אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ברפז נ' פלס

ברפז נ' פלס

תאריך פרסום : 24/03/2013 | גרסת הדפסה
רת"ק
בית המשפט המחוזי באר שבע
4986-01-13
17/03/2013
בפני השופט:
יעל רז-לוי

- נגד -
התובע:
אריה דוד ברפז
הנתבע:
ישראל חיים פלס
פסק-דין

פסק דין

א. רקע וטענות הצדדים

1.המשיב שימש בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל חברת "גני עומר בע"מ" שהינה חברה לדיור מוגן (להלן: "החברה"), ואילו המבקש, אשר מתגורר בדיור המוגן במקום, שימש כחבר וועדת הביקורת אשר מונתה על ידי האסיפה הכללית. המשיב הגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות כנגד המבקש בגין עוולה של לשון הרע, זאת על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

בתביעה נטען על ידי המשיב, כי במהלך האסיפה הכללית של החברה אשר התקיימה ביום 15.3.12, העביר המבקש לנוכחים באסיפה ולמבקר הפנים של החברה שני מסמכים אותם כתב, לפיהם קיים חשד כי המשיב מעל בכספי החברה; כי המשיב ביצע עבירה פלילית של רישום כוזב בספרי מעביד וגניבה ממעביד, וכי המשיב השמיד את כל תעודות המשלוח של קבלת הסולר, עניין המהווה עבירה פלילית. בסיום המסמך כינה המבקש את המשיב "עבריין".

המבקש מנגד הגיש בקשה למחיקת התובענה לחילופין להעברתה לבית המשפט המוסמך, בה טען כי הסמכות הייחודית לדון בעניין זה מסורה לבית הדין לעבודה, זאת על פי סעיף 24(א)(ד1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), שכן מדובר בתובענה של עובד נגד מעביד או נושא משרה שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק לשון הרע. לחילופין נטען, כי מדובר בענייו אזרחי לפי חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן:"חוק החברות"), לפיכך בהתאם לסעיף 40(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד -1984 הסמכות העניינית הייחודית מסורה לבית המשפט המחוזי.

עוד עתר המבקש, אשר גילו למעלה מ- 85 שנה, לאפשר לו להיות מיוצג על ידי עורך דין, אך בית המשפט דחה את בקשתו.

לגופם של דברים טען המבקש להגנתו, כי הדברים המיוחסים לו נאמרו באסיפה הכללית ובמסגרת תפקידו, וכי כל מעשיו היו במסגרת כהונתו כחבר וועדת ביקורת, בה נדרש לבדוק את תפקודו של המשיב, ובדיקה זו העלתה ממצאים בעייתיים לגבי המשיב. כל הממצאים שהועברו הינם בבחינת דו"ח לגיטימי ומחייב של וועדת הביקורת לאסיפה הכללית, ומחובתו היה להעביר את דבריו אף למבקר החברה. עוד ציין המבקש כי הדו"ח לא חולק באסיפה הכללית. מכאן טען המבקש כי עומדות לו הגנות בהתאם לחוק איסור לשון הרע – הגנת "אמת דיברתי" (סעיף 14) והגנת "תום הלב" (סעיף 15) בנסיבות ס"ק 2 – בשל כך שהיחסים בינו לבין האדם אשר כלפיו הופנה הפרסום, הטילו על המפרסם חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות זאת; בנסיבות ס"ק 4 ו- 7 בשל כך שהפרסום הוא הבעת דעה; בנסיבות ס"ק 8, בשל כך שהפרסום היה בהגשת תלונה על נפגע כשהאדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע או תלונה לרשות מוסמכת לקבל תלונות.

בהחלטת ביניים מיום 2.8.2012, דחה בית המשפט קמא את טענות המבקש באשר להיעדר סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות לדון בתביעה תוך ששלל טענת המבקש כי הפורום הנכון הוא בי"ד לעבודה או בית המשפט המחוזי, וקבע כי המבקש ישא בהוצאות המשיב בגין הבקשה בסך של 3,000 ₪.

2.לגופם של דברים, בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיב וקבע בפסק דינו כי המבקש פרסם מסמך שיש בו לשון הרע כלפי המשיב וכי ביצע כלפיו עוולה של לשון הרע. בית המשפט אף קבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי אמת דיבר ושלל את ההגנות הנוספות להן טען המבקש, וקבע כי המבקש ישלם למשיב פיצוי בסך של 15,000 ₪.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

3. בבקשת רשות ערעור חזר המבקש על טענתו, כי בית המשפט לתביעות קטנות נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שכן הסמכות נתונה לבית הדין לעבודה ולחילופין לבית המשפט המחוזי, וכי שגה בית המשפט כאשר פסק הוצאות למבקש בסך של 3,000 ₪ כאשר דחה בקשתו לסילוק על הסף. לגופו של עניין טען המבקש, כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי המבקש ביצע עוולה של לשון הרע; כי אין זה ברור מפסק הדין כיצד קבע בית המשפט מחד שלא הוכח שהמכתב (שהוא המהווה על פי הנטען את לשון הרע) הועבר לנוכחים באסיפה הכללית, ומאידך קבע כי היה פרסום לשון הרע; כי לא היה מקום להתעלם מעדות המבקש ומעדות יו"ר ועדת הבקורת שהובא על ידו ביחס לבעייתיות בהתנהלות המשיב ולכך ששלח ידיו בכספי החברה; כי בית המשפט לא ייחס משקל להתנהגותו ומחדליו של המשיב אשר בחר לא להשיב לממצאי ועדת הביקורת; כי בית המשפט מנע מהמבקש להוכיח טענותיו וכי בית המשפט התעלם לחלוטין ממקצועו של המבקש ומתפקידו כחבר בועדת ביקורת, וכי לא היה מקום לפרש את אמירתו למשיב כי הוא "עבריין" באופן שנעשה על ידי בית המשפט.

מנגד טען המשיב, כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ניתן בסמכות וכי אין סמכות עניינית לבית הדין לעבודה או לבית המשפט המחוזי; כי בית המשפט שלערעור יתערב בפסיקת הוצאות רק במקרים נדירים ואין זה מן הראוי להתערב במקרה זה, מאחר שמדובר בהחלטה מוצדקת וראויה; כי טענותיו של המבקש הינן בגדר השגות על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא כאשר בית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח את הגנתו, ועל כן אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדתיות של בית המשפט דלמטה. באשר לטענת המבקש ביחס לקביעת בית המשפט כי לא הוכח שהמסמך הועבר לנוכחים באסיפה הכללית, צויין כי די בהעברת המסמך לאדם אחד, ובעניינו המסמך הועבר למבקר החברה.

ב. דיון והכרעה

4.ידוע כי תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי הליך מהיר ולא יקר, וזאת, בכדי למנוע הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים. כפועל יוצא מתכלית זו, הותרה סטייה מדיני הראיות ומן הפרוצדורה הנהוגה במסלולי התביעה הרגילים [סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק בתי המשפט") וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז – 1976].

5.כמו כן נקבע כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט). על כן ובשים לב למיוחדות ההליך ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות נקבע, כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, אלא מקום בו ישנה טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, או סוגיה עקרונית שבאה לא אחת לפתחו של בית משפט לתביעות קטנות.

6.במקרה דכאן, לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא, בכתבי הטענות, בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, מצאתי כי יש מקום לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, שכן לא היה מקום לקיום הדיון במסגרת הליך של תביעה קטנה.

7.באשר לטענות חוסר הסמכות שהועלו על ידי המבקש, הרי אין בידי לקבל את טענת המבקש שהסמכות לדון בתובענה הינה לבית הדין לעבודה ולחילופין לבית המשפט המחוזי.

סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה קובע: "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות העובדים;"

המבקש מציין בבקשתו (סעיף 4 לבקשת רשות הערעור) כי הוא בעל מניות בחברת "גני עומר" וכי החל מספטמבר 2011 שימש אף כחבר וועדת הביקורת. מכאן, שהמבקש אינו נכנס לתחומו של הסעיף שכן לא ניתן להגדירו כעובד, נציג ארגון עובדים, כמעביד או כנושא משרה. על כן, פשיטא כי לבית הדין לעבודה אין סמכות ייחודית לדון בתובענה.

אין בידי לקבל אף טענת המבקש, כי מדובר בסמכות ייחודית של בית המשפט המחוזי מכוח סעיף 40(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, מאחר שאין המדובר בעניין אזרחי לפי חוק החברות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ