן ייעוץ בעל פה בלבד, למרות שידע שהמשיב לא מתכוון לשעות לעצותיו, ישב באפס מעשה, ורק לאחר שנגרם כבר הנזק, ניסה להקטינו באמצעות ביטול העסקה, התרשל המערער. נקבע כי על המערער לשאת ב- 40% מהנזק והוא חוייב לשלם למשיב 40,000 ₪.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

5.על פסק הדין הראשון הוגש ערעור בע"א 4257/07 (בהרכב השופטים סגן הנשיא גינת – אב"ד, שטמר ובר-זיו). בפסק הדין של ערכאת הערעור, מיום 18/5/08, נכתב כי השאלה העומדת על הפרק אינה אם הייעוץ ניתן בעל פה או בכתב, אלא אם עמד המערער ברמה המקצועית הנאותה בשירות שנתן למשיב, ואם מסר לו בזמן אמת את המידע הדרוש לגבי החיובים האפשריים במס שבח. השאלה העובדתית העיקרית - אם אכן הזהיר המערער כיאות את המשיב - לא הוכרעה על ידי בית משפט קמא. ערכאת הערעור לא קיבלה את הנמקת השופטת קמא להטלת אחריות על המערער, לפיה גם אם הזהיר המערער את המשיב, אזהרה זו ניתנה בעל פה בלבד. אם ניתן להבין כי נקבע שניתנה אזהרה על ידי המערער אולם זו ניתנה בעל פה, לא ניתן לקבוע אשם תורם, משנושא הכתב ראייתי בלבד.

הדיון הוחזר לבית משפט קמא על מנת לפסוק בשתי שאלות עובדתיות, שההרכב סבר שהן בעלות משקל מכריע ושלא נמצא להן התייחסות בפסק הדין הראשון:

"א. האם הזהיר המערער את המשיב, כי מכירת הדירה השנייה כפופה למס שבח?

ב. אם אכן הזהיר המערער את המשיב, האם המערער רק הזכיר את עניין מס השבח כנושא כללי או פירט באופן חד משמעי, כי יש לחכות 4 שנים בין מכירת דירה ראשונה למכירת דירה שנייה (כקבוע בחוק)?".

פסק הדין נשוא הערעור

6.לאחר השלמת ראיות על ידי הצדדים בבית משפט קמא, ניתן פסק הדין נשוא הערעור (להלן- "פסק הדין") ביום 9/11/09. השופטת לא האמינה לגרסת המשיב לפיה באף הזדמנות המערער לא הזכיר את נושא המיסוי, שכן – כקביעת בית משפט קמא - הצדדים היו בקשר רצוף, והמשיב נהג להיוועץ במערער לפני שנקט בצעד כלשהו. עוד העירה השופטת, כי אין להניח שעורך דין לא יהיה מודע לחיוב במס שבח כשנמכרת דירה שנייה תוך פחות מארבע שנים. אולם המערער הזכיר את נושא המיסוי באופן כללי אגב שיחות עם התובע בנושאים אחרים, ולא במסגרת ייעוץ משפטי. לא ניתנה אזהרה מפורשת, שאם יתקשר בחוזה מכר שני לפני תום ארבע שנים מהמכירה הראשונה, יחויב במס שבח, שאף יהיה גבוה, שכן הדירה השנייה יקרה יותר מהראשונה. עוד קבעה השופטת, שבשל אישיותו של המשיב, כשהמערער ידע כי לא ישעה לעצותיו ויתכן שדבריו לא יובנו כהלכה, לא די היה באמירה בעל פה. היה עליו להעלות את תוכן הייעוץ על הכתב כאמצעי זהירות, המבטיח כי העצה הובנה כהלכה.

תוצאות פסק הדין נותרו כפי שהיו בפסק הדין הראשון, חיוב המערער ב-40,000 ₪ נכון ליום 13/12/04.

טענות הצדדים

7.המערער חולק על קביעתו של בית משפט קמא כי היה עליו להסיק, שייתכן שדבריו למשיב לא יובנו כהלכה, בשל אופיו של המשיב. לעמדתו, הוא מסר את המידע הדרוש למשיב ולכן אין להטיל עליו אשם, ואין נפקא מינה אם מסירת המידע נעשתה בעל פה או בכתב.

הקביעה העובדתית היא שהמערער הזהיר את המשיב, אולם האחרון החליט לבצע את העסקה באופן עצמאי. מערכת היחסים בין הצדדים התאפיינה בכך, שהמערער נתן ייעוץ למשיב, והמשיב מתעלם מייעוץ זה. משנקבע כי נושא המיסוי עלה בשיחות בין הצדדים, ברור שהמדובר הוא חוסר הפטור ממס שבח. כן טען המערער שיש לתת משקל גם ללחץ הכבד בו היה נתון המשיב מכיוון שלא יכול היה להמשיך ולהתגורר בדירתו בשל מדרגות שבה ועקב מצב בריאותו, מה שהוביל אותו למכירת דירתו על אף המידע שקיבל מהמערער.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ