ברנע ואח' נ' סמוכה

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב שניתנה במהלך דיון ביום 28.6.10 (כב' השופטת חנה ינון, שופטת בכירה) בה הוחלט, כמצויין בבר"ע כי המבקשים (התובעים) "אינם רשאים לחקור בעדות ראשית את הגברת בילו על התחייבות ועל התצהיר שנתנה". כמו כן, על החלטה מיום 28.6.10 אשר מנעה מהמבקשים, כמצויין בבר"ע "לתקן בתצהיר עדות ראשית מילים שנשמטו ממנו בטעות סופר בכל הקשור לפירוט הנזקים שנטענו בכתב התביעה".

הבר"ע הועברה לטיפולי לאחר שכב' השופטת ברוש יצאה לגימלאות.

לטענת המבקשים ההחלטה לאסור עליהם לחקור את הגב' בילו בחקירה ראשית אינה מנומקת ועומדת בניגוד להחלטת כב' השופט אביגיל כהן מיום 16.12.10 אשר קבעה כי עדותה וחקירתה של הגב' בילו נחוצה.

בנוסף, טענו המבקשים כי בית המשפט שגה כאשר מנע מהם לתקן בתצהיר עדות הראשית של המבקש 1 מילים שנשמטו ממנו בטעות סופר המפנים לפרק הנזקים שבכתב התביעה (אשר לא צורף לבר"ע). לטענתם החלטה זו מייתרת את המשך ניהול ההליכים וגורמת להם נזק בלתי הפיך מאחר וכל תביעתם מתבססת על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרת התחייבות המשיב וברי כי הם לא וויתרו על הנזק.

עיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 28.6.2010 אליו הפנו המבקשים ושצורף נספח ב' לבר"ע, אולם לא מצאתי החלטה פורמאלית לא כל שכן החלטה מנומקת הדוחה בקשה לתקן את תצהיר המבקש 1. כל שנאמר בפרוטוקול בנושא זה, במהלך חקירת המבקש, הוא כדלקמן:

"ש: כתוב כאן: "החותם מצהיר כי בדק ... ואת זכויותיה של הגב' בילו" - כתוב כאן שבדקת. האם אתה מסכים איתי שזה מה שכתוב והאם בדקת?

- לאחר הפסקה, בית המשפט נותן החלטה -

ב"כ התובעים:

לאחר שבית המשפט נתן החלטה בהפסקה לגבי סירוב להוסיף לתצהיר התובעים חלקים נוספים, הנני מבקש לעכב את הדיון מתאימה ולאפשר לי להגיש בר"ע מתאימה, מאחר ואין תועלת בדיון שבו נזקים שנרשמו בכתב התביעה לא יוכלו להיכלל בתצהיר העדות הראשית, ואני גם מבקש לאפשר לי, בנפרד, לתקן את תצהיר העדות הראשית בטרם יהיה עיוות דין במשפט.

...

לבקשת עו"ד בית און, ב"כ התובעים, אאפשר חקירת התובע בחקירה נגדית עד פרק קיום הנזקים הנטענים. המשך החקירה יהא תלוי בתוצאות הבר"ע, אשר ב"כ התובעים מתכוון להגיש על החלטתי מהיום. 28/6/10, המסרבת הוספת תוספת לתצהיר העדות הראשית של התובע".

במקרה דנן, להלן נושא א, יש קושי להתחקות אחר שיקול הדעת שהפעילה הערכאה הדיונית משלא קיימה לכאורה את חובת הנמקה בפירוט הנדרש, חובה המעוגנת בתקנה 192 לתקנות סד"א ובפסיקה. כאמור, לא מצאתי בפרוטוקול החלטה פורמאלית המבהירה מתוכה את הטעמים שלא להתיר את תיקון תצהירו של המבקש 1, אלא כדברי ביהמ"ש שבמהלך הדיון, ולא ניתן להבין מתוכם מה היו נימוקי ביהמ"ש שלא להתיר את התיקון האמור. גם לא נאמר שהוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול בעניין זה.

בכל הנוגע הנוגע להחלטה לאסור על ב"כ המבקשים לשאול את עדת התביעה גב' בילו שאלות בעניינים מסויימים, להלן נושא ב', על פניו זו אינה ממין ההחלטות לגביהן תינתן רשות ערעור. בהתאם לסעיף 1 (5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009, לפיו לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, ושאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של התנגדות בעניין זה, למעט החלטה על דחיית בקשה לזמן עד או להגיש ראיה, או החלטה בעניין בקשה לעדות מוקדמת".

ממילא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים הנוגעים לניהול הדיון שקבעה הערכאה הדיונית, ובפרט בעניינים דוגמת שאלות המוצגות לעדים. זאת ועוד, עיון בפרוטוקול מעלה על פניו כי בית המשפט לא אסר לחקור את העדה גב' בילו בחקירה ראשית, כפי שטוענים המבקשים, אלא קבע כי אין לשאול אותה שאלות הנוגעות לחסיון בהתייחס לקשריה המקצועיים עם המשיב (הנתבע) עו"ד ציון סמוכה, והיא אף נחקרה על ידי ב"כ המבקשים בחקירה ראשית על עניינים שונים. לציין, שהערכאה אשר נתנה את החלטת הביניים רשאית לשנותה אם חל שינוי בנסיבות או אם נתנה החלטה מוטעית (ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי פ"ד נו(4) 505), ומפרוטוקול הדיון עולה לכאורה כי החלטת כב' השופטת כהן הנ"ל אשר התירה את זימון העדה ניתנה מבלי שניתנה התייחסות גב' בילו לכך ומבלי שויתרה העל חסיונה.

לאור האמור לעיל אני ממליצה לצדדים להסכים להחזיר את עניין נושא א לבית משפט קמא על מנת שתינתן החלטה כדבעי בכל הנוגע לבקשה לתיקון התצהיר כאשר בית משפט קמא אינו קשור להחלטתו הקודמת , ואילו נושא ב ההחלטה שלא להתיר לחקור את גב' בילו בעניינים הנ"ל תישאר על כנה. כך יחסך זמן וימנעו הוצאות מיותרות. הצדדים יודיעוני דבר בתוך 10 ימים מהמצאת החלטה זו.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"א, 11 מאי 2011. המזכירות תודיע לצדדים.