אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ברו ואח' נ' בית חולים אסותא תל אביב ואח'

ברו ואח' נ' בית חולים אסותא תל אביב ואח'

תאריך פרסום : 04/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
28530-04-10
29/05/2013
בפני השופט:
עירית כהן

- נגד -
התובע:
1. מוסא ברו
2. מרגלית ברו
3. חדר בלו
4. מאהא ברו
5. נאדיה ברו
6. עיסא ברו
7. סאוואן ברו

הנתבע:
1. בית חולים אסותא תל אביב
2. ד"ר אוריאל ולד רופא מנתח – עניינו הסתיים
3. ד"ר קלייטמן איגור

החלטה

בפניי בקשת הנתבעים 1 ו- 3 לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

עניינה של התביעה ברשלנות רפואית המיוחסת לנתבעים, ואשר לפי הנטען הובילה למותו של המנוח ברו מאהר מוסא לאחר ניתוח שעבר אצל הנתבע 1. על פי כתב התביעה מותו של המנוח נגרם עקב רשלנותו של הנתבע 3, ד"ר קלייטמן איגור, אשר היה הרופא המרדים בניתוח.

לטענת הנתבעים, התובעים הינם תושבי העיר רמאללה, המצויה בשליטת הרשות הפלסטינית, ונחשבים על פי הוראות החוק והפסיקה כתושבי חוץ הנעדרים נכסים בשטח ישראל. התובעים אף לא ציינו בתביעתם את כתובת מגוריהם כקבוע בחוק בתקנות, ובשני נימוקים אלה די על מנת לחייב את התובעים בהפקדת ערובה.

עוד לטענת הנתבעים, עיון בטענות התביעה ובאופן התנהלות ההליך מלמדים שסיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים. התביעה מתנהלת במשך למעלה מעשר שנים, כאשר התביעה המקורית הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכבר בדיון הראשון עלה הקושי שיש לתובעים בעניין הערכת מצבו של המנוח לפני הניתוח וסיכויי שיפור מצבו אילו בוצע הניתוח, עובדה המטילה בספק רב את סיכויי התביעה להתקבל.

התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, טענת הרשלנות מגובה בחוות דעת של מומחה בעל שם בתחום ההרדמה, ולכן סיכויי התביעה גבוהים. עוד לטענתם, מדובר בתביעה לנזקי גוף, ומשום כך אין לנעול את שערי בית המשפט בפני התובע, אפילו אם היה חסר אמצעים.

התובעים מתייחסים לטענת הנתבעים וטוענים כי גם אם ישנה טענת הגנה לפיה מצבו הרפואי של המנוח בעת שהגיע לבית החולים היה כזה שגם אם מותו נגרם כתוצאה מרשלנות בניתוח הנזק שנגרם הוא קטן יחסית, הרי טענה זו לא הוכחה וקיימים נזקים נוספים של התובעים, מעבר לאלו הכרוכים בכושר עבודה, לרבות עוגמת נפש וכאב וסבל.

דיון

אין מחלוקת על כך שהתובעים מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. התובעים אף לא הצביעו על נכסים שלהם בישראל, מהם ניתן יהיה לגבות כספים במקרה שיחויבו בהוצאות הנתבעים.

עם זאת, כפי שנפסק ברע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 27.6.10) ובפסקי דין נוספים אשר אליהם הפניתי בהחלטתי מיום 13.3.12 בבקשה להפקדת ערובה שהגיש הנתבע 2, לא די בהיותו של התובע תושב חוץ על מנת לחייבו בהפקדת ערובה אלא יש לשקול, בין היתר, גם את סיכויי ההליך ומורכבותו, שיהוי בהגשת התובענה ומצבו הכלכלי של התובע.

התובעים הגישו כראיה מטעמם את חוות דעתו של ד"ר קורט סיימון. הנתבעים 1 ו- 3 הגישו את חוות דעתו של ד"ר פנחס הלפרן.

ד"ר סיימון קובע בחוות דעתו כי ניהול ההרדמה עובר לניתוח של המנוח היה רשלני, וכי רופא אחר היה נוהג אחרת מכפי שנהגו במקרה של המנוח. לפי חוות הדעת:

הרופא מרדים אמור היה לבדוק את המנוח לפני הניתוח.

הרופא המרדים אמור היה להכניס צנתר תוך ורדי מרכזי על מנת לבדוק ולמדוד את המצב התת נפחי.

לאחר שינוי בתנוחה של המנוח, צריך היה המרדים להיות ער לאפשרות של בריקרדיה וירידה בלחץ הדם.

המרדים אמור היה לתת אטרופין בזמן אינדוקציה להרדמה כדי למנוע בריקרדיה שעלולה לקרות במהלך שינוי תנוחה, במיוחד בחולים כמו המנוח.

עוד לפי חוות הדעת, לו היה הרופא המרדים מבצע את כל הפעולות המפורטות לעיל, הייתה אפשרות למניעת דום הלב, שכאשר נגרם לא ניתן היה להחיות את המנוח.

ד"ר הלפרן קובע בחוות דעתו כי הטיפול בוצע כמקובל אולם אירע סיבוך. לפי חוות הדעת מהלך העניינים לא ניתן היה לחיזוי מראש ולא ניתן היה למנוע אותו, ומשהתרחש הסיבוך, המנוח טופל באורח סביר על ידי צוות מיומן ובעל הכישורים הדרושים. בהתייחסו לטענות מומחה התובעים כתב ד"ר הלפרן, בין היתר, כי המנוח נבדק על ידי רופא מיומן עובר לניתוח, גם אם לא היה רופא מרדים; נעשו בדיקות טרום ניתוחיות של המנוח על ידי ד"ר בן דוד, עוזרו של המנתח ולא הייתה הצדקה להכניס צנתר.

יחד עם זאת, מחוות דעתו של ד"ר הלפרן עולה, בין היתר, כי המנוח אכן לא נבדק על ידי רופא מרדים עובר לניתוח (אלא על ידי רופא מיומן אחר); לא הוכנס צנתר; הרופא המרדים העריך את המנוח בדרגת סיכון 2 לפי סיווג ASA כאשר לכאורה הוא היה בדרגת סיכון 3 והמנוח קיבל ואליום ללא התייעצות עם הרופא המרדים.

המומחים טרם נחקרו וטרם נשמעו הראיות, אולם בנסיבות המקרה, כאשר המנוח נפטר בעקבות הניתוח וישנן טענות ראויות לבירור, אין מקום לחייב את התובעים בהפקדת ערובה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ