בע"מ 6701/16 פלונית ואח' נ' פלוני

1.       מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לעניין עיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, תמ"ש 28993-06-14 (כב' השופטת ח' שירה. להלן: פסק הדין). כפי שיובהר, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה בכל הנוגע לרמ"ש 3183-08-16 (כב' השופטת ר' שמולביץ. להלן: ההחלטה הראשונה) ולקבל את בקשת רשות הערעור בכל הנוגע לעמ"ש 59445-08-16 (כב' השופטת א' שטמר. להלן: ההחלטה השנייה), ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי מבקשת 1 (להלן: המבקשת) תרשום את ילדיה – מבקשים 2 ו-3 – למוסדות לימודים ב** ****, וכי תעבור להתגורר באזור זה. המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שבכוונתה להגיש, לנוכח סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. מנגד טען המשיב כי אין להעניק עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור קודם להגשת הערעור עצמו, וכי לאחר הגשת הערעור ניתן יהיה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע. עוד הוסיף כי יש לדחות את הטענות לגופן. בית המשפט לענייני משפחה קיבל באופן חלקי את הבקשות, והעניק בכל אחת מהן עיכוב ביצוע של כשבוע ימים. על כך הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לרשות ערעור, שבה ניתנה ההחלטה הראשונה. החלטה זו דוחה את בקשת רשות הערעור. לאחר מכן הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי קבע, בהחלטה השנייה, כי הבקשה נדחית, שכן מוצתה כבר בהליך קודם. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי, שבמסגרתה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט בשתי החלטותיו, וכי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור מצדיקים את עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור. מנגד חולק המבקש על טענות אלה, וסומך ידיו על החלטות בית המשפט המחוזי.

2. אשר להחלטה הראשונה, איני מוצא מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, כאשר הודעת הערעור טרם הוגשה. כך במיוחד כאשר יש די זמן להגיש ערעור ולהגיש בגדרו בקשה לעיכוב ביצוע. זאת על רקע נסיבות העניין, שבהן מאזן הנוחות לא דרש עיכוב ביצוע כבר באותו שלב עד לסוף ההליך הערעורי. ממילא צדק בית המשפט המחוזי עת לא העניק למבקשת רשות ערעור.

          ההחלטה השנייה דחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצד הערעור, מבלי לדון בה לגופה, וללא התייחסות לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות. ההנמקה הייתה שההליך של עיכוב ביצוע מיצה עצמו בבקשות לבית המשפט לענייני משפחה ובבקשת רשות הערעור עליהן. אלא שסבורני כי בנסיבות העניין, חייב היה בית המשפט המחוזי לדון בבקשה לגופה. אכן, כפי שנקבע בפסיקה, הכלל הוא כי יש להשיג על החלטה הדוחה בקשה לעיכוב ביצוע על ידי הגשת בקשה למתן רשות ערעור. לכן, לו היה בית המשפט לענייני משפחה דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, הייתה המבקשת יכולה להגיש בקשת רשות ערעור ותו לא. לא ניתן היה, עם הגשת הערעור לאחר מכן, להגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע, הפעם לבית המשפט המחוזי (ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נור מסארוה (17.6.2015)). ברם, אין זה המצב בענייננו. אמנם המבקשת ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, אולם בקשתה זו לא נדחתה. בית המשפט לענייני משפחה לא קבע כי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור אינם מצדיקים את עיכוב הביצוע. מהחלטותיו עולה כי לא מצא הצדקה באותו שלב לעכב לחלוטין את ביצוע פסק הדין, וכי תוצאה ראויה יותר לדעתו הייתה עיכוב ביצוע של שבוע ימים, כדי שניתן יהיה להגיש ערעור ולבקש עיכוב ביצוע בגדרו. לאמור, ההחלטה דחתה בקשה בהיותה מוקדמת מדי, שכן לא הוגשה לצידה הודעת ערעור. משמע, לא נדחתה בערכאה הראשונה הבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, ובדין הגישה המבקשת בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, לצד הערעור שהגישה. ואם כך, הרי שהיה על בית המשפט המחוזי לדון בבקשה לגופה, ולא להסתפק בהליכים הקודמים.

          אשר על כן ההחלטה השנייה של בית המשפט המחוזי בטלה. הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת לצד הערעור בבית המשפט המחוזי תידון לגופה. כל זאת מבלי להביע עמדה לכאן או לכאן, כמובן, בדבר גוף טענותיה של המבקשת. על רקע סד הזמנים, נראה לי כי בעת הזאת, כאשר בית המשפט המחוזי טרם הביע עמדה באופן מהותי בבקשה, מוטב כי מותב זה ידון בעניין. יצוין כי הבקשה למתן רשות ערעור הגיעה ללשכתי ביום רביעי, 31.8.2016, ותגובת המשיב התקבלה היום.

3. הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כאמור בפסקה הקודמת. הבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור תידון לגופה על ידי בית המשפט המחוזי. לנוכח התוצאה על נימוקיה, איני עושה צו להוצאות. כן מתייתרת ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע זמני  ובבקשה לצירוף אסמכתאות, אשר נמחקות בזאת.

           ניתן היום, ‏א' באלול התשע"ו (‏4.9.2016).