אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בע"מ 691/16 פלוני נ' פלוני ואח'

בע"מ 691/16 פלוני נ' פלוני ואח'

תאריך פרסום : 06/06/2016 | גרסת הדפסה
בע"מ
בית המשפט העליון
691-16
06/06/2016
בפני השופט:
מ' מזוז

- נגד -
המבקש:
פלוני
עו"ד דוד דרעי
המשיבים:
1. פלוני
2. פלונית

החלטה

 

 


  

  1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא ד"ר א' אברהם, וכב' השופטים ד' צרפתי וע' עילבוני) מיום 27.12.2015 בעמ"ש 8068-07-15, בגדרו התקבל ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (סגן הנשיא ס' ג'יוסי) מיום 5.5.2015 בתמ"ש 3803-12-11.

 

  1. המשיבים, הוריו של המבקש, הגישו תביעה נגדו, בה ביקשו להצהיר כי הם בעלי 75% מן הזכויות בדירתו בעפולה. לטענתם, בשנת 2004 חתם המבקש על תצהיר מתנה בו נכתב, כי המבקש העביר לכל אחד מהמשיבים ללא תמורה 37.5% מהזכויות בדירה שירש מסבתו (אמו של המשיב 1). במסגרת ההליך מסרו המשיבים, כי המתנה ניתנה על רקע חשדם כי בלחצו של המבקש שינתה הסבתא את צוואתה המקורית, בה נתכוונה לצוות את רכושה לארבעת נכדיה, ותחת זאת ציוותה למבקש את כל רכושה, לרבות דירה זו. על מנת שלא לנהל הליך משפטי בקרב בני המשפחה הוסכם ביניהם, כי הצוואה תאושר והמבקש ייתן להם במתנה ללא תמורה 75% מן הזכויות, למשמורת עבור שלוש בנותיהן, אחיותיו של המבקש, וזאת על מנת שחלקן בדירה זו לא ישפיע על זכותן לתנאים מיוחדים בקבלת משכנתה. בהמשך התגרשו המשיבים ויחסיהם עם המבקש התדרדרו לסכסוך כה קשה, עד שבני המשפחה נקטו זה נגד זה הליכים משפטיים רבים ותלונות למשטרה. המבקש המשיך להתגורר בדירה, ובהמשך, כשנישא, הצטרפה אליו אשתו, ובשנת 2010 רשם את הדירה על שמו. משהמבקש לא שעה לבקשת המשיבים להעביר חלק מן הזכויות על שמם כמוסכם, הגישו את התביעה נגדו.

 

  1. המבקש טען, כי הציע מיוזמתו לחלק את הזכויות בדירה עם אחיותיו, ולשם כך הוכנו טיוטות תצהירי מתנה, אולם האחיות לא הביעו התעניינות במתנה ולכן הצעתו נגנזה. תחילה טען, כי חתימתו זויפה בתצהירי המתנה, ולחלופין, ככל שזו חתימתו, רשאי היה לחזור בו מן המתנה כל עוד לא נרשמו הזכויות על שם הוריו במרשם המקרקעין. בהתקדם ניהול ההליך, בשלב שמיעת הראיות, ביקש המבקש לחזור בו מטענתו כי חתימתו זויפה, וטען כי התצהיר מזויף מהטעם שחתימתו לא אומתה על-ידי עורך דין במועד בו חתם עליו אלא שנים לאחר מכן והמסמך נמסר למשיבים בלא הסכמתו. כן חזר וטען, כי ככל שמסירת מסמך המתנה למשיבים תקפה, היה רשאי לחזור בו מן המתנה.

 

  1. בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה את תביעת המשיבים. בפסק דינו קבע, כי אין נפקות לטענת המבקש לפיה חתימתו אומתה שנים לאחר החתימה, שכן העיקר הוא שהמבקש חתם על תצהירי המתנה מתוך כוונה להעביר חלקים בדירה להוריו ללא תמורה, כעולה מלשונם הברורה של התצהירים. ואולם, נקבע, אין מדובר במתנה גמורה כי אם בהתחייבות לתת מתנה. בית המשפט התייחס לאבחנה בפסיקה לפיה מקום ש"דבר המתנה" הנמסר מאת המקבל לנותן הוא זכות אובליגטורית אזי הקנית המתנה נשלמת כבר במסירת הזכות מאת הנותן למקבל גם בלא רישומה, ומקום שדבר המתנה הוא בעלות במקרקעין אזי הקניית המתנה נשלמת בעת רישום הזכות על-שם מקבל המתנה במרשם המקרקעין. כן הפנה להלכה לפיה מהות הזכות שניתנה במתנה אינה מוכרעת לפי הזכות בה מחזיק הנותן, אלא לפי כוונת הצדדים (ראו ע"א 6439/99 "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' פרח, פ"ד נח(2) 106 (2003) להלן: ענין טפחות). במקרה דנן, נקבע, ראו הצדדים את ההסכם ביניהם כהתחייבות לתת מתנה ולא כמתנה מוגמרת, כעולה מן העובדה שהמשיבים נקטו צעדים להשלמת המתנה שנים לאחר חתימת התצהירים, ובינתיים מתגורר המבקש בדירה ואף משכן אותה לטובת הלוואה שנטל.

 

בהמשך לאמור קבע בית המשפט, כי המבקש חזר בו מהתחייבותו לתת להוריו את המתנה. הגם שהמבקש לא שלח להם הודעה בכתב בדבר ביטול המתנה או חזרה ממנה, המשיבים היו מודעים לכך שחזר בו מן המתנה עוד לפני שהצהיר כאמור בבית המשפט, וזאת מעצם הסכסוך עמו והתחמקויותיו, כטענתם, מרישום זכויותיהם בנכס. בית המשפט הוסיף וקבע, כי החריגים לזכות החזרה מהמתנה, הקבועים בסעיף 5(ב) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968, לא התקיימו במקרה דנן, שכן המשיבים לא שינו מצבם לרעה בהסתמך על התחייבות המבקש, והמבקש לא ויתר בכתב על הרשות לחזור בו מן המתנה, ולצדדים אף נאמר על-ידי עו"ד הריש, אשר ערך את תצהירי המתנה, כי אפשרות חזרה כזו קיימת.  

 

  1. המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין. בית המשפט קיבל את הערעור בקובעו, כי ממכלול הראיות עולה, כי כוונת הצדדים היתה לעסקת מתנה מוגמרת הנשלמת לאלתר ולא להתחייבות לתת מתנה שתושלם בעת רישומה. מסקנה זו עולה בראש ובראשונה מלשון תצהירי המתנה, בהם הצהיר המבקש, אז סטודנט למשפטים, "העברתי לאבי... 37.5% מזכויותיי בנכס בהעברה ללא תמורה, מבלי שקיבלתי כל תמורה מאבי בעבור הזכויות שהנני מעביר אליו". לשון העבר מלמדת כי אין מדובר בכוונה לתת מתנה בעתיד אלא במתנה מוגמרת שכבר ניתנה. לכך צירף בית המשפט את העובדה שקו ההגנה של המבקש היה כי התצהיר מזויף, היינו כלל לא התחייב לתת מתנה, והטענה החלופית לפיה רשאי היה לחזור בו מן המתנה נטענה על-ידו סתמית, מבלי להציג גרסה בשאלה אם מדובר במתנה מוגמרת או התחייבות לתת מתנה בעתיד, בעוד המשיבים הציגו גרסה לפיה מדובר במתנה מוגמרת כחלק מ"מאזן האימה" שנוצר במחלוקת הנוגעת לצוואת הסבתא. בית המשפט הוסיף, כי הסברי עו"ד הריש לצדדים כי ניתן יהיה לחזור מן המתנה אינם גורעים מן הכוונה הברורה למתנה מוגמרת, העולה ברורות מלשון תצהירי המתנה.

 

בית המשפט קבע, כי אין בכך שהמשיבים נקטו הליכים למימוש המתנה רק שנים לאחר שניתנה, ולא מנעו את הרישום על שם המבקש ולא דרשו ממנו דמי שכירות בגין מגוריו בדירה, כדי לשנות מן המסקנה האמורה. אלה הן נסיבות מאוחרות למועד חתימת תצהירי המתנה, ולפיכך משקלן נמוך לענין הכוונה בעת מתן המתנה, מה גם שהמשיבים הסבירו שהמתינו לרישום הזכויות על-שם המשיב שלאחריה יבצע את ההעברה על שמם, ורק כשנה טרם הגשת התביעה, לכשרשם זכויותיו וסרב לרשום זכויותיהם, נוכחו לדעת כי המבקש מתכחש למתנה והגישו את התביעה. משמדובר במתנה מוגמרת, לא היה המבקש רשאי לחזור בו ממנה.   

 

  1. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני. המבקש טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתערבו בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית באשר לכוונת הצדדים. בית המשפט שגה, נטען, בכך שנתן משקל מכריע ללשון תצהירי המתנה בניגוד לכוונת הצדדים כפי שעלתה מן הראיות, ובפרט העובדה שעו"ד הריש, אשר ערך את תצהירי המתנה, הסביר למשיבים שהמבקש רשאי לחזור בו ממנה, ושהמשיבים עצמם כינו את תצהיר המתנה "התחייבות לתת מתנה" ולא נקטו הליך למימושה משך שנים, בעוד הוא התגורר בדירה כל העת. בנוסף, משהכריע בית המשפט כי אין מדובר בהתחייבות לתת מתנה, היה עליו להכריע בטענתו, אשר בית המשפט לענייני משפחה לא ראה צורך להכריע בה, לפיה אימות החתימה נעשה במועד מאוחר לחתימה ולפיכך מסמך המתנה נמסר למשיבים בלא הסכמת המבקש, בעת שפרץ הסכסוך בינו לבין הוריו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ