אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בע"מ 4297/16 פלוני נ' פלוני ואח'

בע"מ 4297/16 פלוני נ' פלוני ואח'

תאריך פרסום : 28/08/2016 | גרסת הדפסה
בע"מ
בית המשפט העליון ירושלים
4297-16
25/08/2016
בפני המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקש:
פלוני
המשיבים:
1. פלוני
2. פלונית

החלטה

 

א.           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא ש' דברת, השופט י' עדן והשופטת ג' לוין) בעמ"ש 40684-04-15 מיום 4.2.16 במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (השופטת ע' אלפסי) בת"ע 90-07 ות"ע 91-07 מיום 18.2.15. עניינה של הבקשה – התנגדות לקיום צוואה.

 

רקע והליכים קודמים

 

ב.            המבקש הוא אחיהם הבכור של המשיבים. אביהם עלה לישראל מתימן בשנת 1948 ורכש יחד עם רעייתו, אם המבקש והמשיבים, משק במושב. לאב ולאם נולדו תריסר ילדים. בשנת 1980 נפטרה האם, והאב גידל בהמשך לבדו את הילדים. לימים נישאו הילדים ועזבו את בית אביהם, אך המשיב 1 והמשיבה 2 נשארו לגור בסמוך לאב. ביום 15.4.97 ערך האב צוואה באמצעות עורכת דין, על פיה יעברו זכויותיו במשק – למעט יחידת המגורים בקומה השניה בבית שבנה בו – למשיב 1, וזכויותיו באותה יחידת מגורים יעברו יחד עם שאר רכושו למשיבה 2. האב התייחס בצוואה למקרה בו לא יהיה ניתן לרשום את זכויות הקומה השניה על שם המשיבה 2, והורה בצוואתו כי: "בכל מקרה שלא ניתן יהיה לרשום את הזכויות המגיעות לבתי ... על פי האמור בצוואתי זו, כבשמה - יחשב הדבר כמתן זכות שימוש מלאה ובלתי מוגבלת בזמן לבתי ... בדירה שבקומה השנייה".

 

ג.            ביום 27.9.06 נפטר האב. ביום 27.11.06 הגישה המשיבה 2 בקשה למתן צו לקיום הצוואה, וביום 16.1.07 הגיש המבקש התנגדות לקיום הצוואה בה נטען כי האב לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה – שכן היה שרוי בדיכאון, איבד את כושר הראיה ולא ידע כלל לדבר עברית – ועל כן לא היה כשיר לצוות; כי המשיבים השפיעו עליו השפעה בלתי הוגנת; וכי המשיבים היו מעורבים בעריכת הצוואה. בסיכומים ובחלק מבקשותיו העלה המבקש טענה נוספת, לפיה ביצועה של הצוואה בלתי חוקי כיון שהמשק החקלאי אינו בר הורשה – שכן על פי הסכם המשבצת החל עליו היו זכויות האב בו זכויות בר רשות שאינן ניתנות להורשה – ולכן היא בטלה לפי סעיף 34 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן חוק הירושה) לפיו: "הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי – בטלה". 

 

ד.            בפסק דין מפורט מיום 18.2.15 דחה בית המשפט לענייני משפחה את ההתנגדות על כל חלקיה, וקיבל את הבקשה לקיום הצוואה. נקבע, בהתבסס על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ועדויות רבות, כי המנוח ידע להבחין היטב במשמעות הצוואה, הן מבחינת מצבו הקוגניטיבי, הן מבחינת יכולת הראיה שלו והן מבחינת הבנת השפה העברית. כן נקבע, כי המשיבים לא ניסו להשפיע על האב השפעה שאינה הוגנת, והוראות הצוואה לגביהם היו תוצאה מתבקשת של טיפולם המסור באב. עוד נקבע, כי המשיבים לא היו מעורבים בעריכת הצוואה ואף ידעו על קיומה רק לאחר שנערכה. באשר לטענת המבקש בנוגע לאי חוקיות הצוואה נקבע, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. מעבר לצורך נקבע, כי במקרה זה לא חל סעיף 34 לחוק הירושה, כיון שאין מדובר בהוראה ליורש לבצע – למשל – מעשה פלילי או פעולה לא מוסרית. בנוסף נקבע, כי הסעיף אינו חל, כיון שקיימת אפשרות לפיה ייקבע בעתיד כי היורש על פי הצוואה הוא שיקבל את הנחלה על פי כללי מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל).

                                         

ה.           ביום 3.5.15 עירער המבקש לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור טען המבקש, מעבר לטענות שהעלה במסגרת ההתנגדות, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה כשנתן את פסק דינו קודם להגשת סיכומי התשובה על ידיו; מתן פסק הדין ללא קבלת סיכומי התשובה גרם, לטענת המבקש, לסיכול הגנתו כלפי טיעוני המשיבים. עוד העלה המבקש במסגרת הערעור טענות כנגד הליך עריכת הצוואה על ידי עורכת הדין, וביניהן כי הייתה מעורבת בניסוח הצוואה באופן שתוכנה לא תאם את רצון המצוה ושזיהתה את המצוה על פי תעודת זהות בלויה. עוד נטען כי לא הוזכר על גבי הצוואה שזו הוקראה למצוה. לבסוף נטען כי על פי הדין החל על הנחלה לא ניתן להורישה או לפצלה על ידי הורשת יחידת הדיור בקומה השניה למשיבה 2, ועל כן היא בטלה לפי סעיף 34 לחוק הירושה.

 

ו.             ביום 4.2.16 נדחה ערעור המבקש. בית המשפט המחוזי קבע (מפי השופטת ג' לוין), כי לא נפל פגם בכך שפסק הדין ניתן מבלי שהתקבלו סיכומי התשובה מטעם המבקש. למבקש ניתנו מספר ארכות להגשת סיכומי התשובה, ומשאלה לא הוגשו לאחר שהובהר שלא תינתן ארכה נוספת, ניתן פסק הדין. עוד נקבע, כי אין להעלות את הטענות כנגד הליך עריכת הצוואה במסגרת הערעור, לאחר שאלה לא עלו בערכאה הדיונית ועורכת הדין לא נחקרה לגביהן בעת עדותה. הוסף כי על פי הוראות חוק הירושה אין דרישה צורנית של ציון על פני הצוואה כי זו הוקראה בפני המצוה או שזה קרא אותה בעצמו. שאלה זו עולה במסגרת השאלה העובדתית הכללית האם הבין המנוח את הצוואה ואת תוכנה, וכפי שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה הבין המצוה את תוכן הצוואה. לבסוף נפסק, כי אין לפסול את הוראות הצוואה על פי סעיף 34 לחוק הירושה. נקבע כי הורשת הנחלה אינה באה בגדרי הסעיף וזאת מטעמיו של בית המשפט לענייני משפחה; נאמר גם, כי פיצול הנחלה אינו בא בגדרים אלה כיון שלא הוכח כי ההסדר המפורט בצוואה, לפיו תינתן למשיבה 2 זכות שימוש ביחידת הדיור בקומה השניה ככל שלא יהא אפשרי לרשום את הזכויות ביחידה על שמה, אינו חוקי או אינו ניתן לביצוע. כלפי פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור (המבקש מייצג את עצמו).

 

בקשת רשות הערעור

 

ז.             ראשית נטען, כי ביום 31.12.14 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לפסלות שופט, ועל פי סעיף 77(א)(ב) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984, היה על בית המשפט לדון בבקשה זו קודם מתן פסק הדין; נאמר כי היה על בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה מחובת הצדק מחמת פגם זה. שניתנטען, כי המבקש לא הגיש את סיכומי התשובה מטעמו כיון שחיכה להחלטה בבקשה לפסלות שופט שלשיטתו, כאמור, הייתה אמורה להינתן לפני מתן פסק הדין. לכן שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי אי הגשת הסיכומים לאחר שעבר הזמן דומה לאי התייצבות למשפט.  שלישית נאמר, כי יש לפסול את הצוואה על פי סעיף 34 לחוק הירושה, כיון שלא ניתן על פי הדין החל על הנחלה להוריש אותה או לפצלה על ידי הורשת יחידת הדיור למשיבה 2. רביעית נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי המצוה הבין את השפה העברית ומכאן שהבין את הצוואה. לטענת המבקש המצוה לא הבין את השפה העברית על בוריה, ולכן היה על עורכת הדין לציין בצוואה כי היא הוקראה למנוח והוסברה לו; לשיטת המבקש, בנסיבות אלה העובדה שלא צוין על גבי הצוואה כי זו הוקראה למצוה, פוגמת בצוואה ומביאה לפסלותה. חמישית נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא קיבל את טענות המבקש בנוגע לאמינות העדים אותם הביאו המשיבים. לבסוף חזר המבקש על טיעוניו בערעור כנגד מעורבותה של עורכת הדין בניסוח הצוואה וזיהוי המצוה על פי תעודת זהות בלויה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ