אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בע"מ 3224/16 פלוני ואח' נ' פלוני

בע"מ 3224/16 פלוני ואח' נ' פלוני

תאריך פרסום : 13/06/2016 | גרסת הדפסה
בע"מ
בית המשפט העליון
3224-16
13/06/2016
בפני כב' המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקשים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני

עו"ד איימן אבורייא
המשיב:
פלוני
החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (מפי השופט ע' טאהא בהסכמת השופטים ז' הווארי - ס' נשיא וא' הלמן) מיום 17.3.16 בתיק עמ"ש 27838-09-15

    

א.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (מפי השופט ע' טאהא בהסכמת השופטים ז' הווארי - סגן נשיא - וא' הלמן) מיום 17.3.16 בתיק עמ"ש 27838-09-15, בו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופטת ר' גורביץ) מיום 9.6.15 בתמ"ש 4599-01-13. עניינו של ההליך בעלות בבית בחלקת מקרקעין משותפת.

             רקע והליכים קודמים

ב.          המשיב הוא אחיו של המנוח מ' (להלן המנוח), והשניים יחד עם ארבעה אחים נוספים ירשו, בחלקים שוים, את עזבון אביהם, א'. זאת בהתאם לצו קיום צוואה מיום 9.6.10. במסת נכסי עזבון המנוח א' נכללו גם 1/3 מזכויות הבעלות בחלקה 47 בגוש 17469, ששטחה הכולל 37,357 מ"ר (להלן החלקה). ביום 13.11.12 נרשמו ששת האחים כבעלים מכוח צוואה על זכויות המנוח א' בחלקה. כל אחד מהאחים נרשם כבעלים של 1/18 חלקים מהחלקה, וביחד הם בעלי 1/3 מזכויות הבעלות בחלקה יחד עם בעלים נוספים. השיתוף בחלקה טרם פורק. המבקשים הם יורשי המנוח, שנפטר בשנת 2008.

ג.          בחלקה נבנה בית מגורים בשטח כולל של 578 מ"ר, לפי היתר בניה (להלן הבית). בין הצדדים אין מחלוקת כי הבית נבנה על ידי המנוח, בהסכמת אחיו, וכי הוא השלים את בנייתו עד רמת שלד בחיפוי אבן. לאחר מכן הכשיר המשיב כ-1/4 מן הבית למגורים והתגורר בו מאז שנת 1994.

ד.          בשנת 2012, כארבע שנים לאחר פטירת אביהם, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה נגד המשיב (דודם), לפינויו ולסילוק ידו מהבית. המבקשים טענו כי הבית נבנה על ידי המנוח מכספו ובעבור עצמו. לטענתם, התירו למשיב להתגורר בבית ללא תשלום שכר דירה, כיון שלא היה לו בית אחר להתגורר בו, ומאחר שהבית היה ריק, בעוד להם היה בית נוסף. לטענתם סוכם, כי המשיב יפנה את הבית עם דרישה ראשונה. ואולם, כאשר פנו אליו מספר חודשים עובר להגשת התביעה בבקשה כי יפנה את הבית, סירב.

ה.         בית המשפט לענייני משפחה ניתח את העדויות השונות, המסמכים והראיות שהוצגו בפניו וקבע, כי במהלך בניית הבית התנהג המנוח כבעליו, נתן הוראות לבעלי המלאכה השונים, פיקח על עבודתם ושילם את שכרם, ואף נטל משכנתא על הבית. בית המשפט לענייני משפחה פסק, כי נטילת המשכנתא מחזקת את גרסת המבקשים, כי הבית היה בבעלות המנוח. עוד נקבע כי המשיב לא הצליח להוכיח, כפי שטען, כי הבית נבנה מכספי חברה משותפת לאחים, ולא הראה כל מסמך המבסס את טענתו לבעלותו בבית. עדות נוספת עליה הסתמך בית המשפט לענייני משפחה הייתה עדותו של המבקש 2, אשר העיד במהלך חקירתו הנגדית, כי סמוך לפטירתו של אביו, דרש זה מן המשיב לפנות את הבית והמשיב אף החל בהכנות לעזיבה. מעדות זו למד בית המשפט לענייני משפחה, כי המשיב "ידע שהוא מחזיק בבית על זמן שאול; כבר בשנת 2008 נעשתה פניה לנתבע (המשיב – א"ר) לפנות את הבית ואולם אף על פי כן הוא לא נקט בכל הליך כדי לתבוע את בעלותו בבית" (פסקה 78 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה).

ו.           נוכח האמור פסק בית המשפט לענייני משפחה, כי המבקשים הצליחו להוכיח לפי מאזן ההסתברויות, כי גרסתם לפיה הבית נבנה על ידי אביהם בעבור עצמו ולא בעבור המשיב היא גרסה סבירה יותר. עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה כי המשיב התגורר בבית מכוח רשיון חינם שנתן לו המנוח, וכי המבקשים זכאים לבטל רשות זו ולקבל סעד של סילוק ידו של המשיב מן הבית. בהתאם לכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי על המשיב לפנות את הבית. עוד נפסק, כי על המבקשים לפצות את המשיב בשווי השקעתו לצרכי השלמת בניית הבית.

ז.           על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב, ואף שצעד כברת דרך עם בית המשפט לענייני משפחה, התערב בקביעותיו בחלק האחר. נפסק, כי לא הובאה על ידי המבקשים ראיה קבילה בנוגע לתוכנה וטיבה של ההסכמה בין המנוח והמשיב בנוגע למגורי האחרון בבית – ראיה אשר היה בכוחה להוכיח את טענתם, כי ניתנה למשיב רשות זמנית בלבד, ולהפריך את גרסתו בעניין זה. מנגד נפסק, כי גרסת המשיב לפיה מעולם לא הייתה התנגדות של המנוח מ' למגוריו בבית, וכי לא הייתה כל כוונה כי מגוריו בבית יהיו זמניים, מקבלת חיזוק ממצב הדברים בפועל, בו המשיב התגורר בבית במשך כעשרים שנה. חיזוק נוסף לגרסה זו היא העובדה, כי גם כל יתר האחים, כולל המנוח, החזיקו בבתים שנבנו בהסכמה על מקרקעין משותפים מנכסי עזבון המנוח א'.

ח.         בית המשפט המחוזי פסק כי גרסת המבקש 2, לפיה זמן קצר טרם מותו פנה המנוח אל המשיב ודרש ממנו לפנות את הבית היא עדות כבושה, שניתנה על ידי עד מעוניין ובעל אינטרס, בלא שניתן על ידיו הסבר מדוע לא הועלתה לפני כן. עוד פסק בית המשפט המחוזי, כי אינו מקבל את קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, לפיה זכות המנוח בבית היא זכות בעלות, בעוד זכותו של המשיב היא בבחינת רשיון חינם למגורים בבית. נפסק, כי בית המשפט לענייני משפחה לא התייחס לכך שהחלקה נכללת במסת נכסי עזבון המנוח א', אשר ששת האחים הם יורשיו במשותף, כי העזבון טרם חולק, וכי הבעלות בחלקה היא בבעלות משותפת לאחים בחלקים שוים.

ט.         נפסק גם, כי הצדדים פעלו במשך כעשרים שנה בדרך של חלוקה למעשה, על פיה נבנו בתים לכלל האחים על הנכסים השונים של עזבון המנוח א'. למנוח מ' ניתנה רשות לבנות את הבית, ומכוח כך להחזיק ולעשות שימוש בחלק מסוים זה במקרקעין, וניתנה גם למשיב רשות להשלים את בניית חלק מהבית, להתאימו למגורים, להחזיקו ולעשות שימוש בחלק שהושלם על ידו. בנסיבות אלה, כך נפסק, נוצר הסכם שיתוף בפועל, לפיו קיבלו המנוח מ' והמשיב זכויות לחזקה ייחודית ושימוש בבית, ואין לאיש מהם עדיפות בזכותו על זו של אחיו, וכך בשעה ששניהם בעלים משותפים בחלקה.

י.           בית המשפט המחוזי פסק אף שבהיעדר הסכם שיתוף אין מקום להורות על פינויו של המשיב, שכן השימוש שעשה בבית הוא סביר, ואינו מונע שימוש כזה מן המבקשים ביתרת הבית. לפיכך, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור והורה על דחיית תביעת המבקשים לפינוי המשיב מהבית.

בקשת רשות הערעור

יא.       כלפי פסק הדין האמור הגישו המבקשים ביום 17.4.16 את בקשת רשות הערעור דנא, הערובה כשלעצמה כדבעי. ראשית, לטענתם היה מקום שבית המשפט המחוזי ייזום פירוק שיתוף בחלקה על ידיו, אף שסעד זה לא נתבע על ידיהם. שנית, המבקשים טוענים, כי ראיות חיצוניות, ובראשן תשריט היתר הבניה, מצביעות על כוונת הצדדים לחלק ביניהם את החלקה. לטענתם, סעיף 38(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, שעניינו פירוק שיתוף, אינו מציב דרישת כתב להסכם פירוק השיתוף, ובמקרה דנא הייתה הסכמה בפועל בין השותפים לפירוק השיתוף. על כן לדעתם מתעוררת שאלה עקרונית, האם הסכם חלוקה בין שותפים במקרקעין שאין עניינו זכויות קניין אלא ייחוד נכס, ניתן לעשותו שלא בכתב אלא להוכיחו בעל פה או בראיות חיצוניות.

דיון והכרעה

יב.        לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה. הלכה מכבר היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. המקרה דנא אינו בא בקטגוריות אלה, שכן לאמיתו של דבר אין עסקינן בשאלה עקרונית, אלא במסכת עובדתית. השאלה במקרה דנא  היא אם הוכחה אותה הסכמה לה טוענים המבקשים אם לאו. ואטעים, העובדה שפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה נהפך בערעור לבית המשפט המחוזי אינה מקנה אף היא זכות לערעור בגלגול שלישי (ראו רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ, פס' 13 (2009)).

יג.        מעבר להכרח אוסיף לגופם של דברים: בית המשפט המחוזי הסיק, כי בענייננו נוצר הסכם שיתוף בין האחים שבמסגרתו נבנו בתים לכל אחד מהם, והמשיב עשה שימוש בבית אותו בנה המנוח. במסגרת הסכם זה קיבלו המשיב והמנוח זכויות לחזקה ייחודית ושימוש בבית. על ההסכם ניתן ללמוד מעדויותיהם של אחיו של המשיב. אולם אין בהסכם השיתוף כדי לשלול זכויות קנייניות מיתר בעלי החלקה, ובעלותו של כל אחד מבעלי החלקה לפי חלקו עודנה מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין (ראו ע"א מנחם בוקובזה נ' הממונה על המרשם, פ"ד כט(1) 243 (1974)), עד בוא הפירוק.

יד.        קשה להלום את טענת המבקשים, כי התנהגות הצדדים מלמדת על הסכם לפירוק השיתוף. השאלה האם קיימת דרישת כתב בהסכם לפירוק שיתוף לפי סעיף 38(א) לחוק המקרקעין אינה נדרשת להכרעה בענייננו; זאת כיון שבמקרה דנא אין עולה לכאורה הסכמה של בעלי החלקה לפירוק השיתוף. אמנם,סעיף 37(א) לחוק המקרקעין קובע, כי "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף"; ואולם המבקשים אינם זכאים להביא באופן חד צדדי לשינוי הסכם השיתוף שנוצר, כאמור, בין כלל האחים שלא במסגרת תביעה לפירוק שיתוף (ראו ע"א 810/82 זול בו בע"מ נ' יהודית זיידה, פ"ד לז(4) 737 (1983)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ