אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בקו נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

בקו נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

תאריך פרסום : 04/02/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
31623-03-10
26/01/2014
בפני השופט:
אושרי פרוסט-פרנקל

- נגד -
התובע:
דורון בקו
הנתבע:
בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
פסק-דין

פסק דין

1. זוהי תביעה כספית על סך 50,348 ₪ אשר הוגשה על ידי התובע נגד, הבנק בגין מה שלטענתו, הינה גבייה ביתר של עמלות שגבה הבנק.

בין הבנק לתובע ובת זוגו נערך ביום 18.5.07 הסכם הלוואה, במסגרתו הילווה הבנק ללווים 628,200₪ לרכישת נכס מקרקעין. התובע ובת זוגו (להלן: "הלווים"), קיבלו מהנתבע שתי הלוואות לרכישת דירה, כל אחת ל-36 שנה, עם תחנת יציאה לאחר 18 שנים ללא עמלת פירעון מוקדם, כדלקמן: הלוואה מס' 538002/64 בסך 28,200 ₪, אשר שוחררה ביום 31.5.07 (להלן: "ההלוואה הראשונה") והלוואה מס' 538001/66 בסך 600,000 ₪ , (להלן: "ההלוואה השנייה"). הלוואה זו שוחררה בשתי יחידות, סך 290,000 ₪ ביום 51.5.07 וסך 310,000 ₪ ביום 3.7.07. להבטחת השבת ההלוואה שעבדו הקונים את הנכס שרכשו, לבנק.

ההלוואה הראשונה סולקה ביום 11.9.09 והשנייה ביום 23.9.09 . סך 4,199.70 ₪ שנותרו בזכות הושבו לחשבון התובע.

תמצית טענות התביעה

2. טרם שביקש התובע לפרוע את ההלוואות בפירעון מוקדם, הוא ביקש לדעת מה סכום העמלה שישלם בגין הפירעון מוקדם. לפנייתו אל הבנק, אשר נעשתה חודשים מספר טרם שביקש לפרוע את ההלוואות, נענה בכתב ע"י הנתבע ביום 20.5.09, שהעמלה הינה 34,107 ₪ (מכתב הבנק, נספח ב' לכתב התביעה). ביום 8.9.09 ביקש התובע לפרוע את שתי ההלוואות בפירעון מוקדם. ביום 27.8.09 מועד ביצוע פירעון ההלוואות, קיבל התובע מכתב מהבנק לפיו העמלה היא 58,846 ₪ (מכתב הבנק נספח ב' לכתב התביעה).

ביום 14.9.09 דרש הבנק מהתובע עמלה בסך 90,662 ₪, מה שהפתיע את התובע וגרם לו לשכור את שירותי שמואל מור, מומחה כלכלי עסקי, שפנה לבנק לצורך קבלת הסברים לחישוב העמלה. ביום 26.10.09 שלח הבנק למומחה מטעם התובע, את נספח ה' לכתב התביעה ובו הסבר לחישוב העמלה ופערי הריביות.

3. כיוון שהיה על התובע להסדיר בתכיפות את הסרת השעבוד מדירתו, הוא נאלץ לשלם את מלוא הסכום שנדרש, 90,662 ₪ מבלי שקיבל כל הסבר להגדלת העמלה. לאחר בירורים שערך המומחה עם גב' סויסה מהבנק הסתבר, שהבנק חייב את התובע בעמלה לכל תקופת ההלוואה, דהיינו ל-36 שנים.

ביום 1.11.09 פנה ב"כ התובע אל הבנק, בדרישה להשבת הפרשי עמלות שלטענתו שילם ביתר, ונענה ביום 31.1.10 , שנגבתה ממנו עמלת פירעון נכונה, בהתאם לסעיפים 3-4 ל בצו הבנקאות (עמלת פירעון מוקדם) התשמ"ד 1982, (להלן: "צו הבנקאות"). התובע טוען, כי היה על הבנק לגבות את עמלת הפירעון המוקדם, רק לגבי 18 השנים שנותרו, דהיינו 39,721 ₪. לאחר עיון בכתב ההגנה שהגיש הבנק בתביעה המקורית, לפיו הבנק חייב את התובע בעמלת פירעון מוקדם רק לגבי 18 שנה, הבין התובע, שהמחלוקת היחידה בנו לבין הבנק הינה לגבי דרך חישוב עמלת הפירעון ואין מחלוקת לגבי תקופת החישוב.

4. בכתב התביעה המתוקן, נטען שהמחלוקת היחידה בין הצדדים, הינה לגבי דרך חישוב עמלת הפירעון, ואין מחלוקת לגבי תקופת החישוב. זאת לאחר שהבנק השיב לפנייתו, שהחישוב נעשה לגבי 18 שנים בלבד ולא לגבי 36 שנים.

טוען התובע, כי בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמו, העמלה הנכונה שהיה על הנתבע לחייבו, הינה 39,721 ₪ ומכיוון ששילם, בהתאם לדרישת הנתבע, 90,662 ₪, על הנתבע להשיב לו 50,348 ₪ אשר שילם ביתר.

תמצית טענות ההגנה

5. על פי מפרט התשלומים ההלוואה נלקחה ל-36 שנים בריבית משתנה, כאשר אחוז הריבית הנקוב, בשיעור 4.66%, הינו למשך 216 החודשים הראשונים – שהם 18 שנים. על פי הסכם ההלוואה, בתום תקופה זו של 18 שנים , מועד נקודת היציאה, וככל שהלווים לא יממשו את האופציה להשיב את ההלוואה ללא עמלת פירעון, ייקבע שיעור הריבית ליתרת התקופה, (18 שנים נוספות), על פי שיעור ריבית הבסיס, בתוספת מרווח בהתאם למפרט התשלומים. עוד נקבע, שאם הלווה יפרע את ההלוואה בנקודת היציאה, הוא יהיה פטור מתשלום פערי ריבית (עמלת פירעון מוקדם) ומתשלום עמלת העדר הודעה מוקדמת.

6. השוני בין העמלה שצוינה במכתב הכוונות שנתן הבנק לתובע, לבין העמלה שהתובע חויב בה בפועל, נובע לטענת הבנק, מכך שההלוואות לא נפרעו במועדים שצוינו במכתב הכוונות של הבנק אשר היה בתוקף עד 10.9.09 – אלא לאחר המועד האחרון שהופיע במכתב הכוונות. לכן, דרש הבנק מהלווים את יתרת עמלת הפירעון כפי שהייתה במועד הפירעון – 11.9.09 ולכן עמלה זו נגבתה כדין ובהתאם להסכם ההלוואה. הלוואה אחת סולקה ביום 11.9.09 והשנייה ביום 23.9.09. (נספח ג' לכתב ההגנה, מכתב הבנק ללווים מ-27.9.09).

7. הבנק המציא ללווים על פי דרישתם מכתבי כוונות ותדפיסי נתוני הלוואות לסילוק ההלוואה, בהם פורטו מרכיבי עמלת הפירעון המוקדם. הבנק גם השיב לכל פניות הלווים לגבי חישוב עמלת פירעון המוקדם עוד טרם סילוק ההלוואה. ( נספחים ג', ד'1-ד'3, ה', ו' לכתב ההגנה המתוקן). יתרה מכך טוען הבנק, ביום 5.4.11 נשלח אל התובע מכתב מחשב בכיר של הבנק, המיועד אל מומחה התובע, ובו פירוט דרך חישוב עמלת הפירעון המוקדם ע"י הבנק. במכתב זה הציע הבנק למומחה התובע לפנות אליו ככל שהחישוב אינו ברור. (נספחים ז'1, ז'2 לכתב הההגנה).

מכיוון שהלווים פרעו את ההלוואה לאחר המועד האחרון שצוין במכתב הכוונות, דרש מהם הבנק את יתרת עמלת הפירעון במועד הפירעון – 11.9.09 (תשובת הבנק מיום 31.8.09 נספח ה' לכתב ההגנה). הבנק גבה את עמלת הפירעון כדין, בהתאם להסכם ההלוואה. הלווים חויבו לתקופה של 18 שנה ולא לתקופה של 36 שנה.

הבנק מפנה לסעיף 15 להסכם ההלוואה, לפיו הלווה יהיה רשאי לסלק את ההלוואה, או חלק ממנה, בפירעון מוקדם רק כנגד תשלום עמלת פירעון מוקדם, על פי צו הבנקאות. טוען הבנק, שהלווים ביקשו לפרוע את ההלוואה בטרם זמנה וטרם שהגיעה נקודת היציאה, על פי מפרט התשלומים. לכן, בגין סילוק מוקדם גבה הבנק עמלת פירעון מוקדם על פי צו הבנקאות. הנתבע מפרט, כי סעיף 3 לצו הבנקאות מפרט את מרכיבי עמלת הפירעון המוקדם, וסעיף 4 לצו, מפרט את חישוב העמלה בהלוואה בריבית משתנה, כששיעור הריבית המשתנה אינו ידוע מראש.

8. ההלוואה שניתנה ללווים הייתה בריבית משתנה הן , ומועד השינוי היה בתום 18 שנה. הריבית לאחר מועד זה אמורה להיקבע מחדש ואינה ידועה מראש ולכן, לשם חישוב עמלת הפירעון המוקדם, עשה הבנק שימוש בשיעור הריבית הממוצעת עד למועד נקודת היציאה. לטענת הבנק, ההלוואה השנייה פוצלה לשתי יחידות, האחת על 290,000 ₪ והשנייה על 310,000 ₪ ועמלת הפירעון המוקדם חושבה רק בהתייחס לתקופה הראשונה, דהיינו 190 חודשים שנותרו עד תום התקופה הראשונה ביחידת ההלוואה שנלקחה ב-31.5.07 וסולקה ב-11.9.09 ו- 191 חודשים שנותרו עד תום תקופת היחידה השנייה שנלקחה ב-3.7.07 וסולקה ב-23.9.09. בהתאם להוראות צו הבנקאות, הביטוי היחידי להלוואה שניתנה ושהושבה טרם זמנה, הינו בהוספת יתרת הקרן בהלוואה, נכון ליום היציאה, וזרם התשלומים כחלק מהתשלום האחרון.

מוסיף הבנק, כי ביום 11.9.09 השתנתה הריבית הממוצעת שהייתה עד ליום 10.9.09 בשיעור 3.7.3% ומאותו יום עמדה על 3.33%, כך שהפער בין הריבית הממוצעת לריבית שבהלוואה, גדל בהתאמה וגם עמלת הפירעון גדלה במידה ניכרת.

הבנק דוחה מכל וכל את חוות דעת המומחה החשבונאי, חוות דעתו לא כללה תחשיב חשבונאי או דפי עבודה ולא נסמכה על נתונים פיננסיים. המומחה גם לא סיפק הסבר לקביעת סכום העמלה ולא הציג מסמכים, או דפי עבודה עליהם הסתמך בחישוביו. לטענת הבנק, חוות דעתו של מומחה התובע הינה סתמית לאל ראיות והסברים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ