אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בקשה לביהמ"ש לענייני משפחה לפסול עצמו מלדון בהליכים בין הצדדים

בקשה לביהמ"ש לענייני משפחה לפסול עצמו מלדון בהליכים בין הצדדים

תאריך פרסום : 11/09/2007 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
4186-07
06/09/2007
בפני השופט:
כבוד הנשיאה ד' ביניש

- נגד -
התובע:
פלונית
הנתבע:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלונית
4. כונס הנכסים עו"ד עמוס צדיקה

פסק-דין

           ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ר' ברגמן) מיום 19.4.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 3362/01 ותמ"ש 3363/01.

1.        בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי (ת.א. (ת"א) 257/90) נקבע כי על המערערת ומשיב 1 (להלן: המשיב), בני זוג לשעבר, חלה הלכת השיתוף, ולכן זכאית המערערת למחצית נכסי המשיב נכון ליום הפירוד. כיוון שביום הפירוד היו רשומים על שם המשיב 3/16 מזכויות בנחלה מסוימת (להלן: הנחלה), נקבע כי המערערת זכאית למחצית מאלה. בנוסף נקבע, כי אף שמשיבים 2 ו-3 נתנו חלקיהם בנחלה למשיב במתנה, העברת הזכויות טרם הסתיימה ברישום, ומסיבה זו לא ניתן לקבוע ממצאים ביחס אליהם בהליך שהתנהל נגד המשיב בלבד. בעקבות פסק הדין הגישה המערערת לבית המשפט לענייני משפחה בקריות תביעה בה עתרה להצהיר כי משיבים 2-3 העבירו את חלקיהם בנחלה במתנה למשיב, ולכן אף שחלקיהם אינם רשומים על שמו, זכאית המערערת למחציתם (תמ"ש 3362/01). בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המערערת בפסק דין מיום 8.5.2005. בפסק הדין נקבע כי המערערת כבולה להחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינה הן ביחס לחזית המריבה שבינה לבין המשיב, והן ביחס לממצאים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למעמדה של עסקת העברת הזכויות בין משיבים 2 ו- 3 למשיב. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, הן מטעמי מעשה בית דין והן לגופו. בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת לבית המשפט העליון התקבלה באופן חלקי: בפסק דין מיום 27.12.2006 נקבע כי בתי המשפט דלמטה לא התייחסו אופרטיבית לעובדה שנכון ליום הפירוד היו בידי המשיב זכויות נוספות, אובליגטוריות, מכוח העברת זכויותיהם של משיבים 2 ו- 3 בנחלה למשיב במתנה, שגם עליהן צריך היה לכאורה להחיל את חזקת השיתוף. נקבע כי בהתאם לעקרונות הלכת השיתוף, כשם שהמערערת היתה זכאית למחצית מהזכויות הרשומות, כך היתה זכאית למחצית מהזכויות שהועברו בהסכמי המתנה. בנסיבות אלו נקבע כי אין מנוס מהחזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה, שידון בשאלות הבאות: מה הן הזכויות שהועברו מהמשיבים 3-2 למשיב במסגרת הסכמי המתנה; האם המשיב 2 חזר בו כדין ממתנתו; והאם וכיצד יש להחיל על זכויות אלה את הלכת השיתוף ביחסים שבין המשיב למערערת.

2.        משהושב הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, הגישה המערערת, ביום 31.1.2007, בקשה לבית המשפט לפסול עצמו מלדון בהליכים שבין הצדדים. לטענת המערערת, עילות הפסלות הגם שקמו לאורך תקופת התמשכות ההליכים, התגבשו למעשה בפסק הדין של בית המשפט העליון, אשר נגע לתמ"ש 3362/01, ובהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 27.12.2006 בתמ"ש 3363/01, לפיה נדחתה בקשת המערערת לבטל מינויו של כונס נכסים אותו מינה בית המשפט לנחלה. את בקשתה סמכה המערערת, בין היתר, על הטענה כי רוב בקשותיה בתיקים נדחו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ואילו בקשות המשיבים התקבלו ללא עוררין, וללא התייחסות לנימוקי התנגדותה של המערערת. בנוסף, ייחסה המערערת מידה של עוינות כלפיה, באופן שיש בו, לטעמה, כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. עוד נימקה המערערת את בקשתה בטענה כי בית המשפט לענייני משפחה קבע בפסק הדין מיום 8.5.2005 כי הוא אינו מאמין לה. המערערת טענה כי מדובר בהתרשמות אישית, אשר לא נשענה על ראיות כלשהן, ומטרתה היתה להטיל בה דופי בפני ערכאת הערעור. בנוסף טענה המערערת כי הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין מיום 8.5.2005 אינם מתיישבים עם המסמכים שהוצגו בפני בית המשפט ומקימים חשש למשוא פנים בהמשך הדיון בפני בית המשפט. עוד נימקה המערערת את בקשתה בטענה שבית המשפט נתן יד להתעמרות המשיבים במערערת, על ידי התעלמותו מהמידע העובדתי שהובא לידיעתו אודות מעשי המשיבים. כמו כן טענה כי בית המשפט התייחס בשוויון נפש להשמצות חוזרות של הכונס, ובכך נתן להשמצות אלה לגיטימציה, והתעלם מהפרות הכונס את החלטות בית המשפט. המערערת סברה כי התנהלות זו של בית המשפט מלמדת כי קבע עמדה חד צדדית נחרצת בעד כונס הנכסים והמשיבים המיוצגים על ידו, וכנגד המערערת. משיבים 1, 2 ו-4 טענו כי יש לדחות את הבקשה.

3.        בית המשפט, בהחלטה מיום 19.4.2007, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי הטענה לפיה רוב בקשות המערערת נדחו על ידי בית המשפט אין בה, כשלעצמה, טעם לפסלות. זאת כיוון שעל פי ההלכה גם אם מדובר במספר רב של החלטות אין מסיקים מחיבורן האריתמטי קיומו של משוא פנים, ורק במקרים נדירים ביותר יקבע קיומו של משוא פנים מחמת פסיקה חוזרת ונשנית נגד בעל דין. צוין כי הדרך להשיג על החלטות דיוניות היא במסגרת ערעור, כפי שאכן פעלה המערערת מספר פעמים. עוד נקבע כי העובדה שבית המשפט ידרש לדון בתיק לאחר שניתן פסק דין אינה עילה לפסילה, מה גם שערכאת הערעור לא קבעה כי התיק ישמע בפני שופט אחר. אשר להתבטאויות בפסק הדין מיום 8.5.2005, הנוגעות לעדות המערערת, ציין בית המשפט כי הוא אינו סבור כי ידרש לשאלת מהימנות, כיוון שהשאלות שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון הן שאלות משפטיות, ולכן אין חשש למשוא פנים. בנוסף קבע בית המשפט כי לעמדתו אין בפסק הדין מיום 8.5.2005 קביעות עובדתיות המקימות חשש ממשי למשוא פנים. לבסוף נקבע כי פסק דין זה ניתן בהתייחס למחלוקת שונה מזו שהוגדרה בפסק דינו של בית המשפט העליון, כך שמסגרת הטיעון הטעונה הכרעה כעת אינה דומה לזו שהניבה את פסק הדין מיום 8.5.2005. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסלות ומדגישה כי לאורך השנים בהן התנהלו הליכים בעניינם של הצדדים בפני בית המשפט לענייני משפחה, התעלם בית המשפט מראיותיה וטיעוניה של המערערת, הפגין כלפיה עוינות והכריע כנגדה. נטען כי לא ניתן להסביר התעלמות בית המשפט מטיעוני המערערת בטעות או שגגה שיפוטית, אלא רק בגיבוש עמדה סופית ובהתנהלות הנגועה באפשרות ממשית למשוא פנים. לטענת המערערת, כבר עובר למתן פסק הדין מיום 8.5.2005 סבר בית המשפט כי מעשה בית דין חוסם את דרכה של המערערת מפני כל טיעון ו/או דיון חוזר בהיקף זכויותיה, ולכן נעל דלתו ודעתו מפני כל טיעון שטענה בפניו המערערת. בנסיבות אלו, טוענת המערערת, כי בלתי אפשרי שבית המשפט ינהל את הדיון לאחר חזרתו אליו בהתאם להחלטת בית המשפט העליון.

4.        לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, עיון בטענות המערערת מעלה כי לדעתה נוצרו עילות הפסלות לאורך השנים בהן התנהלו ההליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה, ואולם אז לא הגישה המערערת בקשת פסלות. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 13.1.1998). לכן, ככל שהמערערת מבססת את בקשת הפסלות על אותן טענות הנוגעות לעניינים שאירעו במהלך השנים שקדמו להגשת הבקשה, הרי שבהקשר זה הוגשה הבקשה בשיהוי ניכר.

5.        גם לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי יש מקום לפסול את בית המשפט מלדון בעניינם של הצדדים. הלכה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא שנית בפניו עקב התערבות ערכאת הערעור (ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שרותי תיירות בע"מ (לא פורסם, 26.8.1999); ע"א 5660/05 ישיבת הפקדתי שומרים ירושלים נ' שליט (לא פורסם, 25.1.2006); ע"פ 9091/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.1.2006); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 265, 272 (2006)). זאת במיוחד, כאשר התיק הוחזר לבית המשפט על מנת לדון בסוגיות בהן לא דן קודם לכן (ע"א 9696/02 ד"ר קנול נ' עזבון המנוח משה ישי ז"ל (לא פורסם, 18.12.2002)). השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדיון "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3)573 (1994)). זאת ועוד, כבר נפסק כי החזרת התיק לאותו שופט שדן בו בסיבוב הראשון מקובלת ואינה פוסלת את השופט כל עוד לא קבעה ערכאת הערעור אחרת (ע"פ 139/87 אלחמידי נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום, פ"ד מא(1)660 (1987)).

6.        במקרה הנוכחי קבע בית המשפט העליון כי בפסקי הדין של הערכאות דלמטה נפלה טעות משפטית, והתיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה בצירוף הנחיות ברורות לגבי השאלות המשפטיות הטעונות בירור, אשר לא נדונו ולא הוכרעו על ידי בית המשפט בפסק דינו מיום 8.5.2005. השאלות בהן נדרש בית המשפט לענייני משפחה לדון כעת הן שאלות בהן הוא טרם קבע ממצאים עובדתיים או משפטיים כלשהם, שכן הוא לא דן לגופו של עניין בסוגיית חלוקת הזכויות האובליגטוריות של המשיב בנחלה, כפי שאף ציין בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות. לכן, אין יסוד לטענה כי בית המשפט גיבש דעתו בשאלות הנתונות להכרעה בפניו כעת, באופן המעיד כי דעתו של בית המשפט "ננעלה". כיוון שהשאלות שהועמדו לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה עיקרן במערכת היחסים שבין המשיב למשיבים 2 ו-3, הרי שגם העובדה שנקבעו ממצאי מהימנות לגבי המערערת בפסק הדין מיום 8.5.2002, אין בה כדי להעיד כי בית המשפט לא יוכל להכריע בשאלות העומדות בפניו כעת ללא משוא פנים. יש לזכור כי מדובר בשופטת מקצועית, שחזקה עליה כי תקבל על עצמה את ההנחיות של בית המשפט העליון ותפעל על פיהן, תוך התנתקות מהחלטתה הראשונית, שנבעה לכאורה מטעות משפטית גרידא.

7.        בסופו של דבר, נראה כי בקשת הפסילה נובעת, רובה ככולה, מחוסר שביעות רצון המערערת מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול ההליך על ידו. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006). לעניין אופן ניהול ההליך, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' בוקשפן משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004); מרזל, בעמ' 175). בנסיבות העניין, לא מצאתי יסוד לטענת המערערת, כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, ואופן ניהול ההליך על ידו, מקימים עילת פסלות, ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת. בחינה של החלטות בית המשפט והתנהלותו אינה מצביעה על אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115).

           אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, כ"ג באלול התשס"ז (6.9.2007).

ה נ ש י א ה


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ