1.עניינו של תיק זה בבקשה לאישור עיקול, אשר הוגשה לאחר תביעה שניהל המבקש כנגד החייבת, הגב' אורנה חיים (להלן: "החייבת"/"הלקוחה") בתיק העיקרי בגין חובה כלפיו, ולעיקול שהוטל אצל המשיב במסגרת התביעה העיקרית.
2.בפני בקשת המבקש למחיקת כתב התשובה של המשיב, מחמת סירובו למלא אחר צו לגילוי במסמכים שניתן במסגרת ההחלטה מיום 8.12.14.
המבקש התמקד בבקשתו בסירובו של המשיב להמציא לידיו דפי התנועות בחשבון הנאמנות של המשיב נשוא עסקת המקרקעין שנערכה בין לקוחת המשיב לבין צד ג.
3.לבקשה הוגשה תגובה מטעם המשיב במסגרתה טען כי פעל בהתאם לצו לגילוי מסמכים שניתן, מאחר והמציא תצהיר גילוי מסמכים ביום 5.1.15, בטרם חלפו 30 יום מיום מתן הצו הנ"ל.
המשיב הוסיף וטען בתגובתו כי דפי חשבון הבנק הינם חסויים, מכוח סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), מאחר והם חוסים תחת "מסגרת היחסים שבין המשיב שהינו עו"ד, לבין לקוחתו- הלא היא החייבת, בעניין העיקול שנתבקש ע"י הבנק המבקש".
4.המבקש הגיש תשובה לתגובה, במסגרתה התנגד נחרצות לטענה כביכול דפי חשבון הבנק של חשבון הנאמנות חוסים תחת חסיון כלשהו, והוסיף וטען כי המשיב לא ציין של מי זכות החיסיון הנטענת, האם בוצעה פנייה מקדימה לבעל החיסיון לקבלת הסכמתו לגילוי הנדרש. עוד נטען כי בלתי מתקבל על הדעת כי בחינת תשובת המשיב לצו העיקול לגבי כספים שהיו בחשבון הבנק, תעשה ללא עיון בדפי החשבון של הבנק.
5.הסוגיה שבמוקד המחלוקת הינה האם דפי התנועות בחשבון הנאמנות של המשיב, חוסים תחת החיסיון שבין עו"ד- לקוח, אם לאו.
6.נקודת המוצא של ההליך השיפוטי היא חשיפת האמת. ובבסיס דיני הראיות עומד עקרון זה של חשיפת האמת. עם זאת, ישנם מקרים בהם נשלל מבעל דין השימוש בראיה אשר היה בה כדי לסייע בגילוי האמת, מתוך מטרה להגן על אינטרסים נוגדים אשר ראוי להגן עליהם.
7.בעת בחינת טענת החיסיון יש לבחון בראש ובראשונה, האם המסמכים שמבוקש לגלותם הינם רלבנטיים למחלוקת נשוא התביעה. שנית, יש לבחון האם חל חיסיון על המסמכים והאם החיסיון הוא מוחלט או יחסי.
8.במקרה דנן, אין ספק כי דפי תנועות מחשבון הבנק של המשיב, הינם מסמכים רלבנטיים למחלוקת נשוא התביעה, מאחר ויש בהם כדי ללמד, האם במועד קבלת צו העיקול בידי המשיב היו בידיו כספים של לקוחתו, החייבת אורנה חיים. עובדה זו הינה עובדה קרדינאלית לבירור המחלוקת, ועשויה אף להיות עובדה מכרעת.
9.אין מחלוקת כי בענייננו חל חיסיון החל על יחסי עורך דין – לקוח, בהתאם לסעיף 48 לפקודת הראיות, בין המשיב ולקוחתו החייבת. חסיון זה הינו חסיון "מוחלט", ובמסגרתו אין לבימ"ש שיקול דעת להסירו.
10.כל שנותר לברר הוא האם המסמכים שהוכרו כאמור כמסמכים רלבנטיים למחלוקת, חוסים תחת החיסיון הנטען של יחסי עורך דין לקוח.
11.סעיף 48 לפקודת הראיות, קובע כי:
"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח, ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למוסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון; והוא הדין בעובד של עורך – דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין".
12.ראה בעניין זה גם את סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961.
13.סעיף 48 לפקודת הראיות, קובע שני תנאים מצטברים לקיום החיסיון:
האחד, שמדובר בדברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוח, והשני, כי למסמכים יש קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח.