א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' ש' שילה והשופטות מ' נד"ב וד"ר א' רבינוביץ ברון) בעמ"ש 57827-12-14 מיום 23.11.15, במסגרתו נדחה ברובו ערעור המבקש על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת א' נוס) בתמ"ש 4213-05-12 מיום 12.11.14. במוקד הבקשה, היקף מזונות הקטנים ומדורם, בהם חויב המבקש.
רקע והליכים קודמים
ב. הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין ביום 21.5.99, ולהם שלושה ילדים – ל' (ילידת 1999), ג' (יליד 2003) וד' (יליד 2006). ביום 30.10.08 חתמו הצדדים על הסכם שכותרתו "הסכם שלום בית, לחלופין יחסי ממון וגירושין" (להלן ההסכם הראשון), הסכם זה קיבל תוקף של פסק-דין ביום 25.11.08, ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות הבאות: (1) הילדים יהיו במשמורת המשיבה, ונקבעו הסדרי ראיה לאב; (2) המבקש ישלם למשיבה סכום של 2,500 ש"ח לחודש בעבור כל ילד, ומחצית מההוצאות הספציפיות שפורטו בהסכם; (3) באשר לבית מגורי הצדדים (להלן בית הצדדים) נקבע, כי המשיבה והילדים יתגוררו בו במשך שנה לאחר הפירוד. לאחר מכן יעברו המשיבה והילדים להתגורר בבית שכור (להלן הבית השכור) בעוד המבקש יישאר לגור בבית הצדדים. הוסכם, כי המבקש ישא במלוא דמי השכירות לגבי הבית השכור, עד לסכום של 1,700 דולר בחודש, וכי כל עוד יעשה כן – לא יחויב בדמי שימוש בגין חלקה של המשיבה בבית הצדדים.
ג. בשנת 2010 הגיש המבקש תביעה למשמורת ילדים וביטול תשלומי המזונות שנקבעו בהסכם הראשון. במסגרת הליכים אלה, הגיעו הצדדים להסכם נוסף (להלן ההסכם השני) בו נקבע, כי (1) המבקש יהיה אחראי על גידול הילדים, והוסכם על הסדרי שהיה; (2) המבקש יישא במלוא צרכי הילדים וישלם למשיבה 500 ש"ח בעבור כל ילד בתור דמי אירוח; (3) בוטלו הסדרי המזונות שנקבעו בהסכם הראשון. יודגש, כי אין חולק שהתחייבות המבקש לשלם למשיבה סך של 1,700 דולר לחודש לא בוטלה במסגרת ההסכם השני. בית המשפט העניק להסכם השני תוקף של פסק-דין ביום 17.11.10.
ד. ביום 2.5.12 הגישה המשיבה תביעות למשמורת הילדים ומזונותיהם בבית המשפט לענייני משפחה. ביום 23.12.12 הוסכם על הצדדים, כי הבת ל' תעבור למשמורתה הזמנית של המשיבה, והמבקש ישלם 2,500 ש"ח בחודש כמזונות בעבורה. ביום 16.10.13 החליט בית המשפט, כי ג' וד' יעברו למשמורת זמנית של המשיבה, וביום 10.4.14 הוחלט כי המבקש ישא במזונות זמניים בסכום של 1,700 ש"ח לילד, בנוסף להוצאות נוספות כגון חינוך. באשר למדור הילדים הוחלט, כי די בכך שהמבקש משלם למשיבה סכום של 1,700 דולר לחודש כמוסכם בהסכם הראשון. ביום 12.11.14 ניתן פסק-הדין בבית המשפט לענייני משפחה. נקבע, כי הכנסתו של המבקש אינה מסתכמת במשכורת בסך 5,000 ש"ח, אותה הוא מקבל לטענתו מהחברה שבבעלותו, ויש בידו לשלם את מזונות הילדים. באשר למשיבה נקבע, כי היא משתכרת כ-5,700 ש"ח ברוטו לחודש. עוד נקבע – תוך הסתמכות על עדותה של המגשרת שלקחה חלק בגיבוש ההסכם הראשון – כי התחייבות המבקש לשלם למשיבה סך 1,700 דולר לחודש נובעת מהשימוש שהוא עושה בבית הצדדים, ואין להכיר בסכום זה כמדור הילדים. בית המשפט קבע, כי המבקש ישלם למשיבה סכום של 1,750 ש"ח לחודש כמדור הילדים בבית השכור, בו הם גרים עם המשיבה, בן זוגה ובתם התינוקת. כן נקבע כי ישולם סכום של 450 ש"ח (כולל) לאחזקת המדור. עוד נקבעו תשלומים של מחצה בענייני הוצאות רפואיות חריגות, חינוך (שיעורי עזר) חוגים לקטינה. בעבור מזונות הילדים ישלם המבקש סך כולל של 5,100 ש"ח לחודש (קרי, 1,700 ש"ח לילד).
ה. המבקש עירער על פסק-הדין בבית המשפט המחוזי; בית המשפט דחה את הערעור ברובו ביום 23.11.15, למעט ביטול החיוב בהוצאות אחזקת המדור. מכאן בקשת רשות הערעור.
בקשת רשות הערעור
ו. המבקש מעלה, בבקשה מפורטת, כטענה עקרונית בעיקר את שאלת מקור חיובו של אב במזונות ילדיו שבין גיל 6 לגיל 15, האם חיוב כפשוטו או מדין צדקה, תוך העלאת טענת שויון. עוד עולות טענות קונקרטיות הנוגעים לסכומים שנפסקו. נטען, כי החיוב בסך 1,700 דולר לחודש בעבור השימוש בבית שבבעלות המשותפת נועד לכסות גם את עלויות המדור. לטענתו, הדבר נלמד מכך שההסכם מייעד את הסכום למגורי המשיבה והילדים יחדיו. כן נטען בהקשר זה, בין השאר, כי שגה בית המשפט כשקבע הוצאות מדור תוך חישוב של הוצאות הבית השכור (7,000 ש"ח לחודש) ולא הוצאות בית סביר (4000-3000 ש"ח לחודש, לטענת המבקש). באשר למזונות הילדים נטען – בהמשך לאמור – כי כיוון שמדובר בילדים מעל גיל 6, חיוב המזונות הוא מדין צדקה ועליו לחול באופן שויוני בין המבקש למשיבה. כן נטען, כי שגה בית המשפט כשפסק את מזונות הילדים מבלי שהתחשב בכך שהם נמצאים אצל המבקש – כך נטען – כ-40% מהזמן. עוד טוען המבקש, כי סכום צרכי הילדים אינו עומד על 1,700 ש"ח לילד, כפי שנקבע, אלא על 1,050 ש"ח.
הכרעה
ז. עיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, וסבורני שאין מקום להיעתר לה. בית משפט זה ישקול לדון בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי כאשר היא מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת ממחלוקת הצדדים, או כאשר ההכרעה בבקשה נדרשת לשם מניעת עיוות דין חמור. גם אם נושא חיוב המזונות בעידן שבו השויוניות והשותפות בגידול הילדים מצויות בעליה, הוא נושא נכבד ומורכב כשלעצמו, תיק זה אינו המתאים לכך. מבלי להקל ראש בשאלות חברתיות מורכבות של שויון הורי על הסתעפויותיו, בנידון דידן המדובר בהכרעה קונקרטית פרטנית על פי יכולות בני הזוג, וכאן ישנן קביעות עובדתיות בשל בית המשפט למשפחה שהתקבלו על דעת בית המשפט המחוזי, באשר ליכולות המבקש. עוד נזכור, כי על דרך הכלל בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית בנושא מזונות (בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית, פסקה ה' (2005); בע"מ 3423/09 פלוני נ' פלונית, פסקה י"ז (2009)), בין השאר כיון שנושאי מזונות עשויים להיפתח מחדש בהשתנות נסיבות; קל וחומר כשעסקינן בגלגול שלישי.
ח. אין אני מוצא מקום להתערב בהכרעתם של בתי המשפט הקודמים, לפיה מקורו של החיוב החודשי בסך 1,700 דולר הוא בשימוש שעושה המבקש בחלקה של המשיבה בבית שבבעלות המשותפת של הצדדים. הדבר נלמד הן מכך שהחיוב מעוגן בהסכם הראשון תחת פרק "ענייני הרכוש" – ולא תחת פרק "מזונות הילדים" – והן מעדותה של המגשרת שפעלה לקידום ההסכם בין הצדדים. לא נעלמו מעיניי החלטות בית המשפט לענייני משפחה באשר לפסיקת מזונות זמניים (מיום 10.4.14 ו-18.6.14), בהן חושב החיוב של 1,700 דולר כתשלום מדור; אך דעתי, כדעת בית המשפט המחוזי, היא שרשאי היה בית המשפט לענייני משפחה לשנות מקביעתו במסגרת פסק-הדין, אשר ניתן לאחר הליך שמיעת הראיות. בית המשפט לענייני משפחה הגיע למסקנה שונה לאחר ששמע את עדות המגשרת בנידון (מיום 15.9.14), ואין בכך דופי. בהתאם, אין מקום לקבל את טענת המבקש, לפיה אין למשיבה הוצאות מדור. כאמור, הסכום שמשלם המבקש למשיבה מדי חודש נובע מן השימוש הקנייני שהוא עושה בנכס, אשר חלקו שייך לה. בידי המשיבה כמובן להשתמש בסכום זה כרצונה – לרבות כיסוי הוצאות מגוריה – אך דעת לנבון נקל, כי אין משמעות הדבר שאין לה הוצאות מדור.
ט. ובקצרה באשר לטענתו העקרונית של המבקש, לפיה הדין האישי החל על הצדדים מחייב את האם לזון את ילדיה מעל גיל 6 מדין צדקה. אכן – בנסיבות מסוימות – האם עשויה להיות חייבת במזונות הילדים מדין צדקה, באופן יחסי ליכולתה הכלכלית בהשוואה לזו של האב (ראו ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449 (1982); בע"מ 2561/08 פלוני נ' פלונית, סעיף 7 לפסק-דינה של השופטת ארבל (2008); יעקב בזק "חובת האם להשתתף במזונות ילדיה לפי המשפט העברי" הפרקליט לב 357, 361 (תשל"ח-תשל"ט); יאיר שיבר "מזונות ילדים קטינים: מגמות חדשות" משפחה במשפט ג-ד 227, 233 (תשס"ט-תש"ע)). בעולם משתנה, נושבת רוח העידן במקרים המתאימים, אך יש להתיחס אליה תוך הבנת המורכבות שלא פסה מן העולם.
ואולם, אין בכל האמור כדי להצדיק התערבות בהכרעת בתי המשפט הקודמים במקרה הקונקרטי דנא, שהרי הם הביאו בחשבון במפורש את יכולתה הכלכלית של המשיבה והשוו אותה – כאמור – לזו של המבקש (ראו פסקה 39 לפסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה ופסקה 24 לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי). שני בתי המשפט מצאו שיש להטיל את חיוב מזונות הילדים על המבקש כפי שנקבע, נוכח הקביעה העובדתית לפיה שכרו גבוה משמעותית מכפי שטען. במצב עובדתי זה – על פי הנפסק – אין מקום להתערבות נוספת. גם באשר לשאר טענות המבקש אין מקום לגלגול שלישי.
י. איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, י"ז בשבט התשע"ו (27.1.2016).
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15089150_T01.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il